חולין פ"ח – לימוד מכלל הצריך לפרט

הרב יהושע ויצמן
ה׳ באב ה׳תש״מ
 
18/07/1980

י"ג מידות

חולין פ"ח:

תנו רבנן וכסהו יכול יכסנו באבנים או יכפה עליו את הכלי תלמוד לומר בעפר ואין לי אלא עפר מנין לרבות זבל הדק וחול הדק ושחיקת אבנים ושחיקת חרסית ונעורת פשתן דקה ונסורת של חרשין דקה וסיד וחרסית לבנה ומגופה שכתשן ת"ל וכסהו יכול שאני מרבה אף זבל הגס וחול הגס ושחיקת כלי מתכות ולבנה ומגופה שלא כתשן וקמח וסובין ומורסן ת"ל בעפר ומה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו אחר שריבה הכתוב ומיעט מרבה אני את אלו שהן מין עפר ומוציא אני את אלו שאין מין עפר אימא וכסהו כלל עפר פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט עפר אין מידי אחרינא לא אמר רב מרי משום דהוה כלל הצריך לפרט וכל כלל הצריך לפרט אין דנין אותו בכלל ופרט

בכיסוי הדם הוה ליה כלל הצריך לפרט. ביארו את הדברים הראשונים. עי' ריטב"א ותוס' הרא"ש1.
ונראה לענ"ד להוסיף שאם היה כתוב רק "וכסהו" היה מקום לומר שיכסה עיניו מלראות את הדם, והעיקר מצד האדם שלא יראה הדם, כמו שנאמר "ויכס את עין הארץ" או "כסות עיניים", פסוקים המלמדים, שכיסוי בא על העיניים.
לכן זה כלל הצריך לפרט לפרש אם הכיסוי הוא באדם או שצריך לכסות את הדם, מצד הדם, שצריך לכסותו עם דבר המתערב בו ומבטלו.
כלל הוא תפארת והוא בחינת אדם כמו שנאמר "תפארת אדם לעשות בית" וכדברי המקובלים בזה2. הפרט הוא מלכות והוא בחינת עפר הארץ3. המלכות עולה למעלה מן התפארת4. יש בפרשה זו מעין "גערה" באדם השוחט חיה ועוף אשר בטבעם הם משוחררים בטבע, והאדם צד אותם ושחטם. על כן מכסה הדם בעפר הארץ אשר היא נצחית ועושה פירות, ואומרת לאדם כביכול "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת" עי' בביאור הרב קוק ב"חזון הצמחונות והשלום" בענין כיסוי הדם.
גם על פי ביאור הרב קוק5 יש לומר שאלמלא הפרט הכלל נשאר תלוש ועומד במקומו ואינו מתפשט ומתגלה במציאות. האדם השוחט, נשאר במקומו ומכסה בעינו מראות בדם, ואינו פועל במציאות. בא הפרט ומוריד ומבטא את הכלל במציאות שחופר ומכסה בעפר ופועל על הדם לערכו בעפר הארץ ולהיות חלק ממנה.


1 לשון הריטב"א: "כלל הצריך לפרט הוא. פרש"י ז"ל דאלו וכסהו יש בו שני עניני כסוין. האחד כסוי בדבר שאינו מתערב כלל כגון דף וכלי וכיוצא בו והשני כיסוי בדבר המתערב. וכי אמרינן כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט כשהפרטים מסגנון א' אבל כאן שכולל הכסוי שני עניינים חלוקים לא בא הפרט של עפר אלא למיעוט כיסוי שאינו מתערב בעפר אבל במיני עפר כיסוי דבר המתערב לא מיעוט כלום. ור"ת ז"ל הקשה דסוף סוף הכל ענין כיסוי וכלל גמור הוא והעפר פרט. לכך פר"ת ז"ל דצריך לפרט דאמרינן היינו משום וכסהו לא משמע אלא למעלה ובא עפר ללמד שצריך כיסוי גם מלמטה וכדאיתא בריש פרקין ודברי רש"י ז"ל נכונים יותר"
ולשון תוס' הראש:
"כלל הצריך לפרט. [פ"ה] דלא הוי סגי ליה בכללא בלא פרטא דאי הוה כתיב וכסהו הוה משמע יכפה עליו את הכלי כדקתני רישא ומשמע נמי וכסהו בעפר, איצטריך עפר להורות שאין כיסוי זה אלא בדבר המתערב ונבלע בו כמו עפר וכיוצא בו וכו' ודוגמתו שנינו בבכורות מכלל הצריך לפרט כיצד קדש לי כל בכור יכול אפי' נקבה במשמע ת"ל זכר אי זכר יכול אפי' יצתה נקבה לפניו דהוי בכור לזכרים ת"ל פטר רחם, ומקשים על פירוש הקונטרס כל כלל ופרט בתלמוד כי האי גונא כי יתן איש אל רעהו כלל וכולל דבר המטלטל וגופו ממון ודבר שאין מיטלטל ואין גופו ממון ובא הפרט ופירש דוקא דבר המיטלטל וגופו ממון וכן כולם, וכן הכא נמי הכלל משמע שני מיני כסויין כפיית כלי ודבר המתערב ונבלל בו ובא הפרט ופירש דוקא המתערב ונבלל בו, ופר"ת דאין חילוק בין כלל ופרט זה לכלל ופרט דעלמא והאי דקרי ליה הכא כלל הצריך לפרט אדרשא אחריתי לעיל קאי דבעינן עפר למטה דמוכסהו לא שמעינן אלא עפר למעלה ומבי"ת דבעפר שמעינן שיכסנו בין שני עפרים, ודוחק הוא דייתורא דבי"ת לאו פרט הוא, ונראה ליישב פ"ה דשאר כלל ופרט דעלמא כולל כל דבר יחד ואינו מפרש זה יותר מזה ובא הפרט ופירש אחד מהן ואין הפרט מוציא הכלל ממשמעותו, אבל הכא לישנא דוכסהו משמע טפי כפיית כלי מדבר הנבלל בו דרוב כסוין הן בדבר שאינו נבלל כי דבר המתערב בו אינו מכסהו היטב עד שישים עליו הרבה וכן כיסויין הכתובין בתורה ותכסהו בשמיכה וכיוצא בהן, ובא הפרט והוציא הכלל ממשמעותו ולהכי קרי ליה כלל הצריך לפרט, וכן ההיא דבכורות פי' הקונטרס דרישא הוי כלל ופרט גמור דבכור כלל הכל זכר פרט, אלא ממציעתא קא דייק דבכור זכר משמע זכר הראשון שנולד אף יצתה נקבה לפניו רק שהוא בכור לזכרים, אתא פרטא דפטר רחם ועקר ליה ממשמעותיה, וכן משמע לשון הקונטרס דאי הוה כתיב וכסהו הוה משמע כפיית כלי כדקתני רישא ומשמע נמי וכסהו בעפר משמע דכסוי עפר אינו עיקר משמעות דקרא"
2 עי' רמ"ק ערכי הכינויים ערך אדם "עוד נקרא הת"ת אדם בעלותו אל החכמה".
3 עי' רמ"ק ערכי הכינויים ערך עפר "עפר היא מידת המלכות".
עיי"ש עוד
4 לשון האר"י במידה זו: "מכלל שהוא צריך לפרט. כי לפעמים תעלה המלכות למעלה, בסוד עטרת בעלה, ותשפיע לת"ת, ויתנהג העולם ע"י ברדתה למטה בבחינה זו, וזהו מכלל שהוא צריך לפרט, שהכלל שהוא ת"ת הנזכר, צריך לפרט שהיא מלכות, שהיא למעלה ממנו"
5 לשון הרב קוק בכלל הצריך לפרט: "ההופעה העליונה, העומדת למעלה מכל גבולים, אם לא היה ביכלתה להמציא גם כן כל מורד וכל גבול הרי היתה היא בעצמה בעלת צמצום וגבול, ולא היה מקום הופעה לאור העליון, המתגדל ועולה מעל כל מצר ומתעלה ממעל לכל גבול. על כן הכלל הוא צריך לפרט"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן