קידושין ט"ו (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
קידושין ט"ו (ע"א):
ואידך ההיא לגזירה שוה הוא דאתא דתניא רבי אליעזר אומר מנין לרציעה שהיא באזן ימנית נאמר כאן אזן ונאמר להלן אזן מה להלן ימין אף כאן ימין.
עי' מש"כ ביבמות דף ק"ד: בביאור גזירה שוה זו אליבא דהרב קוק ותלמידו הרב הנזיר.
ויש להוסיף שבמצורע מופיעה האזן בזמן תיקונו כשחוזר לבריאותו ואילו בנרצע נאמרה האזן בזמן "קלקולו" כשנעשה עבד עולם.
במצורע נאמרה אזן ימין ללמדנו על שייכותו אל הימין, אל הבינה העליונה שהיא באה לידי ביטוי באזן ימין. מעתה ידע להשתמש באזנו ובפיו בדרך נכונה.
ממנו אנו לומדים על הנרצע שאף הוא נרצע באוזן ימין שכן פוגם הוא בבינה העליונה שהיא החירות "עלמא דחירו" "עלמא דאבל".
הגזירה השוה גוזרת את המעטה החיצוני של האוזן וקושרת את האדם לכח השמיעה הפנימי שבו שומע הוא את דבר ה'1.
על דרך הרמז יש לומד, שאותיות "רצע" ו"צרע", שהן שרש הנרצע והמצורע, שוות הן ומבטאות את המחסומים והמעצורים (שרש "עצר" שאף הוא באותן אותיות) החוסמים את האדם מלבוא בקהל בצורה חופשית כאחד האדם.
המצורע יוצא מחוץ למחנה ומחוץ לחומת העיר. והנרצע מאבד חפש פעולתו והליכותיו בחברה החופשית.
המצורע חוזר אל החברה אחר שאזן ימין שלו "מטופלת" כראוי בדם האשם והנרצע לומד להבין שיש קלקולו ומחסומו המונע ממנו להיות בן חורין כראוי.
לפי האר"י נפגשים הנרצע והמצורע, בגזירה השוה. המצורע בדרכו אל תוך המחנה והחברה מזכירים לו את אזנו שלא ידע להשתמש בה כראוי והנרצע בדרכו מהחברה החופשית אל תוך בית אדונו אף הוא מזכירים לו את אזנו שלא הבין משמעותה כראוי.
שניהם נפגשים ולומדים מהי אזן ומהו כח השמיעה באדם מנין הוא בא, ומה יש לעשות עמו. כך נמתקת היא העבדות ומחזירה לאדם את האמון בכוחו ובחירותו.
1 לשון הרמ"ע מפאנו בביאור ג"ש: "גזרה שוה והיא פעולת התפארת הגוזר ומסרס הקלפות בכח עליון כי הוא מכריע למעלה בין חכמה ובינה להשואת מדותיהן ליתן את האמור של זה בזה ואין אדם זה היודע דעת עליון דן גזרה שוה מעצמו פירוש אפילו בזמן שיש לו עזר כנגדו מאשה יראת ה' עצם מעצמיו שאין ההכרעה בין החסד והדין בכל מקום משתלמת מבלעדיה כמבואר במקומו אלא אם כן קבלה מרבו כתר עליון ורבו מרבו עלת העלות זו כל מעשהו באמונה היא בת זוגו שזכרנו הלכה למשה מסיני ובכח זה עונשין מגזרה שוה ולא מיקרי פתיחה לחובה כי הזכות שפתחנו בו במקום אחד נפתח בו שנית בשוין אבל בקל וחומר אינו כן כי מה שיועיל לזכות את הקל לא יציל את החמור".