ספרא (פ"א, ה"ג) – לימוד מבנין אב
ספרא פרק א' הלכה ג':
הרי את דן מבנין אב לא הרי דיבור הסנה שהוא תחלה לדברות כהרי דיבור הר סיני שאינו תחלה לדברות; ולא הרי דיבור הר סיני שהוא לכל ישראל כהרי דיבור הסנה שאינו לכל ישראל. הצד השוה שבהן שהן דיבור מפי קדש למשה והקדים קריאה לדיבור, אף כל מה שהוא דיבור מפי קדש למשה הקדים קריאה לדיבור.
אמנם בהמשך ביאר המדרש את הצורך בפסוק "ויקרא אל משה", אך נראה שהלימוד מבנין אב נשאר על תילו ללמוד ממנו שלכל דיבור מצוה או מאמר הקדים הקב"ה קריאה.
לשון האר"י בבנין אב:
לפעמים תקבל (המלכות) מצד התפארת הנקרא אב, בנטותו לצד הנצח או לצד הוד הנקרא כתוב אחד. וזהו בנין אב מכתוב אחד ולפעמים ההכרעה בין שניהם נצח והוד. זו בנין אב משני כתובים שהם נצח והוד.
הלימוד שמלמד הקב"ה את משה רבינו הוא הבחינה של התפארת בנטותה אל הנצח שכן הדבור1 – דבר ה' – הוא בתפארת, ומשה הוא בחי' נצח2.
כך גם מבואר בפסוק "וכל בנייך לימודי ה'"3 הנדרש על נצח והוד שהם לימודי ה' שמקבלים לימודם מן הוי' ב"ה שהוא בתפארת4.
על כן בנין אב הוא המידה הראויה ללמוד על כל דיבור ה' אל משה.
משמעות הלימוד בבנין אב היא שהדיבור אינו העברת מידע בלבד, כי אם חיבור בעל ערך עצמי. חיבור זה מתבטא בקריאה הקודמת לדיבור. כקשר אב לבנו (בנין אב) שאינו רק לאיזה צורך כי אם קשר עצמי אשר רק תוצאותיו הם הידיעות הנמסרות מאב לבן, כך ולמעלה מזה דיבור הקב"ה אל משה. על כן באה הקריאה שהיא לשון חיבה המורה על חיבור והיא באה במידת בנין אב כאב הבונה את בנו5.
1 עי' קהילת יעקב ערך דבור שדבור הוא בתפארת, ותפארת הוא אב.
2 משה בחי' נצח כידוע עי' עץ חיים שער ל"ב פרק ו' משה "עקרו בימין היסוד ממש לכן הוא חתום במדת הנצ"ח ועי' זהר ח"ג רמ"ג. ביאור האר"י לספד"צ (שער מאמרי רשב"י) פרק ב'.
3 ישעיהו נ"ד, י"ג.
4 קהילת יעקב ע' תלמידי חכמים.
5 עי' בביאור למכילתא פרשת בא בענין המצוות המוטלות על האב לעשות לבנו. מצוות אלה נלמדות בבנין אב.