י"ג מידות

חולין צ”א (ע”א) – לימוד מגזירה שוה

חולין צ”א (ע”א):

… דאמר ר’ יהושע ב”ל מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד כתיב הכא בהאבקו עמו וכתיב התם וענן אבק רגליו.

הגזירה השוה מלמדת על סוד עמוק הנמצא בעומק המאבק בין יעקב לשרו של עשו. כלפי חוץ העלו אבק במאבקם, ובפנימיות עומק המאבק עלה האבק עד כסא הכבוד.
האבק הוא ביטוי לדבר שאין לו משמעות חשובה. על האבק היה המאבק… יעקב לא מוותר גם לא על האבק. גם האבק יכול להגיע עד כסא הכבוד. גם שרו של עשו אינו מוותר על האבק. ואף אבקו מגיע עד כסא הכבוד מהצד האחר.
הרשב”א בביאורו להגדה (מובא בעין יעקב בסוגיין) אומר:

שעניינינו עם אחינו עשו לחלוק על עיקר העיקרים שהוא כסא הכבוד כידוע מחלוקתינו בדת האמונה

מחלוקתנו עם דתו של עשו (הנצרות) מגעת עד כסא הכבוד נוגעת היא בעיקרי האמונה.
ובמה מובטח נצחוננו?
בספר הליקוטים מובא ב”וישלח” עה”פ ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש עימו (בשם אחד מתלמידי הרב האר”י ז”ל):

והוא טעם וידו אוחזת בעקב עשו, שהיה מעכב יו”ד קטנה, שלא יאחז בה עשו בסוד נקודה, ע”כ נתאבק עמו שרו של עשו, והיה מעלה אבק וכו’.

היו”ד הקטנה של יעקב, האוחזת ב”עקב עשו” ועושה אותו ליעקב, היא יתרונו של יעקב.
היו”ד היא החכמה, הנמצאת מעל כסא הכבוד הנבחן כבינה. לכיסא הכבוד יש גם צד אחר בו יש שליטה לעשו. למעלה מכסא הכבוד, שם שליטתו הבלעדית של יעקב.
אמנם האבק מגיע עד כסא הכבוד, ושם מצדו האחר נמצא אבקו של עשו, אבל נצחון יעקב מובטח בזכות היו”ד הקטנה, החכמה והאמונה הפנימית שהיא נחלת יעקב.
דווקא האבק, הנראה כדבר בטל, דווקא עליו המאבק. הוא מבטא שלימות חיי יעקב וזרעו. ועי’ בפירוש בניהו בן יהוידע1 ועי’ קהילת יעקב ערך אבק2.
על זה באה הגזירה השוה המשוה את האבק שעלה ממאבקם של יעקב ושרו של עשו עם ענן רגליו של הקב”ה שהוא בחי’ כסא הכבוד. מתאימים הדברים לביאור הרב קוק לג”ש שאף שמבחינה חיצונית הדברים נראים רחוקים, בפנימיותם שווים הם3.


1 ז”ל: שם מלמד שהעלו אבק ברגליהם עד כסא הכבוד. במאמר זה יש סוד עמוק ואינו כפשוטו, דידוע שהסטרא אחרא נקרא אבק בסוד קב חרובין שלהם, ויש אבק מצד הקדושה, וכל אחד עוסק בשלו כי זה לעומת זה עשה האלהים, והנה יעקב אבינו ע”ה עלה בכוח אבק הקדוש להתגבר ולהתאחז בשרשו בקדושה למעלה, וזה השר גם כן עלה באבק שלו להתגבר בשרשו בקליפה למעלה, וסוף דבר גבר ישראל, והדברים עמוקים ואין אנחנו יכולים להשיגם כראוי, ומי יוכל לדעת ומי יוכל לשער הבירור הגדול והתיקון הנשגב אשר עשה יעקב אבינו ע”ה אותה הלילה באבק הקדוש אשר כיון ועסק בו ע”י היחודים שלו, וכבר ידוע שעולם הבריאה הוא נקרא כסא הכבוד וידוע ששם היא תכלית שליטת ואחיזת הקליפות, ולמעלה מזה כתיב [תהלים ה’ ה’] לא יגורך רע, והנה יעקב אבינו ע”ה רדף את אויבו בכוחו הקדוש עד מקום תכלית אחיזתו ונצחו, ולזה אמר העלו אבק ברגליהם עד כסא הכבוד, ויחס העליה ברגלים כי נצח והוד נקראים רגלים וכל אחד נוטה בשלו, והבן.
ואם תרצה לדעת מעלת התיקון והבירור שעשה יעקב אבינו ע”ה בזה, לך נא ראה מ”ש רז”ל במדרש [רבה] שיר השירים בפסוק [ג’ ו’] מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל, רכולותיו של יעקב לא היתה אלא מאותו אבק שתחת רגליו, רבי יודן אומר כל הרוכלות שישראל עושין ומצליחין בעוה”ז בזכות אותו האבק של יעקב אבינו, רבי עזריה אומר כל מלחמות שישראל עושין ומצליחין בזכות האבק של יעקב אבינו, רבי ברכיה ורבי סימון בשם רבי אבהו אותו האבק נטלו הקב”ה ונתנו תחת כסא הכבוד שלו ע”ש. לכן הבט וראה כמה סוד נשגב יש באותו אבק והכל הוא ענין תיקון ובירור. ונראה לרמוז אבק ראשי תבות אורה ברכה קדושה, גם אבק גימטריא חסד אל, ולכן קודם מלחמתו עם שר עשו אמר הכתוב [בראשית ל”ב כ”א] ותעבור המנחה על פניו והוא לן בלילה ההוא במחנה מנחה גימטריא אבק מחנה גימטריא אבק שעשה לו הכנה באבק הקדוש קודם שנלחם עם שר עשו וגבר ישראל, ועין בספר הלקוטים בפסוק ויאבק איש עמו דרוש א’ לתלמידי רבינו האר”י ז”ל מ”ש בענין האבק הנזכר.
2 ז”ל:ב’ רז”ל דרשו בחולין פרק גיד הנשה (צ”א.) שהוא בחינת כסא הכבוד שנאמר (נחום א’ ג’) וענן אבק רגליו, ונראה שבחינת כסא הכבוד הוא בינה כסא ללב נתיבות גימטריא כבוד וזה שאמר וענן אבק רגליו, הוא בחינת ענן הוא בינה שנקרא ענן, כמו שכתבתי בערך ענן, וזה שאמר שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד, רצה לומר הניצוצין הנפולים נקרא אבק מרגלותם מבחינת רגלים, ועיקר עלייתם אל הבינה ששם שורשם כנודע, וזה שאמר שהעלו אותן עד שם.
3 זה לשון הרב קוק בביאור ג”ש: “אורות הקדש, החיים בחיים עליונים ברום עולמים בצחצחות אידיאליהם, ספוגי קדש קדשים, מכים הם גלי אורי אורים, וכשאור ההשויה פוגש את האור השני המתיחש אליו הרי הכח הפנימי של אור דבר ד’ מבטא את הדבור בצורה שוה במלולה. אף על פי שמצד ההתלבשות החצונה הענינים נראים כרחוקים זה מזה, אבל אוצרי החיים הפנימיים שלהם יש להם מהלך אחר, שמתחת למה שנראה ומוחש נפגשת שם השוואה נפלאה. ומשקל השווי הזה וערך הפגישה הזאת נמסרו לחכמי אמת. ואין אדם דן גזרה שוה מעצמו אלא אם כן קבלה מרבו. הקבלה הספוגה את הרוח הפנימי מלא הקדש אשר למהלכי תורה, היא מכרעת את ההכרעה של הפגישה המבטאית, באיזה ענין ובאיזה מקום היא באה מתוך פגישה ענינית רוחנית מחשבתית, שנתנוצצה כאן על ידי שווי הבטוי של הגזירה השוה. ואז תתכונן המדה הזאת של גזרה שוה”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.