בבא בתרא קכ"ג (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
בבא בתרא קכ"ג (ע"א):
נאמרה בכורה ליוסף ונאמרה בכורה לדורות מה בכורה האמורה ליוסף פי שנים כאחד אף בכורה האמורה לדורות פי שנים כאחד.
לשון "לדורות" צריכה עיון, שהרי גם בכורה שנאמרה ליוסף נאמרה לדורות. היה לה לגמרא לומר נאמרה בכורה ליוסף ונאמרה בכורה במצות ירושה וכו'.
נראה שמיוחדת בכורתו של יוסף שהיא מחברת בין אבות לבנים. יוסף הוא בן כאחד משבטי בני יעקב יוסף הוא גם בחי' אב שהרי בניו, אפרים ומנשה, אף הם משבטי ישראל.
וזו לשון "פרי צדיק" במדבר (אות ד'):
איתא בזוהר הקדוש (ח"א קע"ו ב') ויעקב ויוסף כחדא אינון ונקרא יוסף גם כן אב וכל ישראל נקראו על שמו "שארית יוסף".
ולשון שפת אמת (וישב תרס"א):
ויוסף מיוחד באלה תולדות. והוא בחינת מוח הבן ממוח האב והוא פנימיות יותר מבחי' כרעא דאבוה.
על כן נראה שבכורתו של יוסף מלמדת, שיש בבכורה שתי בחינות, בחינת בן ובחינת אב, ועל כן מקבל הוא פי שניים. הבכור קושר את העבר עם העתיד. הוא בחי' של ממלא מקום אביו והוא מקושר עם העבר. יחד עם זה הוא גם בן בין הבנים ומצד זה מקושר הוא עם העתיד.
מקבל הוא נחלה כבן, ונוסף על זה מקבל נחלה על שם אביו, שממשיך את נחלתו וקיומו על ידי בנו בכורו ממשיכו וממלא מקומו.
המילה "לדורות" מלמדת על מהותה של ירושת הבכור שהיא מחברת את הדורות ומלמדת על הירושה שאינה רק קבלת מתנה פרטית, אלא ממשיכה את הדורות ועושה חיבור בין הדורות.
זו היא הנצחיות הבאה לידי ביטוי במצות הירושה.
זה מה שאמרו "חסן – זה סדר נשים" שהנחלה ממשיכה דרך בנים הבאים לו על ידי אשתו.
הנחלה היא ההמשכיות שלו הפונה לעתיד.
על כן נקראת הירושה והנחלה "לדורות".
הג"ש מיוסף מלמדת היחס ל"פי שניים".
הוא קושר את העבר לעתיד ועושה הכל מחובר ברצף אחד.
ה"תפארת" היא המחברת בין הדברים ועל כן ראוי דין זה להיות נלמד בגזירה שוה שהיא בת"ת, ועיין במבוא לג"ש.