מכות ב' (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
מכות ב' (ע"ב):
דתניא ונתן פדיון נפשו דמי ניזק רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר דמי מזיק מאי לאו בהא קא מיפלגי דמר סבר כופרא ממונא ומר סבר כופרא כפרה אמר רב פפא לא דכולי עלמא כופרא כפרה והכא בהא קא מיפלגי מר סבר בדניזק שיימינן ומר סבר בדמזיק שיימינן מאי טעמייהו דרבנן נאמר השתה למטה ונאמר השתה למעלה מה להלן בדניזק אף כאן בדניזק.
הביטוי "אם כופר יושת עליו" צריך ביאור מה מטרתו. אפשר להבין שעיקר הענין להשלים החסרון שנגרם לניזק, וזו היא כפרתו או שהמטרה לכפר על המזיק על ידי שיתן "פדיון נפשו" של עצמו.
השלמת החסרון היא בחינה ממותקת של הדין. העיקר שיושלם החיסרון. זה מראה שהבעיה היא ממונית ואחריות המזיק אינה מגיעה לדיני נפשות ממש.
לעומת זאת אם הכופר הוא פדיון נפש המזיק, משמע שמעיקר הדין הרי הוא חייב מיתה וצריך הוא לפדות את נפשו.
הלימוד בגזירה שוה מלמד שהדין ממותק הוא ובניזק שיימינן.
ועי' גם מש"כ ב"ק דף מ'.