ערכין כ"ה (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
ערכין כ"ה (ע"ב):
משנה הגיע יובל ולא נגאלה הכהנים נכנסין לתוכה ונותנין את דמיה דברי ר' יהודה ר"ש אומר נכנסין ולא נותנין… גמרא מאי טעמא דרבי יהודה גמר קודש קודש ממקדיש בית מה להלן בדמים אף כאן בדמים ור"ש גמר קודש קודש מכבשי עצרת מה להלן בחנם אף כאן בחנם ורבי [יהודה] נמי ניליף מכבשי עצרת דנין קדשי בדק הבית מקדשי בדק הבית ואין דנין קדשי בדק הבית מקדשי מזבח ורבי שמעון נמי נילף ממקדיש בית דנין דבר שמתנה לכהנים מדבר שמתנה לכהנים ואין דנין דבר שמתנה לכהנים מדבר שאינו מתנה לכהנים.
נאמר במקדש ביתו (ויקרא כ"ז, י"ד):
ואיש כי יקדש את ביתו קדש לה' וכו'.
ונאמר בשדה אחוזה (שם, שם, כ"א):
והיה השדה בצאתו ביבל קדש לה' כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו.
מכאן למד רבי יהודה "קדש" "קדש" שהכהנים נותנין דמי השדה "זרע חמר שעורים בחמישים שקל כסף", כשם שנותנין בבית, שהרי שניהם קדש לבדק הבית.
ורבי שמעון למד מכבשי עצרת שאף בהם נאמר "קדש לה' לכהן" (ויקרא כ"ג, כ'):
והניף הכהן אתם על לחם הבכרים תנופה לפני ה' על שני כבשים קדש יהיו לה' לכהן.
מה כבשים ניתנין לכהן בחינם אף שדה אחוזה שהוא מתנת כהונה ניתנת בחינם.
המילה "קדש" נדרשת בגזירה שוה בכמה מקומות1.
הקדש עצמו "מילה בגרמיה"2 הוא נעלם, שהרי שייך הוא לספירת החכמה שהיא בבחינת "טמיר ונעלם".
השימוש בקדש הוא בבחינת גילוי הנעלם שהוא מיוחד לספירת התפארת המגלה את הנעלם למעלה בחכמה ובבינה. והתפארת היא המנהיגה את מידת גזירה שוה כלשון האר"י בביאור י"ג מידות3. ועי' במבוא לגזירה שוה.
1 חולין קט"ו ע"ב, חולין קט"ז ע"א
2 זהר ח"ג דף צ"ד:
3 לשון האר"י בביאור גזירה שוה: "לפעמים תקבל מתפארת שבתפארת, שהוא מכריע בקו השוה בין חסד לגבורה, ואז יהיה העולם נידון בדרך ממוזג, לא רחמים גמורים ולא דין גמור, אלא גזירה שוה לשניהם, ממוצעת בסוד התפארת".