קידושין ל"ב (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
קידושין ל"ב (ע"א):
לבריה דרב ירמיה כמ"ד משל אב מיתיבי נאמר כבד את אביך ואת אמך ונאמר כבד את ה' מהונך מה להלן בחסרון כיס אף כאן בחסרון כיס ואי אמרת משל אב מאי נפקא ליה מיניה לביטול מלאכה.
וברש"י מסכת ב"מ דף ל"ב:
הוקש כבודם – בגזירה שוה כבד את אביך כבד את ה' מהונך.
הלימוד הזה הוא אפוא בגזירה שוה1.
נראה פשוט שבסוגיה זו ההשוואה היא עיקר הענין כמו שאמרו חכמים (לעיל דף ל' ע"ב):
תנו רבנן נאמר "כבד את אביך ואת אמך" ונאמר "כבד את ה' מהונך" השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום.
נאמר "איש אמו ואביו תיראו" ונאמר "את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד" השוה הכתוב מוראת אב ואם למוראת המקום… השוה הכתוב ברכת אב ואם לברכת המקום…
תנו רבנן שלשה שותפין הן באדם הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו.
רצון התורה להשוות אב ואם לקוב"ה. הדמיון הפשוט הוא בבחי' "דע מאין באת" שכן הקב"ה "יוצר האדם" ודרך יצירתו הוא האב והאם. ההבנה שיש מקור עליון ממך ממנו באת משותפת להתייחסות האדם לאביו ולאמו ולהתייחסותו לריבונו של עולם.
להכיר טובה למקור ממנו באנו, על כן עלינו לכבדו, לירא ממנו וחלילה לא לעבור על ברכת אב ואם וברכת המקום.
הו"א לקלל חלילה באה מתוך מחשבה שלא טוב לאדם שנולד והרוע שבו משתלט על הטוב ומוציא מפיו את הרע ואת ההתנגדות לעצם מקור קיומו.
על כן דווקא גזירה שוה היא המידה ללמוד על ההשוואה הזו.
גם הביטוי שלושה שותפין באדם מוליך אותנו למידת ג"ש שכן הגמ' בנידה (ל"א, א') אומרת:
תנו רבנן שלשה שותפין יש באדם הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו. אביו מזריע הלובן… אמו מזרעת אודם… והקדוש ברוך הוא נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים…
הרי שהאב שייך אל הימין והחסד שהוא לובן והאם אל הדין שהוא אודם והקב"ה הוא אמצע בחי' רוח.
המשולש הוא הצורה הסגורה הראשונה והיא יוצרת מציאות שלימה. כך מצאנו בבי"ד שהוא שלושה וזימון שהוא בשלושה שהם חיבור ומציאות אחת ממנה באות תוצאות.
הימין, השמאל והאמצע נעשין אחד על ידי ספירת התפארת המחברת ומשווה וממזגת ביניהם.
על כן לימוד זה הוא בגזירה שוה שהוא הנהגת התפארת כדבר האר"י2.
1 עי' מהרש"א שכתב בסוגיין אע"ג דאמרינן בעלמא אין למדין ד"ת מדבר. קבלה, הוא אינו אלא גילוי מילתא, דלשון כבוד יפול בחסרון כיס.
2 כך לשון האר"י בביאורו לגזירה שוה: "מגזרה שוה. לפעמים תקבל מתפארת שבתפארת, שהוא מכריע בקו השוה בין החסד וגבורה, ואז יהיה העולם נידון בדרך ממוזג, לא רחמים גמורים ולא דין גמורים, אלא גזרה שוה לשניהם, ממוצעת בסוד התפארת".