י"ג מידות

נידה נ’ (ע”ב) – לימוד מקל וחומר

נידה נ’ ע”ב:

תנו רבנן גוזל שנפל לגת וחשב עליו להעלותו לכותי טמא לכלב טהור רבי יוחנן בן נורי אומר אף לכלב טמא א”ר יוחנן בן נורי ק”ו אם מטמא טומאה חמורה שלא במחשבה לא יטמא טומאה קלה שלא במחשבה.

טומאה חמורה היינו “האוכלה מטמא בגדים בבית הבליעה” (לשון רש”י) שכן זו ההלכה בנבלת עוף טהור, ודין טומאה חמורה הוא גם בלא שחשב עליה לשום אכילה כל שהיא “כגון שלא ידע שזה הוא” (רש”י) למדנו אפוא, שטומאה חמורה, לטמא בגדים, היא אפילו שלא במחשבה.
למרות שהטומאה חמורה יותר פועלת היא ללא מחשבה.
קל וחומר לטומאה קלה – אוכלין ומשקין – שאין צריך מחשבה להחיל דין טומאה זו.
נראה בביאור הענין שטומאה, חידוש הוא במציאות. הצורה הטבעית היא טהורה. ככל שהטומאה חמורה יותר היא חידוש גדול יותר ופועלת יותר טומאה, ועל כן צריך לכאורה כח גדול להחיל אותה. על כן אם מצינו טומאה חמורה שפועלת ללא מחשבה, ק”ו לטומאה קלה שתחול ללא מחשבה.
ביאור זה בענין הקל וחומר מתבקש הוא. בפשטות כתב האר”י שחמור הוא מידת הדין וקל הוא מידת הרחמים. לפי”ז היינו אומרים שטומאה חמורה שהיא דין, הרי מצד מידת הדין תחול הטומאה אף ללא מחשבה, וטומאה קלה מצד מידת הרחמים אדרבה אינה חלה אלא במחשבה להקל על הטומאה ולא להחמיר.
לכן יש לבאר שחמור וקל אינו מצד דין ורחמים אלא מצד הקשי והכח שצריך להופיע הטומאה בעולם. ודו”ק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.