ספרא (א') – פטר רחם – לימוד מכלל שהוא צריך לפרט
ספרא פרשה א':
מכלל שהוא צריך לפרט, ומפרט שהוא צריך לכלל – כיצד? "קדש לי כל בכור – יכול אף נקבה במשמע? ת"ל "זכר". אי 'זכר' – יכול אפילו יצאת לפניו? תלמוד לומר "פטר רחם". אי 'פטר רחם' – יכול אפילו לאחר יוצא דופן? תלמוד לומד "בכור". – זהו כלל הצריך לפרט, ופרט שהוא צריך לכלל.
כתב הרמ"ה בפירוש לי"ג מידות:
לשון בכור אינו תלוי בלידה אלא בעיבור פרט לשקדמו אחר ואפילו קדמו יוצא דופן וזהו כלל שצריך לפרט.
ואילו נאמר "פטר רחם" בלבד שהוא פרט הייתי אומר אפילו נולד אחד יוצא דופן, ת"ל כל בכור עד שיהא בכור שלא יצא אחר לפניו נמצא פרט הצריך לכלל.
בכור הוא תלוי בעיבור ולא בלידה. בכור הוא מכח הזכר המשפיע – תפארת – והיינו שלא קדמו אחר. וזו בחי' הכלל.
"פטר רחם" הוא מצד הנקבה, המקבלת וזה בחינת פרט.
פשוט הוא שהזכר צריך לנקבה והנקבה צריכה לזכר ואין עיבור בלא אחד מהם.
וזה כלל הצריך לפרט ופרט הצריך לכלל.
על כן אילו נאמר "כל בכור" הייתי אומר שגם יוצא דופן בכלל שהוא בכור לעיבור מצד המשפיע כנ"ל. על כן נאמר "פטר רחם" שתלוי בנקבה – בפרט. ואם נאמר "פטר רחם" הייתי אומר שחייב בפטר רחם אף אם היה יוצא דופן לפניו ת"ל כל בכור, שאם כבר היה בכור לעיבור לפניו – פטור.