מנחות צ' (ע"ב) – לימוד מדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד

מנחות צ' (ע"ב):

אביא שעירי חטאת הואיל ובאין חובה ברגל תלמוד לומר וכי תעשה בן בקר בן בקר בכלל היה ולמה יצא להקיש אליו מה בן בקר מיוחד בא בנדר ונדבה אף כל בא בנדר ונדבה.

ועי' בספרי שפרשו שם פסוקים אלו במידת דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא כי אם ללמד על הכלל כולו יצא.
כשלומדים את הפסוקים בולטת מאד הנהגת מדה זו בפסוקים (במדבר ט"ו, א-ט"ז):

וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל ארץ מושבתיכם אשר אני נתן לכם.
ועשיתם אשה לה' עלה או זבח לפלא נדר או בנדבה או במעדיכם לעשות ריח ניחח לה' מן הבקר או מן הצאן…
וכי תעשה בן בקר עלה או זבח לפלא נדר או שלמים לה'… ויין תקריב לנסך חצי ההין.

הפסוק "ועשיתם אשה לה'" הוא כלל¹ וכולל בתוכו גם פרטים וכן בקר או צאן². לאחר מכן חוזר שוב הפרט של "בן בקר… לפלא נדר" והרי הוא היה כלול בכלל ויצא מן הכלל ללמד, שדווקא דבר שהוא "בן הבקר" והיינו נדרים ונדבות ולאפוקי שעירי חטאת, שאינם באים מן הבקר.
הפרשה פותחת בביטוי:

כי תבאו אל ארץ מושבתיכם אשר אני נתן לכם

ואמרו חכמים במדרש (במדבר רבה יז, ג'):

א"ר זכאי דשאב אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע בכל מקום אתה קורא אותה ארץ כנען וכאן ארץ מושבותיכם אמר להם הקב"ה חייכם נתתי אותה לאברהם ליצחק וליעקב וכולם מן המקרא והבן יורש את האב לכך ארץ מושבותיכם וכו'. עיי"ש.

ועדיין הבן שואל מה נשתנה פרשה זו שבה נקראת ארץ מושבותיכם. נראה שלימוד גדול יש כאן על פרשת נדרים בפרט ועל ארץ ישראל בכלל…
השפת אמת (תרמ"ט) אומר ביטוי חשוב לפרשת נסכים על דברי המדרש הדורש פרשת נסכים וחלה את הפסוק "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלוקים את מעשיך":

בני ישראל, כמו שהמשיכו התורה מן השמים לארץ בדור המדבר, כן בארץ ישראל הי' העלאת ארץ לשמים.

תפקיד דור המדבר להוריד התורה מן השמים אל הארץ. מן השמים דברתי עמכם, וגם הלחם הוא "לחם מן השמים".
בארץ ישראל, להיפך, המוציא לחם מן הארץ, ותפקידנו להעלות הארץ לשמים. זו היא פתיחת פרשת נסכים. "כי תבואו אל ארץ מושבותיכם" דווקא ארץ ישראל שזכו בה האבות הקדושים ובניהם ירשוה היא הארץ אשר אפשר להעלותה לשמים.
גם חטא המרגלים, הקודם בתורה לפרשת נסכים קשור לתהליך זה. המרגלים חששו מהחלפת ההנהגה מן המדבר לארץ ישראל. ידעו הם³ שלא הרי ההנהגה במדבר, כשיש עמוד אש ועמוד ענן להנחותם, מן, שלו ומים למזונותם, משה ואהרון ללמדם ולהנהיגם, כהרי ההנהגה בארץ ישראל הדורשת מלחמה והתיישבות בכל מרחבי ארץ ישראל ועמל עבודה ופרנסה.
החידוש של ארץ ישראל הוא היכולת להעלות ארץ לשמים. הנסכים מבטאים זאת. הענבים שהם פרי הארץ יש בתוכם פנימיות אשר יש לה שייכות אל הקדש⁴. על כן עולים הם למזבח.
בפרשתנו חידשה התורה שכל אחד המביא קרבן מביא עמו נסכים העולים על המזבח.
הארץ שהיא המלכות יצאה מן הכלל, מן השמים. זו הנהגת הבריאה, כדברי האר"י⁵.
לא ללמד על עצמה בלבד יצאה כי אם ללמד על הכלל כולו, ללמדך על הקשר העמוק שבין ארץ לשמים. על כן יצאה פרשת "בן בקר… לפלא נדר… ויין תקריב לנסך חצי ההין" ללמדך שבכח כל יחיד בנדרו להעלות הארץ לשמים ולרומם את המציאות כולה.
אין כמו מידה זו לתקן את חטא המרגלים וללמדנו פרשת נסכים על ידה.

---

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *