בבא בתרא ט"ז (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור הרב קוק.
בבא בתרא ט"ז (ע"א):
הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות הוא שטן דכתיב ויצא השטן מאת פני ה' הוא יצר הרע כתיב התם רק רע כל היום וכתיב הכא (רק את נפשו שמור) [רק אליו אל תשלח ידך].
יסוד החיים הוא הטוב "וירא אלוקים אשר עשה והנה טוב מאד". הטוב הוא המתפשט על פני כל מרחבי החיים.
הרע לעומתו אינו מתפשט. אין לו עצמיות וכל עניינו הוא להעצים את הטוב. על כן מתבטא הוא במילה "רק" הבאה למעט את התפשטותו. רק מקומו ושעתו בלבד מקבלים השפעתו.
גם האמירה שהוא שטן הוא יצה"ר הוא מלאך המוות, מבטאת שאין כאן כוחות רבים המתפשטים על פני מרחבי המציאות, כי אם כח אחד בלבד.
"רק" היא המילה המשותפת המלמדת על עומק פנימי שווה. כך ביאר הרב קוק את מידת גזירה שוה:
וכשאור ההשויה פוגש את האור השני המתיחש אליו הרי הכח הפנימי של אור דבר ד' מבטא את הדבור בצורה שוה במלולה. אף על פי שמצד ההתלבשות החצונה הענינים נראים כרחוקים זה מזה, אבל אוצרי החיים הפנימיים שלהם יש להם מהלך אחר, שמתחת למה שנראה ומוחש נפגשת שם השוואה נפלאה.