שבועות כ"ג – לימוד מגזירה שוה

הרב יהושע ויצמן
ה׳ באב ה׳תש״מ
 
18/07/1980

י"ג מידות

שבועות כ"ג:

מנין לשתיה שהיא בכלל אכילה שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך… אלא גמר שכר שכר מנזיר מה להלן יין אף כאן יין.

נאמר במעשר שני (דברים י"ד, כ"ט):

ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך ואכלת שם לפני ה' אלהיך ושמחת אתה וביתך.

הרי שנאמרה אכילה אצל שכר. ובנזיר כתוב (במדבר ו', ג'):

מיין ושכר יזיר חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל.

הרי שנאמרה שתיה אצל שכר ומכאן שהשתיה בכלל אכילה שהשכר שתיה הוא וקראה לו התורה "ואכלת שם לפני ה'".
נראה שהלימוד של מעשר שני מנזיר בגזרה שוה לימוד גדול יש בו.
היין והשכר הם חלק ממצוות מעשר שני. להם קראה התורה "בכל אשר תאווה נפשך" וכן "ושמחת אתה וביתך". הקב"ה מצווה אותנו לשמוח בשכר לפני ה'. בכך מעלים אנו את פירות השדה להיות לפני ה' ולמלא אותנו ביראה ובשמחה.
הנזיר הזיר עצמו מיין ומשכר. דרך בעבודתו את ה' ורצונו להיות לפני ה', מתקיימים דווקא בפרישות מיין ומשכר.
שני קצוות יש כאן. מה שמצווה במעשר שני, אסור בנזיר. הנזיר מבקש לברוח מכל אשר תאווה נפשו ובמעשר שני מצווה אותנו התורה לקחת מכל אשר תאווה נפשנו.
הגזירה השוה משוה את שתי הצורות ומלמדת אותנו להשוות את הדרכים הללו בעבודת ה' וברצוננו לעמוד לפני ה'.
למרות ששתי פרשיות אלו רחוקות הן זו מזו יש בפנימיותן השוואה נפלאה1.
המזיר עצמו מן השכר והשותה שכר לפני ה', שוים הם בעמידתן לפני ה' ואלו ואלו דברי אלוקים חיים וכל אחד בדרכו מגיע אל היעד אם בשמחה ואם בפרישות.


 

1 לשון הרב קוק בביאורו לג"ש: "אורות הקדש, החיים בחיים עליונים ברום עולמים בצחצחות אידיאליהם, ספוגי קדש קדשים, מכים הם גלי אורי אורים, וכשאור ההשויה פוגש את האור השני המתיחש אליו הרי הכח הפנימי של אור דבר ד' מבטא את הדבור בצורה שוה במלולה. אף על פי שמצד ההתלבשות החצונה הענינים נראים כרחוקים זה מזה, אבל אוצרי החיים הפנימיים שלהם יש להם מהלך אחר, שמתחת למה שנראה ומוחש נפגשת שם השוואה נפלאה. ומשקל השווי הזה וערך הפגישה הזאת נמסרו לחכמי אמת. ואין אדם דן גזרה שוה מעצמו אלא אם כן קבלה מרבו. הקבלה הספוגה את הרוח הפנימי מלא הקדש אשר למהלכי תורה, היא מכרעת את ההכרעה של הפגישה המבטאית, באיזה ענין ובאיזה מקום היא באה מתוך פגישה ענינית רוחנית מחשבתית, שנתנוצצה כאן על ידי שווי הבטוי של הגזירה השוה. ואז תתכונן המדה הזאת של גזרה שוה".

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן