בבא קמא ע"ח (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
בבא קמא ע"ח (ע"א):
אלא הא דאמר רבא זה בנה אב כל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא את הכלאים למאי הלכתא אי לקדשים בהדיא כתיב בהו "שור או כשב" פרט לכלאים, אי למעשר "תחת" "תחת" יליף מקדשים.
נאמר במעשר (ויקרא כ"ז, ל"ב):
וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבר תחת השבט העשירי יהיה קדש.
ונאמר בקדשים (ויקרא כ"ב, כ"ז):
והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן…
ראוי לציין שלקמן ב"ק פ"ד ע"א ילפינן "עין תחת עין" ממון מג"ש "תחת" "תחת", משום שנאמר בו "שלם ישלם שור תחת השור". אכן, שם משמעות המילה תחת, היא "במקום" או "תמורת" ואילו כאן משמעות המילה "תחת" היא ממש מבחינת המציאות שהצאן עובר תחת השבט – בפועל והכשב נמצא ברשות אמו ממש והיינו תחתיה.
מכל מקום יש להתבונן שהמילה "תחת" ניתנה לידרש בגזירה שוה אף כי במשמעויות שונות.
עוד יש להתובנן שהמילים "יעבור תחת השבט" כל אחת מהן נדרשת בגזירה שוה.
יש גזירה שוה יעבור והיינו "העברה העברה" דסוגיין. ויש "תחת תחת" ויש גזירה שוה "שבט שבט" במכילתא משפטים על הפסוק (שמות כ"א, כ'):
וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט.
ולמדו לפטור עבד של שותפין מג"ש זו.
משמע שדין מעשר שייך להנהגת גזירה שוה וצ"ע.
בסוגיין נראה, שהלימוד הוא שהקרבן יהיה מן הנשלטים ולא מן השולטים. מעין מה שדרשו שהקרבנות הם מן הנרדפים ולא מן הרודפין.
זו משמעות "יעבור תחת השבט", המבטא שלטון הבעלים על צאנו. וזו משמעות "תחת אמו" שהוא ברשותה ובשלטונה שבעת ימים. גם מה שלומדים מכאן להוציא את הכלאים, י"ל שאם הכשב הוא כלאיים, כבר אינו לגמרי "תחת אמו" שכן יש בו גם מין אחר שאינו בשליטתה והרי אינו תחתיה באופן מוחלט ואינו ראוי לקרבן. ומכאן גם למעשר שאם הוא כלאיים, הרי יש בו שתי נפשות ואינו לגמרי תחת הבעלים.
גזירה שוה מבטאת חיבור נכון בין דברים.
רק בהמה שהיא תחת אמה בצורה מלאה ויש לה חיבור אליה יכולה להיות קרבן ומזה נלמד שגם מעשר, צריך חיבור נכון "תחת" ישות שמעליה שהיא הבעלים.
גם הגזירה השוה "שבט" "שבט" מבטאת חיבור נכון לבעלים. על כן למדו שעבד של שותפין אין בו דין הכאה שכן אינו מחובר לגמרי למכהו.