חולין קל"א (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
חולין קל"א (ע"ב):
ואפי' עני שבישראל מוציאין אותו מידו דכתיב ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם להזהיר עני על שלו ומעשר עני המתחלק בתוך הבית יש בו טובת הנאה לבעלים מאי טעמא נתינה כתיבא ביה ואפי' עני שבישראל מוציאין אותו מידו דאמר ר' אילעא גמר לגר לגר מהתם מה להלן מוזהר עני על שלו אף כאן מוזהר עני על שלו.
ופרש"י:
גמר לגר לגר מהתם – מולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר.
במעשר עני נאמר (דברים כ"ו, י"ב):
כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישת שנת המעשר ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבע.
ופרש"י על פי חז"ל בגמ' ר"ה (י"ב) ובספרי:
לגר ליתום ולאלמנה זה מעשר עני.
ולמדו "לגר" "לגר" שכשם שבלקט מוזהר עני על שלו להפריש לקט, אף מעשר עני מוזהר עני על שלו, ויש לתבואה דין טבל אם אינו מפרישו.
עי' מיטב הארץ עמ' 98 בענין מתנות עניים שהם שייכות לחלק הכלל בממון.
נראה לומר שעל כן ילפינן בגזירה שוה "לגר" "לגר" על כך שזה חלק הכלל בממונו ועל כן מוזהר העני על שלו, שאין זה שלו אלא חלק הכלל הוא בממונו. כולם בהשוואה אחת.
גזירה שוה היא בהנהגת התפארת, המחברת את הכל זה לזה, והכל בהשוואה אחת (ע' גם לשונו של הרמ"ע מפאנו בגזירה שוה).