קידושין ל"ו (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
קידושין ל"ו (ע"א):
רבא אמר היינו טעמא דאיסי דיליף בין עיניכם מתפילין מה להלן נשים פטורות אף כאן נשים פטורות ורבא מאי טעמא לא אמר כאביי קרח קרחה לא משמע ליה ואביי מאי טעמא לא אמר כרבא אמר לך תפילין גופייהו מהכא גמר לה מה להלן מקום שעושים קרחה בגובהה של ראש אף כאן מקום הנחה בגובה הראש.
ופרש"י ד"ה תפילין גופייהו מהכא גמיר:
כלומר ההיא ג"ש דבין עיניכם מיבעי ליה למגמר מקום תפילין מהכא דלא תימא בין עיניכם ממש דהיינו על פדחתו אלא יליף מבין עיניכם דקרחה דבמקום שער דבלאו מקום שער לא משכחת קרחה והיינו למעלה מפדחתו.
הרי שבין לאביי ובין לרבא יש גזירה שוה "בין עיניכם" "בין עיניכם".
לרבא הגזירה השוה מלמדת על פטור נשים מלאו ד"קרחה" דומיא דתפילין שנשים פטורות. לאביי הגזירה השוה מלמדת על מקום הנחת תפילין של ראש שהוא במקום שיער.
לרבא נראה שהגזירה שוה מלמדת לקרוא את הפסוק בהטעמה – לא תשימו קרחה בין עיניכם, אלא שימו תפילין בין עיניכם.
"בין עיניכם" מלמד על מגמת פניו של האדם, בבחי' "והיית לנו לעיניים".
התורה מלמדת שהתפילין הם אלו שצריכים לתת משמעות לחיים, ואז לא ישימו קרחה למת אלא יבינו "כי כל אשר יעשה לטוב הוא" (לשון אבן עזרא) ויש לנו "הבטחה בקיום הנפשות לפניו יתברך" ולכן לא ראוי להיקרח על מת, שזה מבטא שהכל חדל מן העולם.
התפילין בין העיניים הם ביטוי לשם ה' הנקרא עלינו ולהיותנו בנים לה' אלוקינו ועל כן בא איסור קרחה של מת.
לרמ"ע מפאנו הגזירה השוה באה לגזור הקליפות על מנת להגיע לנקודה הפנימית הקדושה.
אף כאן הגזירה השוה "בין עיניכם" שמשוה קרחה לתפילין, גוזרת את קליפת הייאוש ונותנת תקווה ואמונה שהכל יהיה לטובה והקב"ה חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח.
ולאר"י הקדוש, הלא התפילין פאר הם לישראל, ומידת תפארת הלא היא מידת גזירה שוה והם המלמדים את ההתייחסות למת.
אביי לומד מהגזירה השוה של תפילין שמקומם במקום שיער, ולא לומד פטור נשים, כיון שיש מה ללמוד מהגזירה השוה, לא לומדים ממנה לבטל ל"ת מנשים, שהרי השוה הכתוב אשה לאיש ללאוין שבתורה1.
הלימוד הוא שהתפילין מקומם כנגד המח והוא מקום השיער אשר הוא מלביש את המח. המח, משכן הנשמה, הוא המקור הפנימי לאיסור קרחה, ולכן האיסור הוא "בין עיניכם" ללמד שהמח הוא המוביל את האדם מכח הנשמה. הנשמה היא הנשארת גם לאחר מותו של אדם והאמונה בהישארות הנפש, נותנת כח להתמודד עם המות, בכוחות של חיים אמונה ותקווה, ולא חלילה בדרכים של ייאוש.
ומשם נלמד לתפילין שאף הם באים להשליט הנשמה על חיי האדם ולתת לו כוחות חיים, להתגבר על כוחות הרע בעולם.
1 לשון רמב"ן סוגיין: "תפילין גופייהו מהכא גמיר להו, פי' הך ג"ש דבין עיניכם לתפילין איצטריך מה להלן בקרחה בגובה של ראש דלא משכחת לה אלא בגובה של ראש במקום שער, ואיכא למידק ונגמר נמי קרחה מתפילין מה כאן נשים פטורות אף כאן נשים פטורות, ואיכא למימר כיון דגזירה שוה איצטריך ללמד על תפילין עצמן בהלכותם אין חוזרים ולומדים קרחה מתפילין לדבר אחר כלומר לנשים פטורות, שזו מצות עשה, וזו מצות לא תעשה שהן לעולם חייבות בהן, ואי ליכא גזירה שוה מופנה לכך שלא הוצרכה לדבר אחר, אין למדין זו מזו לסתור כלל גדול שהוקשה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה".