קידושין ט"ז (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
קידושין ט"ז (ע"א):
וקונה את עצמו בכסף ובשוה כסף ובשטר בשלמא כסף דכתיב מכסף מקנתו שוה כסף נמי ישיב גאולתו אמר רחמנא לרבות שוה כסף ככסף אלא האי שטר ה"ד אילימא דכתב ליה שטרא אדמיה היינו כסף אלא שיחרור שטר למה לי לימא ליה באפי תרי זיל א"נ באפי בי דינא זיל אמר רבא זאת אומרת עבד עברי גופו קנוי והרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול.
ועי' בתוד"ה אמר רבא שלא נאמר שטר במשנה משום שחשבינן רק דברים שהם בע"כ ולא מדעתו.
לא נאמר בסוגיא המקור ליציאה בשטר של עבד עברי.
במדרש במכילתא דרשב"י נאמר המקור:
בשביעית יצא לחפשי חנם. נאמר כאן "חפשי" ונאמר להלן (כ"א, כ"ו ביציאת עבד כנעני בשן ועין) "חפשי" מה חפשי האמור להלן, בשטר, אף חפשי האמור כאן בשטר.
שטר שייך למושג "חֹפש" כך מבואר בתיקוני זוהר, קמ"ו:
דאף על גב דקודשא בריך הוא זבין לה בחובין דבנהא בגלותא רביעאה, איהו נטיר לה ואיהו יפרוק לה, ורזא דמלה וכי ימכר איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים, אלא תפוק בת חורין, בגין דבגלותא קדמאה דלא הוה לה בעלה דאיהי אורייתא חירו דילה, לא נפקת לה בת חורין, ונפקת בחפזון כעבדא דברח מרבוניה ולא אית לה שטר חירו, אבל בפורקנא בתרייתא דאית לה בעלה דאיהו בן חורין, לא תצא בחפזון ולא תצא כעבדין, דאתמר בהון עבדים היינו לפרעה במצרים, אלא תפוק בת חורין, ובגין דא כי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים, ומנלן דאורייתא איהו חירות, הדא הוא דכתיב (שמות ל"ב) והמכתב מכתב אלקי"ם הוא חרות על הלחת.
וכן הוא בספר תולעת יעקב – סוד קדושה:
ומאן גרים דרדפון אבתריהו דישראל בגין דעד לא הוה לון אורייתא לא הוה לון שטר חירו בגין דאורייתא איהו שטר חירו לבר נש מיצר הרע וממלאך המות ומכל מקטרגין דעלמא הה"ד (שמות לב, טז) והמכתב מכתב כו'.
השטר רומז אל התורה. י"ל שכמו שהתורה היא "תפארת" אף שטר הוא בבחי' תפארת שזו הדרך אל החירות הנמצאת למעלה מן התפארת.
נראה שהדבר מיוחד לשטר שחרור דווקא, שהוא הממזג את הדין.
עצם המושג שטר שייך למידת הדין. כך מבואר במבוא לחכמת הקבלה:
ובריש משנה קדושין, האשה נקנית בג' דרכים בכסף בשטר ובביאה. כסף בחי' חסד, שטר בחי' דין, ביאה חבור בחי' רחמים. הרי חסד דין רחמים. ומשפיעים אל המלכות דרגא דאשה ונעשית קנין.
ויש להבינו על פי מה שכתב בפירוש הרמ"ז של הזהר:
ע' שטר, משטר פי' ממשלה וחוק וגזרה.
שטר לשון משטר שהוא מופיע את הדינים החוקים והגזירות.
כשהשטר הוא שטר שחרור אז ממזג הוא את הדין עם הרחמים ובזה דימו את התורה לשטר שחרור.
על כן למדו בג"ש "חפשי" "חפשי" יציאת עבד בשטר שהיא בחי' תפארת הממזגת את הדין והרחמים.