זבחים ד' (ע"ב) – לימוד מפרט וכלל
זבחים דף ד' (ע"ב):
אי כתיב יעשה שלמים זבח כדקאמרת השתא דכתיב יעשה זבח שלמים הוה ליה כלל שאינו מלא וכל כלל שאינו מלא אין דנין אותו בכלל ופרט
ביאור הדברים: "עשה" הוא כלל, "זבח" – פרט, "שלמים" – משלים את הכלל הראשון של "עשה" והפרט מבדיל בין שני חלקי הכלל.
רבינא, בפשטות סובר שכלל שאיננו מלא דנין אותו בכלל ופרט אלא שכאן יש כלל ופרט וכלל. ועי' ביבין שמועה על הליכות עולם שער ד' אות ל' שכתב שרבינא סובר שדנין אותו בכלל ופרט רק במקרה שיש כלל לאחריו אבל אם אין כלל לאחריו אף לרבינא אין דנין אותו בכלל ופרט וכתב שם לדעת הליכות עולם אף במקרה זה דנין אותו בכלל ופרט.
שמא י"ל שנחלקו בעיקר של כלל ופרט אם הכלל הוא כתר והפרט ת"ת כמו שמצינו בתיקו"ז וברמ"ע מפאנו או שהכלל הוא ת"ת והפרט מלכות כמו בזוה"ק ובדברי האר"י.
אם הכלל הוא כתר לכאורה לא מצינו שנחלק הכלל והת"ת מחלקת אותו לשניים ועל כן לא דנין אותו בכלל ופרט שכן הכתר אחד הוא ולא מתחלק.
אבל אם הכלל הוא ת"ת, מצאנו שהמלכות עולה עד להיעשות עטרת תפארת ואם כן יכולה לעלות ולחלק הת"ת לשני חלקים חג"ת ונה"י. זו דעת רבינא.
ולפי יבין שמועה י"ל שמצאנו שהמלכות – הפרט עולה למעלה מן היסוד וזה מידת כלל ופרט וכלל, ולכן כשיש כלל ופרט וכלל, אפשר לחלק התפארת ודנין בכלל ופרט וכלל. אבל כלל ופרט, שהמלכות נשארת כפרט בלבד, הרי זה רק כשהיא למטה מן התפארת, ולא בזמן שעולה למעלה שאז נעשית כעין הפרט ולכן לא דנין בכלל ופרט.