זבחים ק"ג (ע"א) – לימוד מקל וחומר
זבחים ק"ג (ע"א) במשנה:
עורות קדשי קדשים לכהנים, קל וחומר, ומה אם עולה שלא זכו בבשרה זכו בעורה, קדשי קדשים שזכו בבשרה אינו דין שיזכו בעורה, אין מזבח יוכיח, שאין לו עור בכל מקום.
הכהנים זוכים גם בדבר של אכילה – בבשרה – וגם בדבר שאינו לאכילה אלא לשימוש אחר – בעורה.
אבל מזבח אין בו אלא אכילה בלבד ועל כן עור הבהמה אינו שייך למזבח כלל ו"אין מזבח יוכיח"
כך יש להבין גם את הברייתא לקמן בעמוד ב'.
מה למזבח שכן לא זכה במקצת, תאמר בכהנים שזכו במקצת.
ופרש"י:
עורות שלא מצינו עור למזבח תאמר בכהנים שזכו במקצת בעור העולה.
והיינו שמזבח אין לו אפי' מקצת משהו בעור, שאינו ראוי לאכילה כלל. תאמר בכהנים שזוכים אף במה שאינו לאכילה.
עצם הלימוד בקל וחומר מלמד שהדברים נערכים זה לעומת זה, ועומדים הם על אותו סולם ערכים. כך אצל הכהנים הבשר והעור.
הקל הוא חסד שעניינו בסוגיין הוא חיבור לכהן איש החסד. עולה לא זכו הכהנים בבשרה אלא כולו למזבח והוא בחי' "חמור", שאינו מתחבר לכהנים ואעפ"כ זכו כהנים בעורה יש בו את בחי' ה"קל" וחיבור לכהנים בעורה, קדשי קדשים שזכו כהנים בבשרה והוא יותר חיבור לכהנים מעולה, קל וחומר שיזכו לעורה ויתחבר אליהם ויזכו בו.
בהמשך בעמוד ב' תנא קמא לומד שבקדשי קדשים העור לכהנים מן הפסוק:
אשר הקריב
שבא לרבות קדשי קדשים והגמרא מבארת שמילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא וי"ל (עפ"י בני יששכר) שק"ו הלא דין הוא, וכמו שנאמר במשנה "אינו דין שיכו בעורה?"
וטרח וכתב לה קרא שהוא בתפארת הנוטה לרחמים. בא הלימוד ללמדנו שלא להתייחס לנתינת העור לכהנים כדין וחיוב, אלא כרחמים והשפעה טובה בשמחה ובטוב לבב.