מנחות ס"ג (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
מנחות ס"ג (ע"ב):
רבי יוסי ב"ר יהודה אומר מנין לאומר הרי עלי מנחת מאפה שלא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין ת"ל וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת ועל מחבת לכהן המקריב אותה לו תהיה וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה מה וכל האמור למטה שני מינין חלוקין אף וכל האמור למעלה שני מינין חלוקין.
רבי יוסי יהודה לומד בגזירה שוה "וכל" "וכל". נאמר "וכל" במנחת מחבת ומרחשת "וכל נעשה במרחשת ועל מחבת" ונאמר "וכל" במנחה בלולה בשמן וחרבה "וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה" (ויקרא ז', ט'-י'), בשני פסוקים שלו הם שני מינים חלוקים שאי אפשר לצרפם למנחה אחת. לא מרחשת ומחבת ולא בלולה וחרבה. ומכאן לומדים בגזירה שוה שאף מה שנאמר בפסוק "וכל מנחה אשר תאפה בתנור" – אף בזו אי אפשר לצרף חלקים שונים. החלקים השונים של מאפה נזכרו בפסוק (בויקרא ב', ד') "וכי תקריב קרבן מנחה מאפה תנור סולת חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן" חלות ורקיקין שני מינים הם ואי אפשר לצרפן.
גזירה שוה היא במידת התפארת. במקורות מצאנו פעמים תפארת היא "פרט" ופעמים היא "כלל".
מחד התפארת כוללת את ספירות חג"ת נה"י ומאידך כל אחת מאלו הספירות נשארת במקומה ובשמה ויש לה הופעה פרטית.
מיוחדת היא התפארת שאף שהיא כלל אינה מבטלת את הפרטים אלא מופיעה אותם את כל אחד מהם בעצמה שלו, ויחד הם נעשים כלל.
המילה "וכל" בפסוק הרומזת לכלל לא באה לבטל הופעת המנחה בשיא עצמתה. בלולה בשיא בלילתה וחרבה בשיאה. מרחשת כמו שהיא ומחבת כמו שהוא. מכולם יחד, שכל אחד בצורתו המיוחדת, נעשה הכלל.
מכאן למדו על "וכל" שנאמר במנחת מאפה תנור שאף היא צריכה להופיע, כשכל מין היא בשיא כוחו ועצמתו ולא מחצה חטאת ומחצה רקיקין.