לחיות עם פרשת השבוע – אפשר לספור או אי אפשר לספור?

הרב יהושע ויצמן
י׳ במרחשון ה׳תשפ״א
 
28/10/2020

פרשת שבוע

אנו פוגשים בפרשה את אברהם אבינו כבונה האומה הישראלית. הקב”ה מבטיח לאברהם בתחילת דרכו (בראשית י”ב, ב’): “וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל”. בהמשך, הקב”ה מפרט את הריבוי והעוצמה שיהיו לעם ישראל בעתיד. על כך מובאים שני דימויים בפרשה.
הדימוי הראשון מופיע אחרי שאברהם נפרד מלוט (בראשית י”ג, י”ד-י”ז):

וַה’ אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה. כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם. וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה. קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה.

הפסוק לא מובן. מה פירוש: “אם יוכל איש” – וכי הקב”ה מדבר עם אברהם בהומור?! התרגום מתרגם, כפי ההבנה הפשוטה:

כְּמָא דִי לָא אֶפְשַׁר לִגְבַר לְּמִמְנֵי יָת עַפְרָא דְאַרְעָא אַף בְּנָיךְ לָא יִתִּמְנוּן.

כשם שאי אפשר למנות את עפר הארץ – כך זרעך לא ימנה. אך הפסוק לא אומר כך. בפסוק נאמר שאם אדם יוכל למנות את העפר – הוא יוכל גם למנות את בני ישראל.
לכאורה יש לשאול – הרי אפשר למנות את העפר. נבדוק את הגודל של גרגיר עפר אחד, נכפיל בשטח העפר בכדור הארץ, ובעומק של העפר – ונמצא כמה גרגירי עפר יש. זה מורכב, אך זהו קושי טכני, לא מהותי.
ועוד יש לשאול – יש הרבה דברים שקשה למנות אותם. נגיף הקורונה למשל… האם התורה היתה יכולה להגיד: אם יוכל איש למנות את מספר הנגיפים גם זרעך ימנה?! יש משהו מיוחד בעפר שאי אפשר למנות אותו?

הדימוי השני מחזק את השאלה. לאחר מלחמתו של אברהם בארבעת המלכים, נאמר (בראשית ט”ו, ה’):

וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ.

כאן הקב”ה מצוה על אברהם לספור את הכוכבים. כאילו ההמשך הוא: עוד שעה אני בא לבדוק כמה הספקת… כאן ההומור נראה, כביכול, חריף יותר.

האם אפשר לספור את הכוכבים, או שזה בלתי אפשרי?
לכאורה, ניתן לספור את הכוכבים. חז”ל בגמרא אומרים את מספר הכוכבים. כך אומר הקב”ה לכנסת ישראל (ברכות ל”ב ע”ב):

אמר לה הקב”ה: בתי, י”ב מזלות בראתי ברקיע, ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל, ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון, ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון, ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון, ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסטרא, ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו שלש מאות וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים כנגד ימות החמה, וכולן לא בראתי אלא בשבילך…

יתירה מזו. בכתוב עצמו יש ראיה לכך שיש לכוכבים מספר (תהלים קמ”ז, ד’):

מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא.

לפני שהקב”ה ציוה את אברהם לספור את הכוכבים, הוא מנה אותם בעצמו…
על פי זה, יש מספר לכוכבים, ואם כן, יש מספר לעם ישראל. האם הקב”ה סומך על כך שאברהם לא יצליח לספור? מהי משמעות הדברים?

נראה, שיש בדברי התורה וחכמים עומק גדול.
על מנין הכוכבים אומרת התורה: “ויוצא אותו החוצה”. מפרש רש”י:

לפי פשוטו, הוציאו מאהלו לחוץ לראות הכוכבים. ולפי מדרשו, אמר לו צא מאצטגנינות שלך שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן, אברם אין לו בן, אבל אברהם יש לו בן, וכן שרי לא תלד, אבל שרה תלד, אני קורא לכם שם אחר וישתנה המזל. דבר אחר, הוציאו מחללו של עולם והגביהו למעלה מן הכוכבים, וזהו לשון הבטה מלמעלה למטה.

הפשט הוא שהקב”ה אמר לאברהם לצאת מן האוהל. אך קשה להבין זאת. לשם מה עושה הקב”ה לאברהם “תרגיל” – לצאת מהאוהל להביט לשמים ולנסות לספור את הכוכבים?! נראה, שמשום כך מביא רש”י פירוש נוסף, שהוציאו מחללו של עולם.
“חללו של עולם” הוא היקום כולו. הקב”ה העלה את אברהם אל מעבר למציאות, והוא הביט על העולם מן האינסוף. “מלמעלה למטה”. במבט כזה, אפשרי לספור את הכוכבים, והקב”ה מצוה את אברהם לספור כיון ש”כה יהיה זרעך” – כמו הכוכבים.
הקב”ה נותן שמות לכל הכוכבים. לכל כוכב יש שם ומהות משלו. יש מספר לכל הכוכבים וכל כוכב במספר הזה הוא מציאות בפני עצמה. כך כל אדם מישראל הוא מהות ומציאות בפני עצמו.
יתכן לומר, בהמשך לדברי רש”י, שלאחר שחזר אברהם אל המבט הרגיל, והתבונן על הכוכבים מלמטה – נאמר לו: “אם תוכל לספור אותם”.
במציאות של העולם הזה אנחנו מוגבלים, ואיננו יכולים לספור את הכוכבים. אך יש מבט מן האינסוף, שבו רואים את הנשמה של כל אדם מישראל. מהאינסוף אפשר לראות את הבחינות הרוחניות, אך בעולם הזה רואים רק את הגוף, ולא את הנשמה.
בגוף, הנראה לעין האנושית במבט רגיל, ישראל הם כמו כל האומות. רק במבט מן האינסוף ניתן לראות את הנשמה המיוחדת לישראל.

הדימוי לעפר עוסק בבחינה אחרת.
כפי שאמרנו, לכאורה אפשר לספור את העפר. אם מגדירים גודל של גרגיר אחד – ניתן לדעת כמה גרגירים יש בעולם. אבל באמת, אין גודל לגרגיר העפר. הרי הוא יכול להתחלק עד אינסוף חלקיקים. אי אפשר לספור את העפר, כי הוא אינסופי במהותו. אם תגדיר מהבחינה החיצונית את הגודל של גרגיר – אפשר לספור.
העפר שונה מן הכוכבים. לכל כוכב יש גודל ומספר, יש לו מהות בפני עצמה. אך לעפר – אין מספר כי אין גודל מוגדר. משום כך, כל עפר הארץ מוגדר כיחידה אחת. אין משמעות כלל לגרגיר עפר אחד בפני עצמו. רק הצטרפות כל הגרגירים יוצרת את “עפר הארץ”. מצד אחד – אפשר לחלק כל גרגיר לאינסוף, ולכן אין לו גודל, ומצד שני – כל הגרגירים יחד מצטרפים ויוצרים את “עפר הארץ”.

שני הדימויים יחד מלמדים על המהות של עם ישראל.
מצד אחד, כל יהודי הוא כוכב, יש לו נשמה אינסופית. ומצד שני – אין משמעות לאדם מישראל בלי השייכות לכלל.

מבחינה חיצונית – אפשר למנות את העפר, אך מבחינה פנימית לא ניתן למנותו, כיון שהכל נחשב ליחידה אחת.
את הכוכבים אפשר למנות במבט אינסופי, הרואה את הנשמה ולא את הגוף.

בראשית דרכו של אברהם אבינו, מלמד אותו הקב”ה על מהות האומה שהוא הולך לבנות. שתי האמירות של הקב”ה קשורות ליחס שבין ישראל לאומות. הדימוי לעפר נאמר בקשר להיפרדות של אברהם מלוט. הדימוי לכוכבים נאמר בהקשר של נצחון אברהם על ארבעת המלכים. יש דמיון חיצוני בין ישראל לאומות, אך המבט הפנימי מלמד על המהות. אנו נשמה אחת וגופים מחולקים. במבט של הגוף – ניתן למנות, אך במבט פנימי – אנו נשמה אחת כללית, וכל יהודי הוא חלק מאותה נשמה גדולה שהולכת ויוצאת אל הפועל בכל הדורות.

מצד אחד: “אם אין אני לי מי לי” – כל אדם הוא כוכב, וצריך לדעת את נשמתו.
מצד שני: “וכשאני לעצמי מה אני” – וכמו העפר, אין משמעות לכל אחד בנפרד, אלא רק לחיבור של כולם לכלל אחד.
שני המבטים יחד מלמדים כיצד עלינו לחיות. בע”ה נזכה להוציא אל הפועל את הנשמה, בבריאות ובשמחה, לאורך ימים ושנים טובות.

ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.