תמורה ג' (ע"א) – לימוד מגזירה שוה

בדף ב' (ע"ב) מביאה הגמ' ברייתא:

קדשי עובדי כוכבים לא נהנין ולא מועלין ואין חייבין עליהם משום פיגול נותר וטמא.

ובדף ג' מביאה הגמ' מקור דין זה אחר שביארה הגמ' לא נהנין מדרבנן ולא מועלין מדאורייתא:

מאי טעמא דכתיב נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה וילפינן חטא חטא מתרומה.

היינו שלומדים בגזירה שוה חטא חטא מתרומה שבתרומה נאמר "ושמרו משמרתי ולא ישאו עליו חטא" (ויקרא כ"ב, ט'). וממשיכה הגמ':

ובתרומה כתיב בני ישראל ולא עובדי כוכבים.

הכוונה לפסוק (במדבר י"ח, כ"ח):

כן תרימו גם אתם תרומת ה' מכל מעשרתיכם אשר תקחו מאת בני ישראל.

מעילה הגורמת לחטא אינה אלא מקדשי בני ישראל.
ישראל הוא במדת "תפארת" כמו שנאמר "תפארת ישראל". על כן ראוי ללמוד דין זה שרק קדשי ישראל יש בהם מעילה במדת גזירה שוה שהיא בהנהגת התפארת¹.
בפירוש "תורה תמימה" הביא את הרמב"ם פ"ה הט"ו ממעילה שהביא דרשה שונה, וזו לשונו:

קדשי עכו"ם אם לבדק הבית הקדישו מועלין בהן ואם קדשי מזבח הן אין בהן מעילה מן התורה שנאמר בקרבנות דבר אל בני ישראל אבל אסור ליהנות בהן מדברי סופרים.

ובחידושי הגרי"ז כתב שרק אחר שנאמר "דבר אל בני ישראל" אז אפשר ללמוד חטא חטא מתרומה שאין מועלין, שאם לא היה כתוב "דבר אל בני ישראל" היה שוה לגמרי דין קדשי עכום לקדשי ישראל.
ואחר שנאמר "דבר אל בני ישראל" זה מאפשר ללמוד בג"ש מתרומה ועדיין צ"ע.

והוא הדין הגזירה השוה "חילול" "חילול" בה למדו מטומאה בה נאמר (ויקרא כ"ב, ב'-ג'):

דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי… כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה' וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מלפני אני ה'.

ובנותר נאמר (ויקרא י"ט, ח'):

ואכליו עונו ישא כי את קדש ה' חלל ונכרתה הנפש ההוא מעמיה.

ופיגול לומדים מנותר בג"ש עון עון שבפיגול נאמר (ויקרא ז', י"ח):

והנפש האכלת ממנו עונה תשא.

כל אלו הגזירות השוות באו ללמד שרק בקדשי ישראל נוהגים דינים אלו של מעילה טומאה נותר ופיגול. רק קדשי ישראל קדושים באופן שיש בהם חילול, עוון וחטא דמעילה. רק ישראל קדש הם לה', וקדושתם מתגלה במדת תפארת ישראל אשר ממנה באה הגזירה השוה.

---

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *