לחיות עם פרשת השבוע – טראמפ או ביידן? זה לא משנה

חיפוש שיעורים

  • נושא

  • שם הרב

  • ניקוי חיפוש

"פרשת השבוע" היא הבחירות לנשיאות ארצות הברית. לא שמעתי עדיין מי נבחר, וכנראה עדיין אין הכרעה. זה בדיוק הדבר שיש ללמוד מן הפרשה – זה לא כל כך משנה מי יהיה הנשיא.
רבים בתוכנו רצו מאוד שייבחר שוב הנשיא טראמפ, וימשיך במה שעשה – יגמור עם המשטר באיראן, יאשר את החלת הריבונות ביהודה ושומרון, ויבנה את בית המקדש… כך אנו היינו מציעים לקב"ה להנהיג את העולם – תדאג שטראמפ ייבחר, והכל יסתדר. יהיה נהדר.
לאחרונה, כשדברו על כך שהסיכויים גבוהים שייבחר נשיא אחר, תהינו מה הקב"ה רוצה להגיד לנו בכך. כנראה, הקב"ה רוצה לומר לנו: זה לא כל כך משנה – זה תלוי בכם!
המציאות תלויה בנו. כמובן, הכל תלוי בהנהגת הקב"ה, אך הוא נתן לנו את האחריות. שלמות החיים שלנו היא תקבע את גורלנו. איראן, ריבונות ובנין בית המקדש – הכל תלוי במעשינו. אמנם, הרבה שלוחים למקום, ומי שעושה את שליחותו של הקב"ה ומסייע לעם ישראל – יש להודות לו. אך חשוב לזכור שזהות הנשיא לא קובעת את התהליכים בעולם בכלל ובעם ישראל בפרט.
פעמים רבות נראה לנו שיש לנו הצעות לקב"ה – איך להנהיג טוב יותר את העולם. יש דברים שהיינו מורידים, ויש דברים אחרים שהיינו מוסיפים. אך הקב"ה מנהיג בטובו ובחכמתו את העולם. כשאיננו מבינים את ההנהגה – זה בגלל הגודל של ההנהגה האלוקית, שאיננו יכולים להשיגה.

במקומות רבים אומרת התורה שהנהגת העולם תלויה בנו (ויקרא כ"ו, ג'-ד'):

אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם…

ועוד (דברים י"א, י"ג-י"ד):

וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ.

יש לנו בחירה, ואנו יכולים לבחור מהי ההנהגה שבה ינהיג הקב"ה את המציאות – על פי מעשינו.

הדבר בא לידי ביטוי בפרשה, ביחס לישמעאל. בשני מקומות מתייחס לכך הזוה"ק, בפרשתנו ובפרשת וארא.

בתיאור הדברים בתורה ניתן לראות שלאברהם לא היה קל לוותר על ישמעאל. גירוש הגר וישמעאל הוא אחד הנסיונות הקשים שנתנסה בהם אברהם אבינו.
בלידת ישמעאל נאמר (בראשית ט"ז, ט"ו-ט"ז):

וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם בְּנוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל. וְאַבְרָם בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּלֶדֶת הָגָר אֶת יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם.

ובלידת יצחק נאמר (בראשית כ"א, ב'-ו'):

וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים. וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק. וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים. וְאַבְרָהָם בֶּן מְאַת שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ.

התורה מדגישה שיצחק נולד לאברהם.

הדברים בולטים יותר בדברי אברהם ושרה על ישמעאל (בראשית כ"א, ט'-י'):

וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק. וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק.

שרה מדגישה שישמעאל הוא בן האמה, ואיננו בנו של אברהם. שרה לא מזכירה את ישמעאל בשמו, אלא רק בכינוי "בן האמה". אך אברהם לא חושב כך (בראשית כ"א, י"א):

וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ.

אברהם רואה בישמעאל את בנו.
כשהקב"ה "מתערב" בויכוח, נאמר (בראשית כ"א, י"ב-י"ג):

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא.

הקב"ה משתמש בביטוי של שרה – "בן האמה". זו ההכרעה, ולכן אברהם מצטוה לגרש את הגר וישמעאל.

אמנם, גם מילותיו של אברהם כתובות בתורה: "על אודות בנו". אין זו טעות של אברהם. אברהם מתאר את המציאות, ומחזק אותה – ישמעאל הוא גם בנו של אברהם. אברהם אף מתפלל על ישמעאל (בראשית י"ז, י"ח):

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ.

והקב"ה נענה לתפילתו (בראשית י"ז, כ'):

וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל.

כאן מתחיל המאבק בין זרעו של יצחק לזרעו של ישמעאל. אין זה בגלל שאברהם אמר "לוּ ישמעאל יחיה לפניך". אברהם מתאר את המציאות, שיש לישמעאל חלק ושייכות באברהם, וממילא יש לו גם חלק בארץ ישראל. כך מובא בענין זה בזוה"ק (ח"א וירא, קי"ח ע"ב, בתרגום):

"ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק", אמר רבי חייא: מיום שנולד יצחק והיה ישמעאל בביתו של אברהם לא נזכר ישמעאל בשמו. במקום שהזהב נמצא – הפסולת לא נזכרת לפניו. ומשום כך נאמר: "את בן הגר המצרית", איש שאינו ראוי להיזכר לפני יצחק.
אמר רבי יצחק: "ותרא שרה", בעין של קלון ראתה אותו שרה, שלא ראתה אותו בעין שהוא בנו של אברהם, אלא שהוא בנה של הגר המצרית, ומשום כך "ותרא שרה", ששרה ראתה אותו בעין זו ולא אברהם, כי באברהם לא כתוב "את בן הגר", אלא "את בנו". בוא וראה, לאחר מכן מה כתוב: "וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו", ולא כתוב "על אודות בן הגר המצרית", משום כך "ותרא שרה את בן הגר המצרית", ולא ראתה שהוא בנו של אברהם…
ואם תעלה על דעתך ששרה קנאה בה (בהגר) או בבנה, אם כך לא הודה הקב"ה עמה, שכתוב: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה", אלא משום שראתה אותו בכוכבים ומזלות, ואמו למדה אותו נימוסי כוכבים ומזלות, משום כך אמרה שרה "כי לא יירש בן האמה הזאת", אני יודעת שלא יירש לעולם את החלק של האמונה, ולא יהיה לו עם בני חלק לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, ומשום כך הודה עמה הקב"ה.
והקב"ה רצה להבדיל זרע הקדוש בלבדם כראוי, שמשום כך ברא את העולם, שהרי ישראל עלה ברצונו של הקב"ה בטרם נברא העולם, ומשום כך יצא אברהם לעולם, והעולם מתקיים בשבילו, ואברהם ויצחק עמדו ולא התיישבו במקומם עד שיצא יעקב לעולם, כיון שיצא יעקב לעולם עמדו אברהם ויצחק והתקיים כל העולם, ומשם יצא העם הקדוש לעולם, והתקיים הכל כצד הקדושה כראוי, ומשום כך אמר לו הקב"ה: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע", ולא בישמעאל.

שרה רואה דברים שאברהם לא רואה. אברהם הוא "אַב הֲמוֹן גּוֹיִם" (בראשית י"ז, ה'). הוא קשור לכל האומות, וכל מי שיש לו שייכות לאברהם – יכול להיכנס לקדושה על ידי אברהם. כך מכניס אברהם את האומות אל הערכים הישראליים, ואף לקדושה הישראלית – להר הבית. דרך אברהם זוכות האומות שתהיה להם שייכות לקדושה שמביאים ישראל לעולם.

אנו בטוחים בעתיד – עם ישראל והעולם כולו יגיעו ליעדם, לאמונה בה', לבנין בית המקדש ותחיית המתים. הדרך להגיע ליעד זה – תלויה בנו, כפי שמבואר בזוה"ק במקום נוסף (ח"ב וארא, ל"ב ע"א בתרגום):

רבי יוסי ורבי חייא היו הולכים בדרך, אמר רבי יוסי לרבי חייא: מדוע אתה שותק, והרי הדרך איננה מתתקנת אלא בדברי תורה. נאנח רבי חייא ובכה. פתח ואמר: "ותהי שרי עקרה אין לה ולד". אוי על זה, אוי על ההוא זמן שילדה הגר את ישמעאל. אמר לו רבי יוסי: מדוע, והרי הולידה אחר כך, והיה לה בן, גזע קדוש. אמר לו: אתה רואה ואני רואה, וכך שמעתי מפיו של רבי שמעון דבר ובכיתי.
"ותאמר שרי אל אברם… בא נא אל שפחתי…", ועל כן עמדה השעה להגר לרשת את שרה גבירתה, והיה לה בן מאברהם, ואברהם אמר: "לוּ ישמעאל יחיה לפניך", ואף על פי שהקב"ה היה מבשר לו על יצחק, התדבק אברהם בישמעאל, עד שהקב"ה השיבו "ולישמעאל שמעתיך וגו'". ואחר כך נימול, ונכנס בברית הקדוש, מטרם שיצא יצחק לעולם.
ובוא וראה, ארבע מאות שנה עמד הממונה של בני ישמעאל, ובקש לפני הקב"ה. אמר לו: מי שנימול יש לו חלק בשמך. אמר לו הקב"ה: כן. אמר לו: הרי ישמעאל שנימול, למה אין לו חלק בך כמו יצחק. אמר לו: זה נימול כראוי וכתיקוניו, וזה אינו כך. ולא עוד אלא שאלו מתדבקים בי כראוי לשמונה ימים, ואלו רחוקים ממני עד כמה ימים. אמר לו: ועם כל זה, כיון שנימול לא יהיה לו שכר טוב על זה. אוי לאותו זמן שנולד ישמעאל בעולם ונימול. מה עשה הקב"ה, הרחיק את בני ישמעאל מדבקות העליון, ונתן להם חלק למטה בארץ הקדושה, בשביל המילה שלהם. ועתידים בני ישמעאל לשלוט על הארץ הקדושה זמן הרבה בשעה שהיא ריקה מכל, כמו שהמילה שלהם היא ריקה בלי שלמות. והם יעכבו את בני ישראל לשוב למקומם, עד שישלם הזכות של בני ישמעאל. ועתידים בני ישמעאל לעורר קרבות קשים בעולם ולכנס את בני אדום עליהם, ויתעוררו בקרב…
ובאותו זמן נאמר: "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד", ונאמר: "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

אברהם חי את המציאות הכללית של אומות העולם, ולכן הוא מתפלל על ישמעאל. והקב"ה עונה לתפילתו – גם ישמעאל יזכה להיכנס במידה מסויימת למציאות הקדושה של עם ישראל.
אנו רואים את דברי הזוה"ק מתרחשים מול עינינו. ראינו את שליטת ישמעאל בארץ הקודש כשהיתה ריקנית, ואנו רואים כיצד הם מעכבים את עם ישראל מלשלוט בארץ ישראל. העיכוב איננו רק במישור הגשמי, אלא גם במישור הרוחני. יש רבים בעם ישראל שחושבים שחלקים מארץ ישראל צריכים להינתן לבני ישמעאל – "שתי מדינות לשני עמים". בתוך עם ישראל זוכה ישמעאל לחלק בארץ.
אך הזוה"ק מוסיף, שדברים אלו יהיו "עד שישלם הזכות".
אם תהיה לעם ישראל זכות – יוכלו לרשת את הארץ, וימנעו את כל הקרבות והמלחמות על הארץ. הסוף ידוע – עם ישראל יזכה לשלוט בארץ ישראל. אך הדרך כיצד נגיע ליעד זה, ומהו התהליך שנעבור עד אז – תלויה בנו ובמעשינו, ולא בשאלה מי יהיה הנשיא הבא של ארצות הברית.

אנו רואים היום זכויות גדולות בעם ישראל. הרבה לימוד תורה, חסד ודברים רבים וטובים. אך עדיין ניתן להוסיף, וכל אחד יודע במה הוא יכול להוסיף טוב וקדושה.
לעולם יראה אדם את עצמו כאילו חציו זכאי וחצי חייב, ועם ישראל חציו זכאי וחציו חייב, והעולם כולו – חציו זכאי וחציו חייב. מעשה אחד שלנו, תיקון האישיות וההתנהגות – יכול להכריע את כל העולם כולו לכף זכות.
דווקא בזמנים כאלו, שבהם לא ברור מהו העתיד וכיצד הדברים יתפתחו, חשוב לחזק את ההבנה, שהדברים תלויים בנו, ולא בדברים החיצוניים.

דבריו של אברהם: "לוּ ישמעאל יחיה לפניך" מדגישים בפנינו, שאם לא יהיה הבדל בין ישראל לישמעאל – לא נצליח לרשת את הארץ.
כפי שאמרו בזוה"ק, ברית המילה לשמונה ימים היא הבדל משמעותי בינינו ובין בני ישמעאל, ואנו צריכים להמשיך ולחדד את ההבדלים. אם נחיה בצורה מתוקנת – יושלם הבירור של ישראל מול ישמעאל, ותבוא הגאולה השלמה.
בע"ה נזכה לראות בימינו את הגאולה, שתבוא במהרה ובמידת הרחמים, בבריאות, בשמחה ובהצלחה.

ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן