שיר השירים רבה פרשה א, כב
המאמרים באתר מבוססים על כללי לימוד המופיעים במדור הכללים. מאמר זה מבוסס על הכלל "ניתן להידרש".
דבר אחר "על כן עלמות אהבוך", על שנתת לנו ביזת מצרים וביזת הים וביזת סיחון ועוג וביזת שלושים ואחד מלכים אנו אוהבים אותך. דבר אחר "על כן עלמות אהבוך", על שהעלמת מהם יום המיתה ויום הנחמה אהבוך. דבר אחר "על כן עלמות אהבוך", בעלמות ובזריזות. דבר אחר "על כן עלמות אהבוך", אלו בעלי תשובה. דבר אחר "על כן עלמות אהבוך", זו כת השלישית, שנאמר: "והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרוף וגו'". דבר אחר "על כן עלמות אהבוך", אלו הגרים, הדא הוא דכתיב "ה' שמעתי שמעך יראתי ה' פעלך בקרב שנים וגו'". דבר אחר "על כן עלמות אהבוך", זה דורו של שמד, שנאמר: "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה". דבר אחר "על כן עלמות אהבוך", אלו ישראל, שנאמר: "כי מאהבת ה' אתכם ומשמרו את השבועה וגו'". דבר אחר "על כן עלמות אהבוך", על שהעלמת מהם מתן שכרן של צדיקים, דאמר ר' ברכיה ור' חלבו: עתיד הקב"ה לעשות ראש חולה לצדיקים לעתיד לבא, מה טעם "שיתו לבכם לחילה", "לחולה" כתיב, צדיקים מכאן וצדיקים מכאן והקב"ה באמצעם, והם חלים לפניו בעלמות, ומרמזין אלו לאלו באצבע, ואומרים: "כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו עלמות", בשני עולמות ינהגנו, בעולם הזה ובעולם הבא. דבר אחר "הוא ינהגנו עלמות", בעלימות ובזריזות. דבר אחר "עלמות", כאילין עולימתא, כמה דאת אמר "בתוך עלמות תופפות". דבר אחר "עלמות", תרגם עקילס: אתנסייא, עולם שאין בו מות. ומרמזין אלו לאלו באצבע, ואומרים: "כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו עלמות", בשני עולמות ינהגנו, בעולם הזה ובעולם הבא, בעולם הזה דכתיב "ה' אלהיך ברכך", ובעולם הבא דכתיב "ונחך ה' תמיד".
פירוש המדרש
דבר אחר, דרשה נוספת על הפסוק: "שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך", על שנתת לנו ביזת מצרים – כשיצאו ממצרים יצאו ברכוש גדול (שמות י"ב, ל"ה-ל"ו), וביזת הים – שלקחו את רכוש המצרים שטבעו בים (שמות ט"ו, כ"ב וברש"י), וביזת סיחון ועוג – ששללו ישראל את שללם (דברים ב'), וביזת שלושים ואחד מלכים שכבשו ישראל בכניסתם לארץ (יהושע י"ב) – אנו אוהבים אותך – ודרשו על תחילת הפסוק: "שמן תורק שמך" – שעל הפסוק שנאמר בביזת מצרים: "וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם", מתרגם אונקלוס: "ורוקינו ית מצראי", ונתינת הביזה לישראל מלמדת על אהבת ה' להם, ומוסיפה לאהבת ישראל את ה'.
דבר אחר, "על כן עלמות אהבוך", על שהעלמת מהם יום המיתה ויום הנחמה – אהבוך, ודרשו "עלמות" מלשון העלם, שההעלם של המיתה ושל הנחמה גורם לתפילה ולקירבה כלפי הקב"ה (מתנות כהונה).
דבר אחר, "על כן עלמות אהבוך", בעלמות ובזריזות – שהאהבה גורמת לאדם לעשות מעשיו בזריזות, ודרשו "עלמות" מלשון "עלם", נער, שהנערים זריזים הם (מהרז"ו).
דבר אחר, "על כן עלמות אהבוך", אלו בעלי תשובה, שאף מי שהעלים עיניו מן התורה והמצוות ומן הקב"ה, שב לאהוב את ה'.
דבר אחר, "על כן עלמות אהבוך", זו כת השלישית, שנאמר (זכריה י"ג, ח'-ט'): "וְהָיָה בְכָל הָאָרֶץ נְאֻם ה' פִּי שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ. וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִשִׁית בָּאֵשׁ וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת הַזָּהָב הוּא יִקְרָא בִשְׁמִי וַאֲנִי אֶעֱנֶה אֹתוֹ אָמַרְתִּי עַמִּי הוּא וְהוּא יֹאמַר ה' אֱלֹהָי". ודרשו חכמים (ראש השנה ט"ז ע"ב): "תניא, בית שמאי אומרים: שלש כתות הן ליום הדין, אחת של צדיקים גמורין, ואחת של רשעים גמורין, ואחת של בינוניים. צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי עולם, רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לגיהנם… בינוניים יורדין לגיהנם ומצפצפין ועולין, שנאמר 'והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב הוא יקרא בשמי ואני אענה אותו'…". על הכת השלישית, שתישאר לעתיד לבוא ותיבחן בקרבתה לה', נאמר "על כן עלמות אהבוך", לשון "על מות", שיגיעו עד מות, וישובו ויעלו לחיים (רד"ל).
דבר אחר, "על כן עלמות אהבוך", אלו הגרים, הדא הוא דכתיב – זהו שכתוב (חבקוק ג', ב'): "ה' שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי ה' פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ בְּקֶרֶב שָׁנִים תּוֹדִיעַ בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר" – שמיעת פעלו של ה' מביאה ליראת ה' ולהתקרבות הגרים, כפי שנאמר לעיל לגבי יתרו ורחב, שהתגיירו כששמעו את ניסי ה'. "לריח שמניך טובים" – כאשר ריחו של הקב"ה נודף בעולם ושומעים את שמעו, "על כן עלמות אהבוך" – מתרבים אוהבי ה' בעולם1.
דבר אחר, "על כן עלמות אהבוך", זה דורו של שמד – דור שיש בו שמדות וצרות לעם ישראל, ואומות העולם גוזרות שמד על ישראל להעבירם מאמונתם, שנאמר (תהלים מ"ד, כ"ג): "כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה", ודרשו "עלמות" – "על מות", שישראל מוסרים עצמן למיתה באהבתם לה', ועי' בשיעור בענין זה.
דבר אחר, דרשה נוספת על הפסוק: "על כן עלמות אהבוך", אלו ישראל, שנאמר (דברים ז', ז'-ח'): "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים. כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם בְּיָד חֲזָקָה וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם". ב"דעת מקרא" כתב בביאור המילים "על כן עלמות אהבוך": "אפשר שכוונתה לעצמה, ומתוך שאינה מעזה לומר לדודה במפורש 'אהבתיך', אומרת לו בעקיפין", ואם כן, המילים: "על כן עלמות אהבוך" עוסקות בישראל, שאוהבים את ה' אף אם מעלימים את אהבתם.
דבר אחר, "על כן עלמות אהבוך", על שהעלמת מהם מתן שכרן של צדיקים, שמתוך שאינם יודעים את השכר על קיום המצוות, הרי שעובדים מאהבה (יפה קול).
דאמר ר' ברכיה ור' חלבו – המפרשים מעירים שיש לגרוס "דבר אחר, אמר ר' ברכיה ור' חלבו", שדבריהם אינם ראיה לנאמר לעיל, אלא ענין חדש. עתיד הקב"ה לעשות ראש חולה לצדיקים לעתיד לבא – שיעשה לצדיקים מעגל לחולל ולרקד בו, והקב"ה כביכול באמצעו, מה טעם (תהלים מ"ח, י"ד): "שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ לְמַעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן", "לחולה" כתיב – מילת "לחילה" מיוחדת, ועל כן נדרשת מלשון מחול2. צדיקים מכאן וצדיקים מכאן והקב"ה באמצעם, והם חלים – מרקדים – לפניו בעלמות – בזריזות, ומרמזין אלו לאלו באצבע ואומרים (שם, ט"ו): "כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת", "כי זה", כביכול מראים באצבע על הקב"ה. ודרשו "על מות" – בשני עולמות ינהגנו, בעולם הזה ובעולם הבא, שהקב"ה מנהיג את הצדיקים ושומר עליהם בעולם הזה, ואף לעולם הבא עומד בראשם והם נהנים מזיו השכינה. כיון שהובא הפסוק "הוא ינהגנו על מות", מביאים מספר דרשות על המילים: "עַל מוּת" (הדומה לפסוק אצלנו: "על כן עלמות אהבוך"). דבר אחר, דרשה נוספת על הפסוק: "הוא ינהגנו עלמות", בעלימות ובזריזות, דבר אחר, ובמדרש המקביל (ויקרא רבה פרשה י"א, ט'), לא גורסים "דבר אחר", שזהו המשך הענין – "עלמות", כאילין עולימתא – כאותן הנערות המחוללות בזריזות, כמה דאת אמר – ככתוב (תהלים ס"ח, כ"ו): "בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת" – שהנערות דרכן לרקד ולחולל, וכך ישראל מונהגים אחר הקב"ה ומקיימים מצוותיו בזריזות. דבר אחר, "עלמות", תרגם עקילס הגר, שתירגם את התורה ליוונית, "אתנסייא", שהוא עולם שאין בו מות, שהקב"ה ינהגנו עד עולם שאין בו מוות, ופירש "על מות" כמו "אל מות".
חוזרים לבאר את הדרשה שהוזכרה לעיל: ומרמזין הצדיקים, אלו לאלו באצבע, ואומרים: "כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על מות", ומדרשו: בשני עולמות ינהגנו, בעולם הזה ובעולם הבא, בעולם הזה דכתיב (דברים ב', ז'): "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ יָדַע לֶכְתְּךָ אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר", וכן (דברים ט"ו, ו'): "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ", ושני פסוקים אלה עוסקים בעולם הזה, ובעולם הבא דכתיב (ישעיה נ"ח, י"א): "וְנָחֲךָ ה' תָּמִיד וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו", ודרשו "תמיד", אף לעולם הבא.
נושאי השיעור: א. ההעלם והמכשול מהוים חלק מן הבנין. ב. העלם העולם הגלוי מקשר את האדם אל האינסוף. ג. בדור של שמד מתגלה האהבה המסותרת לה'.
"על כן עלמות אהבוך"
בחלקו השני של המדרש מובאות דרשות רבות על המילים "על כן עלמות אהבוך", ונראה שחז"ל ראו במילים אלה מילים שניתנו להידרש, ומשמעותן העמוקה עולה מן המילים כשהן עומדות לעצמן, בלא ההקשר הסיפורי שבו הן מובאות בכתוב.
אף מפרשי הפשט התלבטו בביאור מילים אלה. פסוק זה הוא חלק מדברי הרעיה לדוד:
יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן.
לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ.
אין זה ראוי שהרעיה תאמר לדוד "על כן עלמות אהבוך", כמדברת בעד אחרות, שהרי היא רוצה להדגיש את אהבתה אליו, ומה ענין עלמות אחרות לכאן?!
בשתי דרכים נתפרשו מילים אלה בידי המפרשים3. האחת, שדיברה הרעיה בדרך צניעות. אמנם כוונתה לומר "על כן אהבתיך", אלא שמצניעותה תלתה האהבה בעלמות אחרות. הדרך השניה היא, שבכך הרעיה מגדילה את מעלתו של הדוד. עלמות רבות היו ראויות לאהוב אותך, אף אם אין זה בא לידי ביטוי ממשי. זוהי הגדרה מופשטת של הדוד, שראוי הוא להיות נאהב על ידי עלמות רבות, אף כי רק אהבת הרעיה יוצאת אל הפועל בגלוי. כפי שנראה, במדרש רמוזות שתי דרכי הפירוש.
שתי הדרשות הראשונות שמביא המדרש:
דבר אחר "על כן עלמות אהבוך", על שנתת לנו ביזת מצרים וביזת הים וביזת סיחון ועוג וביזת שלושים ואחד מלכים אנו אוהבים אותך. דבר אחר "על כן עלמות אהבוך", על שהעלמת מהם יום המיתה ויום הנחמה אהבוך.
לגבי ביזת מצרים, הים וכו', אומר המדרש: "על שנתת לנו", ולגבי העלמת יום המיתה והנחמה אומר המדרש: "על שהעלמת מהם". ולכאורה היה ראוי לומר ההיפך. לביזת מצרים, שהיתה דורות רבים לפני כתיבת המדרש, יש להתייחס בגוף שלישי: יוצאי מצרים אהבוך בגלל הביזה שנתת להם. ואילו העלמת יום המיתה היא דבר תמידי השייך לכל דור, ואליו ראוי להתייחס בגוף ראשון.
נראה, ששתי הדרשות מתאימות לשני הפירושים בפשט הכתוב. הדרשה על ביזת מצרים היא המשך לדרשה על הפסוק: "ישקני מנשיקות פיהו", האומרת: "בים נאמרה" – שיר השירים נאמר על ים סוף. לכן את הפסוק: "על כן עלמות אהבוך" מבארים כעוסק באהבה שבאה מצד ביזת הים. על כן נאמר במדרש "שנתת לנו", שכן הרעיה מדברת על עצמה, כפירוש הראשון שהובא לעיל, והיא מתארת את אהבתה לקב"ה מתוך שנתן לה ביזה. על כן ראויה הדרשה להיאמר בגוף ראשון, שכן היא מתארת את אהבתה של הרעיה עצמה.
בדרשה השניה, העוסקת בהעלמת יום המיתה, אין כנסת ישראל מדברת בעד עצמה, אלא היא מתארת ענין כללי. האהבה לה' בכללותה מתעצמת מכך שהעתיד נעלם מן האדם. זהו ענין כללי, המתייחס לקב"ה כמושג הראוי לאהבה, ולא כענין פרטי של הרעיה, ועל כן הדרשה מובאת בגוף שלישי, "על שהעלמת מהם", מכל בני האדם שאהבתם מתעצמת בגלל העלמת העתיד.
המכשולים – חלק מן הבנין
לאחר הבנת לשון חז"ל בדרשות אלה, נעיין במשמעותן.
המכנה המשותף לרוב הדרשות במדרש הוא, שההעלם מוביל לקרבה לה'; הריחוק וחוסר הראִיה המלאה הוא המוביל לאהבה עליונה לה'.
כיצד בא הדבר לידי ביטוי בדרשה הראשונה: "על שנתת לנו ביזת מצרים וביזת הים וביזת סיחון ועוג וביזת שלושים ואחד מלכים אנו אוהבים אותך"? ההבנה הפשטנית היא, שאנו אוהבים את ה' על שנתן לנו רכוש רב, אך לא נראה שלכך התכוונו חכמים. ועוד, על פי הבנה זו אין קשר בין הדרשה לענין ההעלם, המופיע בכל הדרשות הסמוכות כדרשת המילה "עלמות".
בברית בין הבתרים נאמר לאברהם את אשר יקרה לבניו (בראשית ט"ו, י"ג-י"ד):
וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.
כבר במעמד זה, עוד קודם שנולד יצחק, הבטיח ה' לאברהם כי זרעו יתרחק מארצו, וזו בחינת ההעלם, וכשיחזור – יחזור ברכוש גדול, דבר שהתקיים בביזת מצרים וביזת הים.
חזרת עם ישראל לארצו לאחר גלות מצרים נתקלה במכשולים רבים: רדיפת מצרים אחריהם, מלחמת סיחון ועוג ומלחמת כיבוש הארץ. ניתן לראות מכשולים אלה כדבר מקרי, שיש להתגבר עליו כדי להגיע אל הארץ. קשה לראות זאת כדבר התורם לעם ישראל ומוסיף לרכושו. אולם, הקב"ה מבטיח לאברהם שעם ישראל יחזור ברכוש גדול, והרכוש בא דוקא מתוך המכשולים שעל עם ישראל לעבור בדרך לארץ. המכשולים אינם דבר שיש להתגבר עליו בלבד, אלא רכוש שעם ישראל לוקח איתו בדרכו אל הארץ.
בכך מובן מדוע המדרש לא מזכיר את ביזת מדין, המובאת בכתוב בפירוט רב (במדבר ל"א). המלחמה נגד מדין איננה מלחמת כיבוש. הם לא ישבו בארצנו ואנו לא ירשנו את ארצם במלחמה נגדם, ועל כן אין לראות את הביזה במלחמה זו כחלק מן הרכוש הגדול שעם ישראל נושא איתו בדרכו לארץ. מלחמת סיחון ועוג ומלחמת ל"א מלכים היתה מלחמת כיבוש, מלחמה שהיתה חלק ממהלך השיבה של ישראל לארץ, ועל כן הביזה משמעותית במלחמה זו4.
הרי שהירידה למצרים, שגרמה לריחוק של ישראל מארצם ומה', היא המביאה – בדרכם של ישראל חזרה לארץ – לקניין הארץ. מכל מכשול קיבלו ישראל כלים רבים לעבודתם את ה'. "על כן עלמות אהבוך" – ההעלם מביא לאהבה, ההופכת זדונות לזכויות5 ומכשולים – למעלות בעבודת ה'.
ההעלם מקשר אל האינסוף
הדרשה השניה מתבארת בכיוון שונה מעט: "על שהעלמת מהם יום המיתה ויום הנחמה אהבוך".
כיצד גורמת העלמת יום המיתה ויום הנחמה לאהבת ה'?
אילו היה ידוע יום המיתה, הרי שחייו של האדם היו קצובים ומוגדרים, ומתוך כך ערכם היה פחות, ככל דבר מדוד ומנוי. העלמת יום המיתה מקשרת את האדם ואת חייו למימד הנצח, ללא גבולות. כך גם אילו היה תאריך מוגדר ליום הנחמה, שבו מסתיים זמן העבודה של העולם ומגיע זמן הישועה, הרי שהעולם היה מאבד את נצחיותו.
בזוה"ק (ח"א קנ"ט ע"א) דרשו:
"עלמות שיר" (תהילים מ"ו), מאי "עלמות שיר", אלא כמה דאת אמר (שיר השירים ו'): "ששים המה מלכות ושמונים פלגשים ועלמות אין מספר", מאי "ועלמות אין מספר", כמה דאת אמר (איוב כ"ה): "היש מספר לגדודיו", ובגין דלית לון חושבנא, כתיב "ועלמות אין מספר" (ובגלל שאין להם חשבון, כתוב "ועלמות אין מספר").
דבר יכול להיות נעלם משתי סיבות. א. מצד שאין ערך לקיומו הרי שהוא נעלם ואינו קיים. ב. מצד שערכו הוא אינסופי, ועל כן הוא קיים במישור עליון הנעלם מן האדם, שאינו יכול לקולטו ולהבינו בכלי ההשגה המוגבלים. חז"ל מלמדים אותנו, ש"עלמות – אין מספר", ההעלם של העולם הרוחני נובע מכך שאין לו מספר וחשבון, והוא אינסופי, ועל כן הוא נעלם מאיתנו.
מתוך ההעלם, הופך הקשר של האדם אל הקב"ה להיות קשר אינסופי, לא מתוך עולמות מוגדרים ומוגבלים, וזהו קשר עליון. ההעלם מביא לחיזוק האהבה, בהיותו מרומם את החיים למעלת האינסוף והנצח.
העלמת יום הנחמה יוצרת ציפיה לישועה, הגדולה מן הישועה בעצמה. הישועה מופיעה בעולם בצורה מעשית, ועל כן היא מוגדרת ומוגבלת, ולעולם נראית קטנה מן הציפיה, שהיא אינסופית, ללא גבולות וללא מיצרים. אל האינסוף יש לשאוף, אך לא ניתן להגיע אליו, ועל כן ההעלם, ההופך את הדברים לאינסופיים, מגדיל את ערכם של דברים ואת האהבה והציפיה אליהם.
דורו של שמד – חשיפת האהבה הנעלמת
הדרשות הבאות במדרש סובבות סביב ענין אחד: קבוצות שונות שהיו רחוקות, בחינת "העלם", ונתקרבו לאהבת ה' – "על כן עלמות אהבוך". אלו הם בעלי תשובה, כת השלישית שבנבואת זכריה והגרים, המבטאים את הענין שההעלם מוביל לאהבה. מי שהיה רחוק והתקרב, יכול לחוש את טעמה של האהבה יותר ממי שהיה קרוב מאז ומעולם, ועל כן דוקא הרחוקים הם המלמדים על אהבת ה'.
נעיין בעיקר בדרשה זו:
דבר אחר "על כן עלמות אהבוך", זה דורו של שמד, שנאמר: "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה".
מדוע דורו של שמד נקרא "עלמות", ומהי האהבה המיוחדת שמתגלה בדור זה?
הפסוק המובא במדרש נדרש במקום נוסף בענין דומה (ספרי ואתחנן, ז'), על הפסוק (דברים ו', ה'): "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ":
"ובכל נפשך", אפילו הוא נוטל את נפשך, וכן הוא אומר "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה".
הרי שבדורו של שמד – המוסר נפשו על קידוש ה' ומקיים "ואהבת… ובכל נפשך" – מתגלה אהבת ה' בצורתה העליונה ביותר. נראה, שהדרשה במדרש אצלנו מבוססת על הפסוקים הסמוכים בתהילים6 (מ"ד, כ"א-כ"ג):
אִם שָׁכַחְנוּ שֵׁם אֱלֹהֵינוּ וַנִּפְרֹשׂ כַּפֵּינוּ לְאֵל זָר. הֲלֹא אֱלֹהִים יַחֲקָר זֹאת כִּי הוּא יֹדֵעַ תַּעֲלֻמוֹת לֵב. כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה.
כוונת הפסוקים לומר, שאף אם כלפי חוץ נראה ששכחנו שם אלוקינו, הרי ה' יודע "תעלומות לב", ובעומק הלב אנו אוהבים את ה' ומיתתנו היא על קידוש שמו. ההעלם המרומז במילה "עלמות" מכוון, על פי דרשה זו, ל"תעלומות לב", לעומק מחשבותיהם וכוונתם של "דורו של שמד". בדור זה האהבה נעלמת ומכוסה ונמצאת בעומק הלב, מקום הגלוי לפני יודע תעלומות.
1 יש להוסיף על פי פשט הפסוק, שנאמר על ידי הרעיה הנמשלת לעם ישראל, ועל כן העלמות הן העמים האחרים, שאף הם מתקרבים לאהבת ה'.
2 עי' בחידושי הרד"ל למדרש ויקרא רבה פרשה י"א, ט' (אות כ"ד), שכתב: "עי' מנחת שי שלא נמצא כתוב כן בספרים שלנו, ואפשר גרסינן 'לחילה כתיב', ביו"ד, והכוונה שכתוב בלא מפיק ה' כי היכי שנדרוש שה' זו אינה ה' נקבה, אלא מעיקר המילה הוא, שם מחול".
3 עי' ב"דעת מקרא" לפסוק, המביא את שתי הדרכים.
4 עי' בדברי הרמב"ן ביחס למלחמת מדין (על התורה, במדבר ל"א, כ"ג): "והזהיר אותם עתה בהגעלת כלי מדין מאיסורי הגוים, ולא אמר להם זה מתחלה בכלי סיחון ועוג שלקחו גם שללם, כמו שאמר (דברים ב'): 'רק הבהמה בזזנו לנו ושלל הערים אשר לכדנו'. והטעם, כי סיחון ועוג מלכי האמורי הם וארצם מנחלת ישראל היא, והותר להם כל שללם אפילו האיסורים, דכתיב (שם ו'): 'ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת', ואמרו רבותינו (חולין י"ז) קדלי דחזירי אשתרי להו, אבל מדין לא היה משלהם ולא לקחו את ארצם, רק לנקום נקמתם הרגו אותם ולקחו שללם ולכך נהג האיסור בכליהם".
5 עי' יומא פ"ו ע"ב.
6 עי' בנצי"ב (עמק הנצי"ב על הספרי) בביאורו לספרי הנ"ל, שמביא פסוקים אלה לבאר דרשת הספרי.
מדהים.
מעניין.
חדשני