ספרי דברים (כ"ב, ג') – לימוד מפרט וכלל

פרשת אבידה בכלל ושמלה בפרט נלמדת גם במידת פרט וכלל.

ספרי דברים (כ"ב, ג'):

השמלה היתה בכלל כל אלו, ולמה יצאת? להקיש אליה – מה שמלה מיוחדת, שיש לה סימנים ויש לה תובעים; כך כל שיש לו סימנים ויש לו תובעים.

אין לי אלא אלו בלבד, שאר אבדה מנין? תלמוד לומר לכל אבדת אחיך.

בספרים מובאת פרשה זו כדוגמא למידת פרט וכלל:

 

המדה החמישית. פרט וכלל. כמו שאמר הכתוב בהשבת אבידה "וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו" דמשמע דאלו אתה חייב להשיב מידי אחרינא לא. והדר כלל וכן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו וגו', משמע לכל אבידה שבעולם. וכן בכל מקום שנמצא בתורה פרט וכלל הכל הולך אחר הכלל. וכל הדומה לו נדון כמותו

ולשון האר"י במידת פרט וכלל:

לפעמים תקבל המלכות מכללות התפארת כנ"ל, ומתגבר מדת התפארת עליה, ותתנהג העולם על ידו, ומדת מלכות נכללת בו, והוא יהיה עיקר בההנהגה, כי פרט וכלל, מתרבה הכלל, ויהיה הכלל עיקר, כי יתגבר ו"ק שלו על ו"ק שלה. ולפעמים להיפוך, וזה מכלל ופרט מפרט וכלל.

אכן שמלה שייכת למידת מלכות כמובא לעיל¹ וכלל ממונו של אדם הוא בחי' תפארת². ההנהגה היא על פי התפארת – הכלל – ללמדנו שכל דבר מרכושו של אדם מחוייב בהשבה.

במידת פרט וכלל בא הכלל לרבות שכל פרט בפני עצמו שייך לאותה פרשה.

אלמלא הפרט היתה הוה אמינא שרק כשכל הכלל מופיע שייכת הפרשה ובא הפרט ללמד שגם כל פרט בפני עצמו שייך לפרשה.

וכן הוא בענייננו. אלמלא השמלה היינו חושבים ש"כל אבידת אחיך" היינו כשמאבד כל רכושו, אז יש חובת השבה. אבל אם רק פרט אחד נאבד הרי שהוא מנותק מן הכלל – מן הבעלים – ואין מצות השבה. קמ"ל הפרט – השמלה – שכל פרט יש בו מצות השבת אבידה.

חידושה של הפרשה הוא שאף כי בכל פרט מפרטי הרכוש אי אפשר לראות את קישורו המוכרח דווקא לבעליו אף על פי כן קיימת מצות השבת אבידה. הכלל הוא המנהיג וכשם שכלל הרכוש של בעליו גם כל פרט ופרט שייך אליו גם כאשר נאבד.

השמלה היא דוגמא לפרט שאינו מנותק מן הכלל שכן השמלה "מיוחדת", מתאימה ותפורה במיוחד על פי מידת בעליה על כן אפשר לראות את שייכותה לבעלים.

כל פרט מרכושו של אדם הרי הוא כשמלה. ביטוי מיוחד הוא לאדם. האדם "מלובש" בכל פרט מפרטי רכושו והם מוציאים אותו מן הכח אל הפועל, ועל ידם מתגלה הוא במציאות.

ראויה במיוחד השמלה, להיות הפרט, שהוא דוגמא, לכל רכושו של האדם.

 

---

 

¹ שער מאמרי רשב"י בביאור לזהר שיר השירים: "והמלך החמשי שמלה ממשרקה והוא מלכות שבז"א סמוכה ליסוד ושמל"ה כמ"דא ושמל' מגוללה בדמי' בסו' הדין וזהו ממשרקה כמד"א לשמוע שריקו' עדרים שהם ג' עדרי צאן נה"י ונמשכה מצד הוד שבמלכות שבז"א בסוד שורק שהוא ניקוד הוד והיינו ממשרקה"

² קהילת יעקב ערך "גן":

גניבה גניבת ממון או גניבת דעת, הגם שניהם בקו אמצעי תפארת שהוא אמת (זוהר פנחס רעיא מהימנא ר"ל).

שם עמ' ק"מ:

ראשי תיבות 'צום 'קול 'ממון, והוא סוד תורה עבודה גמילות חסדים חסד גבורה תפארת, כמו שכתבתי בערך מקץ.

ולפי"ז ממון מכוון אל התפארת.

באר מים חיים פרשת תרומה:

"ובכל מאודך" בכל ממונך בחינת תפארת הממוצע כי צריך לזה גם בחינת הגבורה לתת את כל ממונו לה' אבל לא בנפשו ועל כן הוא פחות מגבורה ויותר מחסד והוא בחינת תפארת באמצע.

ויש להוסיף ש"בכל מאודך" הוא כנגד יעקב כידוע (בכל לבבך כנגד אברהם, בכל נפשך כנגד יצחק, בכל מאודך כנגד יעקב ויעקב מידתו תפארת).

 

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *