י"ג מידות

ערכין ל”ג (ע”ב) – לימוד מגזירה שוה

ערכין ל”ג (ע”ב):

והתניא ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה שהוקף ולבסוף ישב ולא שישב ולבסוף הוקף יכול אפילו הקיפוה ישראל נאמר כאן חומה ונאמר להלן חומה מה להלן עובדי כוכבים אף כאן עובדי כוכבים יכול אפילו הקיפוה עובדי כוכבים לאחר מכן נאמר להלן חומה ונאמר כאן חומה מה להלן עובדי כוכבים קודם לכן אף כאן עובדי כוכבים קודם לכן.

הגזירה השוה היא מהפסוק בדברים (ג’, ה’) המתייחס ל”ממלכת עוג בבשן” וכך נאמר:

כל אלה ערים בצרת חומה גבהה דלתים ובריח לבד מערי הפרזי הרבה מאד.

בתורת כהנים נאמרה הלכה זו בלשון שונה (בהר, פרשתא ה’, א’):

ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה. יכול אפילו הקיפוה חומה מיכן ולהבא תלמוד לומר בית מושב עיר חומה. המוקפת חומה מימות יהושע בן נון ולא שהקיפוה מיכאן ולהבא.

וצריך עיון איך בדיוק למדו מן הפסוק שעיר חומה היא דווקא מימות יהושע בן נון.
ונראה שיסוד דין בתי ערי חומה הוא תלוי בקדושת הארץ. קדושת הארץ נתחדשה בימי יהושע בן נון ואז נקבעה קדושתה. קדושת בתי ערי חומה היא למעלה מקדושת הארץ לענין עומר שתי הלחם ותרומות ומעשרות שמיטה ויובל, כמבואר במשנת עשר קדושות (כלים א’). הקדושה של בתי ערי חומה היא דין בכיבושין. לכבוש עיר מוקפת חומה צריכים כוחות מיוחדים וסייעתא דשמיא מיוחדת.
נראה לומד על פי מה שביארנו במחלקות הרמב”ם והרמב”ן בגדרי מלחמה, לרמב”ן מלחמה ביסודה הוא לרשת ארץ, וכל מלחמה שלא באה לרשת ארץ אין לה גדרי מלחמה והלכותיה, כגון מלחמת מדין שאינה בגדרי מלחמה, ולכן יש צורך ב”גיעולי מדין” והכשרת הכלים וכן הותרה מלחמה בעמון ומואב אף שהזהירנו הקב”ה מלהילחם בהם, כיון שלא מבקשים לרשת ארצם אין זו מלחמה האסורה1.
לרמב”ם לעומת זאת, מלחמה היא נגד אנשים רשעים עובדי עבודה זרה ותפקידה של המלחמה הוא לבער הרע מן העולם, כך עולה מנאומו של כהן משיח בחזקו את העם לצאת למלחמה.
ונראה לקיים דעת שניהם ואלו ואלו דברי אלוקים חיים.
מלחמה על ארץ ישראל בבחינה שדה הארץ וערי הפרזי ש”על שדה הארץ ייחשב”, היא מלחמה על הארץ והדגש בה הוא כיבוש הארץ. וזו כפי שיטת רמב”ן.
מלחמה על ערי חומה היא מלחמה נגד אנשים ונגד ישיבת עכו”ם בארץ וזו כפי שיטת רמב”ם.
הכיבוש הוא הקובע קדושת הארץ כלשון הרמב”ם בהלכות תרומות (פ”א, ה”ב):

ארץ ישראל האמורה בכל מקום היא בארצות שכיבשן מלך ישראל או נביא מדעת רוב ישראל וזהו הנקרא כיבוש רבים.

על כן דין בתי ערי חומה תלוי בכיבוש הארץ על ידי יהושע.
הדגש בבבלי בלימוד הגזירה השוה הוא, שהערים הם מוקפות חומה שנבנתה על ידי עובדי כוכבים קודם כניסת ישראל לארץ. הערים האלה נכבשו כערי חומה, ועל כן יש להם קדושת בתי ערי חומה, כיבושן בא לבער עבודה זרה וכיבוש זה הוא המקדש את בתי ערי חומה למעלה מקדושת ארץ ישראל על שדותיה ופרזותיה.
הגזירה השוה הבאה להדגיש שהחומה נבנתה על ידי עכו”ם קודם כיבושה לראשונה על ידי ישראל, והקדושה נקבעה על ידי המלחמה והכיבוש של ערים אלו.
הלכה זו, באה להוציא מהסברא שבתי ערי חומה קדושתם היא משום שהוקפו לשם ישיבה, ואדם הקונה בית, אי אפשר להוציאו כל אימת שירצה המוכר ואף לא ראוי שביובל תצא השדה מהקונה וישתנו כל תושבי העיר (עי’ משך חכמה).
לפי סברא זו אדרבה שהוקפה על ידי ישראל “מכאן ולהבא” צריך להיות לה דין של קדושת בתי ערי חומה. וכיון שהכל תלוי בכיבוש יהושע, ילפינן מזה שזה דין בכיבוש הארץ שהוא היוצר את קדושת ארץ ישראל למדרגותיה.
לעצם ההבדל בין הספרא לבין הבבלי יש לומר שהבבלי מלמדנו שאין בנית חומה על ידי ישראל קובעת קדושה, ונראה שחומה מבטאת חוסר בטחון בצור ישראל וגואלו על כל פירושיו, גם חוזק ישראל וגם חסננו בהשי”ת, ועל כן אינה קובעת קדושה.
אבל בספרא התקופה קובעת ולא השאלה מי בנה את החומה, וי”ל שאם ישראל היו בונים חומה קודם יהושע בן נון גם היה לה דין מוקפת חומה לכאורה, הדגש הוא שכיבוש יהושע הוא הקובע מצד התקופה והזמן. ודו”ק.


1 עי’ רמב”ן על התורה בפרשת מטות (במדבר ל”א, כ”ג) וכן רמב”ן בסוף השגותיו על ספר המצוות שכתבו שם על עמון ומואב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.