עבודה זרה כ"ט (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
עבודה זרה כ"ט (ע"ב) במשנה:
אלו דברים של עובדי כוכבים אסורין ואיסורן איסור הנאה: היין.
ובגמ':
יין מנלן אמר רבה בר אבוה אמר קרא אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם מה זבח אסור בהנאה אף יין נמי אסור בהנאה זבח גופיה מנלן דכתיב ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה מת אסור בהנאה אף זבח נמי אסור בהנאה ומת גופיה מנלן אתיא שם שם מעגלה ערופה כתיב הכא ותמת שם מרים וכתיב התם וערפו שם את העגלה בנחל מה להלן אסור בהנאה אף כאן נמי אסור בהנאה והתם מנלן אמרי דבי רבי ינאי כפרה כתיב בה כקדשים.
המקור לאיסור יין שנתנסך לעבודה זרה הוא שיין דומה לזבח עבודה זרה וזובח לעבודה זרה מקורו מדמיונו למת שאסור בהנאה ומת שאסור בהנאה מקורו בעגלה ערופה ולמדים זאת בגזירה שוה שם שם.
נאמר במיתת מרים "ותמת שם מרים"
ונאמר בעגלה ערופה "וערפו שם את העגלה בנחל"
מה עגלה ערופה אסורה בהנאה אף מת אסור בהנאה
נראה שמקור האיסור הוא שדבר שנתנסך לעבודה זרה ואדם נהנה ממנו הרי זו הנאה מעבודה זרה ששמץ ממנה נכנס ונקשר בו.
אף מת האסור בהנאה עניינו דומה שלא יהא אדם נקשר למות ולחדלון, אלא יקבל הנאתו וכוחו מעוצמות החיים וממקור החיים.
עגלה ערופה שהיא המקור, עליה החילו את כל הרוע והרשע החידלון והמות שהיו במקרה שנמצא חלל באדמה ולא נודע מי הכהו, כשאין את הרוצח שייקבל עליו את הדין מחילים את הדין על העגלה, ועריפתה היא תיקון וכפרה על הרצח.
מכאן נובע איסור הנאה מהעגלה כדי שלא ייכנס אליו שמץ מהדין הנורא הזה.
המילה אותה לומדים בגזירה שוה היא שם.
כבר ביארנו שמילה זו מלבד הוראתה על המקום שהוא שם, יש בה גם הוראה של מציאות.
"וערפו שם" היינו שהעריפה תקבע מציאות שהיא רחוקה מאיתנו – "שם" תהא קבורתה ותשאר שם ולא יהנו ממנה.
כך גם מיתת מרים שנאמר בה שם, שזה קובע מציאות רחוקה מאיתנו שלא נהנה ממנה. ועי' מש"כ עירובין ל"א ומו"ק כ"ח.