מידת גזירה שוה בהוראת ב"ד ובקרבן חטאת
כמה לימודים בגזירה שוה נאמרו בענין הוראת בי"ד וחטאת שאינם אלא בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
עצם דין הוראת ב"ד נלמד בג"ש "עליה" "עליה" (דף ח') מאחות אשתו שהיא בכרת. נאמר שם "לגלות ערוותה עליה בחייה" (ויקרא י"ח) ונאמר "חטאתם אשר חטאו עליה" (ויקרא ד') מה אחות אשה בכרת אף הוראה אינה אלא בדבר שזדונו כרת.
נשיא מביא שעיר בדבר שזדונו כרת נלמד בג"ש "מצות" "מצות" שנאמרו בהוראת ב"ד ובנשיא.
אף פר וחטאת יחיד ואשם תלוי שאינם אלא בחטאת קבועה או בספק חטאת קבועה נלמד מג"ש "אשמו" ו"אשם".
ובירושלמי למדו על הוראת ב"ד שאינה אלא בדבר שזדונו כרת מג"ש "מעיני" "מעיני" מעבודה זרה שאף היא זדונה כרת. ומג"ש זו למדו הלכות נוספות בהוראת ב"ד.
נראה שעצם ההלכה שהוראה וחטאת אינם אלא בדבר שזדונו כרת עניינה המיוחד הוא שאלו מצוות הנוגעות לעצם הקשר לאומה הישראלית. כרת הרי הוא מעם ישראל שנאמר "ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם" "ונכרתה מעמיה".
על כן פרשת קרבנות החטאת מתחילות עם פר כהן משיח ועובר להוראת ב"ד ומשם לנשיא ורק אחריהם באה פרשת נפש מישראל שחוטאת.
המנהיגות מתחילה עם הנהגת המקדש שזו צורת הקשר הגדולה והעיקרית עם ה' אלוקינו.
אח"כ באה הוראת ב"ד "עיני העדה" שזה כח התורה. הסנהדרין הם עמוד התורה. אח"כ באה פרשת חטא נשיא שהיא המנהיגות המעשית, המלכות.
ומתוך כל אלה באה פרשת "ואם נפש אחת תחטא מעם הארץ".
מכאן נלמד שעניינו המיוחד של קרבן החטאת לסוגיו השונים הוא הקישור לאומה בצורותיה השונות. על כן דווקא בדבר שזדונו כרת שאיסור זה מבטא את הקשר העמוק לאומה שעלול להיכרת עקב איסור זה במזיד.
הלימודים השונים בג"ש באים להדגיש את ההנהגה של פרשיות אלו.
גזירה שוה מבטאת את השווי והקשר בין חלקים שונים.
גזירה שוה היא בהנהגת מידת תפארת הקשורה לעם ישראל "תפארת ישראל".
קורבן החטאת בצורותיו השונות בא על איסור שזדונו כרת. החטאת בונה את הקשר לאומה. בולט הדבר בהוראת ב"ד שכל עניינה היא הקהל אשר ב"ד הוא עינו ומחוברים הם יחד בהוראה ומעשה, הוראת ב"ד ומעשה הקהל. החטא אשר חטא פוגע בעצם הקשר לאומה וכיון שזה נעשה בשגגה מביא החיבור בין החלקים השונים להביא פר העלם דבר של ציבור שיבנה מחדש את הקשר האמיץ לאומה לדורותיה.