בבא בתרא קט"ז (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
בבא בתרא קט"ז (ע"א):
אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי כל שאינו מניח בן ליורשו הקדוש ברוך הוא מלא עליו עברה כתיב הכא והעברתם את נחלתו וכתיב התם יום עברה היום ההוא אשר אין חליפות למו ולא יראו אלהים.
ירושת הבן היא בחינת נצחיות. "חסן זה סדר נשים" (שבת ל"א) ופרש"י שחסן הוא לשון נחלה ועל ידי אשתו באים בניו שהם יורשיו. פירוש לפירושו: בניו של אדם הם חוסנו נחלתו ונצחיותו.
כשהבן יורש את אביו הרי הוא ממלא מקום אביו וממשיך אותו. כשבת יורשת את אביה הרי שהנחלה עוברת שהרי בעלה הוא יורישנה או בניה המיוחסים אחר בעלה.
הרי זה בחי' עולם עובר.
וזה לשון המהרש"א על סוגיין:
מבואר כי העוה"ז הוא העולם העובר ועוה"ב הוא הנצחי… וע"כ אמר כי מי שאין מניח בן ליורשו הקב"ה מלא עליו עברה דהיינו שמלא עליו "עולם הזה" שהוא העולם העובר שאינו אלא לקיום המין כדכתיב בירושת הנקבה והעברתם וגו' ולא ממלא במקומו זכר לקיים מצות בוראו להעמיד עולם הנצחי וכו'
הלימוד בגזירה שוה מבטא את העברה. גזירה שוה היא בהנהגת התפארת והיא מידה אמצעית המעבירה מימין לשמאל ומשמאל לימין.
השפת אמת דורש "סמוכים" שמיד אחר פרשת העברת הנחלה בא פרשת עלה "הר העברים" וזו לשונו בליקוטים פרשת פנחס:
עלה אל הר העברים כו', יתכן לומר על פי מה שאמרו חז"ל והעברת כו' נחלת אביהן שהבת מעברת נחלה כו' וגם אמרו שהקב"ה מתמלא עברה על מי שאינו מניח בן ליורשו. ולבאר סמיכות הפרשיות בביאור ענין ויקרב משה את משפטן כי לפי הנהגת משה רבינו ע"ה הי' ראוי להיות הירושה מיוחד רק לבן, ולכן אצל פרשת פטירת משה והתחלת הנהגות יהושע, כתב ענין בנות צלפחד על פי המדרש בנות צעדה עלי שור שהי' כחומה שלא יעבור משה הירדן עיין שם ועיין בזוה"ק ויחי על פסוק בנות צעדה בנות ולא בנים עיין שם, כי ענין יהושע הי' בחינת נוקבא ולכן זה הדין נעלם מעיני משה רבינו ע"ה כי זה לא הי' לפי הנהגה שלו כנ"ל. ולכן נקרא הר העברים על שם העברה מבחינת בן לבת, ורמז לדבר כי יהושע לא הי' לו בנים והתחיל ממנו העברת נחלה מבן לבת, וענין שהבת מעברת נחלה משבט לשבט כי היא כלולה מכולן ויש בזה אריכות דברים.
העברה מבן לבת עושה מהנצחיות חיי שעה ועולם עובר וזו היא בחי' עברה שמתמלא הקב"ה. וראויה פרשה להיות נדרשת בגזירה שוה כנ"ל.