בבא קמא ל"ז (ע"ב) – לימוד מכל דבר שיצא לטעון טוען אחר שלא כעניינו יצא להקל ולהחמיר
בבא קמא ל"ז (ע"ב)
אלא אמר ריש לקיש הכל היו בכלל נזק שלם כשפרט לך הכתוב רעהו גבי תם רעהו הוא דתם משלם חצי נזק מכלל דהקדש בין תם בין מועד משלם נזק שלם דאם כן נכתוב קרא להאי רעהו גבי מועד.
הגמרא מבארת טעמו של רבי שמעון בן מנסיא ששור הדיוט שנגח של הקדש בין תם בין מועד משלם נזק שלם.
נראה שהמידה בה למד ריש לקיש היא דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טוען אחר שלא כעניינו יצא להקל ולא להחמיר.
"הכל היו בכלל נזק שלם" – היינו כל הנזיקין משלמים נזק שלם, ורואים את המזיק כאחראי בלעדי לנזק. פרשת שור תם המשלם חצי נזק יצאה מן הכלל לטעון טוען שלא כעניינו, ולהתחשב גם בשאלה מי הניזק, וכתבה התורה "רעהו" "כי יגח שור איש את שור רעהו" ללמדך שיש להתחשב גם מי הניזק ואם הניזק הוא רעהו אז מקילין עליו לשלם חצי נזק, ואף הניזק שייך בתשלומים, שחצי מן הנזק הוא "על חשבונו". זה "טוען שלא כעניינו", שאין זה בכל הנזיקין, ולכן יצא להחמיר לומר לך שרק בניזק שהוא "רעהו" משלם חצי נזק, אבל בהקדש, משלם נזק שלם.
לפי האר"י י"ל שהמילה "רעהו" באה להקל היינו מצד מידת הרחמים ששור תם יש בו בחינה של במידת הרחמים "דינא רפיא" ולכן חצי נזק, ובאה להחמיר שרק ברעהו יש שותפות לרעהו בנזק אבל בהקדש משלם נזק שלם כ"דינא קשיא" שהפגיעה בהקדש חמורה היא.
לפי דברי הרב בעולת ראי"ה י"ל ש"רעהו" יצא מן הכלל העליון שכולו אור וטוב. "ואהבת לרעך כמוך". המילה רעהו מציינת קרבה ושותפות "כמוך". אכן מצד הכלל העליון בתעופת אורו באה המילה "רעהו" להקל ולומר ששותפים הם בנזק, המזיק והניזק וכל אחד מהם משלם חצי. שותפי נינהו.
מאחר ובא הטוען למקומו ונמצא הוא במקום המצדיק הגנה על הקודש מכל כח סוער שיש בו גסות והפרעה. מצד זה נקרא "רעהו" להחמיר ולומר ששור המזיק להקדש מחוייב נזק שלם אף כי תם הוא. ההקדש אינו רעהו ואין הוא "כמוך", אין לו כל צד של שותפות בדין המתגלה בנזיקין. את כל הדין נוטל שור הדיוט על גביו וחייב לשלם נזק שלם.
לפי הרמ"ע מפאנו י"ל שבנגיחת שור יש בחי' של ייסורין וכשיצא לטעון טוען שלא כעניינו היינו שהם לא יסורי אהבה אלא ייסורין הבאים לכפר. כך התשלומין הם באים להשלים החסר ויצאה מילת "רעהו" להקל בבחי' כל ישראל ערבים זה בזה ומצד זה הם שותפין. ויצא להחמיר, על ידי שייקח המזיק כל התשלומין עליו, בהזיק להקדש, על מנת לכפר על הנזק. בהדיוט יש ערבות הדדית אבל בהקדש, צריך הוא לקחת על עצמו כל הנזק על מנת שייכפר על הדין שהופיע בנגיחה.