מנחות ל"ד (ע"א) – לימוד מגזירה שוה

הרב יהושע ויצמן
ה׳ באב ה׳תש״מ
 
18/07/1980

י"ג מידות

מנחות ל"ד (ע"א):

תנו רבנן וכתבתם יכול יכתבנה על האבנים נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן כתיבה מה להלן על הספר אף כאן על הספר או כלך לדרך זו נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן כתיבה מה להלן על האבנים אף כאן על האבנים נראה למי דומה דנין כתיבה הנוהגת לדורות מכתיבה הנוהגת לדורות ואין דנין כתיבה הנוהגת לדורות מכתיבה שאינה נוהגת לדורות וכמו שנאמר להלן ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי רחמנא אמר על מזוזות ואת אמרת נילף כתיבה כתיבה אמר קרא וכתבתם כתיבה תמה והדר על המזוזות ומאחר דכתיב [וכתבתם] האי גזירה שוה למה לי אי לאו גזירה שוה הוה אמינא ליכתבא אאבנא וליקבעה אסיפא קא משמע לן.

חזינן מסוגיין כמו שלמדנו בברכות ט"ו (ע"ב) שהיתה מקובלת ג"ש כתיבה כתיבה וכבר למדו ממנה לעיל (ל"ב ע"ב) שלא יכתבנה כאגרת בלא הקפדה על חסרות ויתרות וכאן ילפינן שצריך לכתוב בספר ולא על אבנים.
רב אשי שואל לא על עצם הגזירה השוה אלא על הלימוד שיכתבנה בספר ולא על המזוזה עצמה, ואע"פ שיש גזירה שוה, כבר למדו ממנה שלא יכתבנה אגרת, וכאן המקרא צריך להילמד כפשוטו וכמשמעו.
על זה ענתה הגמ' שהביטוי "וכתבתם" משמעו כתיבה שלימה עוד קודם שתגיע אל המזוזה.
לעצם הג"ש עי' מש"כ לעיל ל"ב (ע"ב) ועי' שפת אמת לסוגיין ודבריו נשמעים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן