מנחות ע"ד (ע"א) – לימוד מגזירה שוה

מנחות ע"ד (ע"א):

לכדתניא אין לי אלא עליונה בכליל תקטר ותחתונה בלא תאכל מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה ת"ל כליל כליל לגזירה שוה נאמר כאן כליל ונאמר להלן כליל מה להלן בכליל תקטר אף כאן בכליל תקטר ומה כאן ליתן לא תעשה על אכילתו אף להלן ליתן לא תעשה על אכילתו.

וכן הוא בספרא על הפסוק "כל מנחת כהן" (ויקרא ו', ט"ז) פרשת צו, פרשה ב', פרק ה', הלכה ד'.
במנחת חביתין החידוש ש"כליל תקטר" שכן היא מנחת כהן גדול וראויה מנחתו להיות נאכלת על ידי המזבח. ההקטרה היא עלויה. יש בכהן גדול בחינת ציבור כמו שראינו בעבודת יום הכיפורים שגם פר כהן גדול נחשב לקרבן ציבור¹, ועל כן עילויו הוא בהקטרה על גבי המזבח של הקומץ והשיירים².
במנחת כהן הדיוט החידוש הוא "לא תאכל". ביאור הדברים, שבמנחה הרי היא באה משל הכהן ונאמר בהמשך (פרק ז', ט') "וכל מנחה… לכהן המקריב אותה לו תהיה". הרי שהוא יאכלנה ואם כן חוזר הכהן לאכול את שלו, והרי הוא כאילו אוכל מאכל משלו ולא משל גבוה, שחוזר הדבר לכמות שהיה לפני ההקרבה. וכך היא לשון "המשך חכמה":

א"כ הכהן שמקריב מנחתו אם יחזור ויאכלנה לא ידע לאקנויי שאינו מפסיד כלום, שגם עכשיו הוא יאכלנו ולא מקנה כיון שתחזור אליו לאוכלה, ומלבד זה אינו מושכל… שהכהן יאכל חטאתו ובזה יתכפר הוא.

הגזירה השוה באה לומר, שאף בכהן גדול יש בחינת כהן רגיל שכן המנחה באה משלו ואף אצלו לא מושכל הוא שיאכל מנחתו וייתכפר, ואף בכהן הדיוט יש בחינה של ציבור שאף הוא משלוחי רחמנא ומשלוחי דידן הוא, ולכן מנחתו כליל תקטר
וזה ענין ליתן של זה בזה ושל זה בזה. בעומק שניהם שוין והמילה "כליל" המשותפת לשניהם מבטאת את שתי הבחינות את ה"כליל תקטר" שהכל הולך לאכילת מזבח, ואת "לא תאכל" שאין זו צורת כפרה שכהן יאכל משלו ויתכפר.

---

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *