זבחים י"ג (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
זבחים י"ג (ע"א):
אמר רבי עקיבא מנין לקבלה שלא תהא [אלא] בכהן כשר ובכלי שרת נאמר כאן בני אהרן ונאמר להלן אלה שמות בני אהרן הכהנים המשוחים מה להלן בכהן כשר ובכלי שרת אף כאן בכהן כשר ובכלי שרת.
וברש"י ד"ה ובכלי שרת – שיהיו מלובשים בגדי כהונה.
נראה שמדויק בפסוקים שהרי נאמר בבמדבר (ג', ב'-ג'):
(ב) ואלה שמות בני אהרן הבכר נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר.
(ג) אלה שמות בני אהרן הכהנים המשחים אשר מלא ידם לכהן.
בפסוק ב' לא נאמר הכהנים ולא נאמר אשר מלא ידם לכהן, שכן נזכרו גם נדב ואביהוא שהקריבו אז זרה ויש שפרשו שנכנסו בלא בגדי כהונה.
על כן בפסוק ג' נאמר "אלה" שבא לפסול הראשונים, והם בני אהרון הכהנים, שהם בכל מצוות הכהונה שלא כנדב ואביהוא, והם אשר מלא ידם לכהן שלבשו בגדים.
ומכאן שגם "והקריבו בני אהרון הכהנים" מדובר על כהנים עם כל מצוות כהונה שבגדיהם עליהם.
הלימוד בגזירה שוה מתאים שכן חטא נדב ואביהוא היה שהיו בלא בגדים וי"א שתויי יין והורו הלכה בפני רבם ועוד, חטאים שעניינם הוא שהיו אורות בלא לבושים ובלא צמצום ואיזון אשר הם הכרחיים כשבאים לעבוד עבודה בעולם הזה על פי חוקי התורה אשר עניינם הוא להכניס את הקדש לתוך החיים.
המיזוג והאיזון הם תכונותיה של הגזירה השוה אשר היא בתפארת שהיא אמצעית בין ימין לשמאל ומשווה ביניהם וממזגת אותם1.
אלעזר ואיתמר הם אשר גילמו בכהונתם את מידת גזירה שוה והם בני אהרון הכהנים הנזכרים במקום שצריך כהונה מלובשת בבגדים.
1 עי' לשון האר"י בביאור גזירה שוה: "לפעמים תקבל מת"ת שבת"ת, שהוא מכריע בקו השוה בין החו"ג, ואז יהיה העולם נידון בדרך ממוזג, לא רחמים גמורים ולא דין גמורים, אלא גזרה שוה לשניהם, ממוצעת בסוד הת"ת".