בכורות ט"ו (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה

בכורות ט"ו (ע"ב):

בעא מיניה רבינא מרב ששת מהו שמתפיסן לכל זבח שירצה א"ל אין מתפיסן מאי טעמא אמר ליה גמר בשעריך בשעריך מבכור מה בכור אין מתפיסן לכל זבח שירצה דכתיב אך בכור אשר יבוכר לה' בבהמה וגו' לא יקדיש איש אותו אף הני אין מתפיסן לכל זבח שירצה.

קדושת בכור לא נקבעה ע"י האדם, על כן פשוט שאינו יכול להתפיסה לכל זבח שירצה. מבכור ילפינן לפסולי המוקדשין, שהולדות שבמעי פסולי המוקדשין, אי אפשר להתפיסן לקדושה אחרת מאשר אותו זבח אליו הם מוקדשין.
הלימוד הוא בגזירה שוה.
נאמר בבכור שעריך (דברים ט"ו, כ"א-כ"ב):

וכי יהיה בו מום… לא תזבחנו לה' אלהיך.
בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדו כצבי וכאיל.

ונאמר בפסולי מוקדשין (דברים י"ב, ט"ו):

רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך בכל שעריך הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל.

ודרשו חכמים (ספרי, ובסוגיין):

אינו מדבר אלא בפסולי המוקדשין שיפדו.

המילה המשותפת "בשעריך" מלמד על החק השוה לשניהם לבכור ולפסולי המוקדשין. מה בכור פשוט הוא שאינו יכול להתפיסו לכל זבח שיצרה, אף פסולי המוקדשין כן.
המילה "בשעריך" פירושה, בכל עיר ועיר, ולאו דווקא במקום אשר יבחר ה'.
המילה מבטאת שגם בכל מקום הרחוק מירושלים, יש חוקים ומשפטים. "שערי משפט". השער מבטא שיש דרך מיוחדת ומסויימת להיכנס לעיר. עיר אינה פרוצה לכל דרך.
יש כאן מיזוג בין שתי תכונות. האחת שזה שעריך. שלך ולא מקום מיוחד קדוש ונבחר.
השניה שיש כאן חוק ומשפט ולא איש הישר בעיניו יעשה. כך נאמר לקמן "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך".
זה הדבר אשר מבטא את בכור בעל מום ופסולי המוקדשים, שהם עוברים להיות נאכלין "בכל שעריך" כצבי וכאייל, ומכל מקום יש בהם הגבלה. אי אפשר להתפיס וולדן לכל זבח שיירצה אלא אותו זבח אליו הוקדשה אמו.
המיזוג הוא תכונת התפארת שהיא מידת גזירה שוה.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *