לחיות עם פרשת השבוע – איפה המפתח?

הרב יהושע ויצמן
ט׳ בכסלו ה׳תשפ״א
 
25/11/2020

פרשת שבוע

ה”שפת אמת” מביא דבר מעניין, שמיוחד בפרשת “ויצא” (ויצא תר”נ):

בסדר ויצא לא נמצא שום פרשה פתוחה וסתומה. וכן הוא בספרי מסורות, כי לא יש סדר כזה בתורה זולת ויצא. ונראה דהרמז שלא פסק אבינו יעקב ולא הוסח דעתו מיציאתו לחו”ל עד שחזר “ויפגעו בו מלאכי” כו’.

פרשת ויצא היא הפרשה היחידה שאין בה הפסקה של פרשה סתומה או פתוחה, וכולה רצף אחד.
משמעות הדברים, נראה שקשורה לדברי המהר”ל (נצח ישראל פי”א):

ודבר שהוא על ענין שתחלתו טוב וסופו טוב, אף על גב שבאמצע אינו טוב נחשב כאלו היה טוב מראשיתו עד הסוף. לכך אמרו ז”ל לענין פקח ונתחרש וחזר ונתפקח, דהוי כאילו היה פקח מראש ועד סוף.

אם הראשית והאחרית הן טובות, הרי זה נחשב שהכל טוב, מראשית ועד אחרית.
בתחילת הפרשה יעקב יוצא מארץ ישראל (בראשית כ”ח, י’): “וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע”. בסיום הפרשה חוזר יעקב לארץ ישראל (בראשית ל”ב, ב’-ג’): “וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם”. וכפי שמפרש רש”י: “מחנים – שתי מחנות, של חוצה לארץ שבאו עמו עד כאן, ושל ארץ ישראל שבאו לקראתו”.
הראשית היא בארץ ישראל, והאחרית היא בארץ ישראל. על כן הכל ברצף קשור לארץ ישראל, ללא הפסקה. גם התקופה שהיה יעקב בחרן – היא חלק מהרצף של הקישור לארץ ישראל.
שהותו של יעקב בחרן מכינה את עם ישראל לתקופת הגלות. אנו יכולים ללמוד הרבה ממעשיו של יעקב בחרן, לדרך שבה עם ישראל צריך לנהוג בגלות.

נעמוד על נקודה אחת לאור מדרש חז”ל (בראשית רבה פרשה ע’, ו’):

“ושבתי בשלום אל בית אבי”, ר’ יהושע דסכנין בשם ר’ לוי: נטל הקב”ה שיחתן של אבות, ועשאן מפתח לגאולתן של בנים. אמר לו הקב”ה: אתה אמרת “והיה לי לאלהים”, חייך, כל טובות וברכות ונחמות שאני נותן לבניך, איני נותנן אלא בלשון הזה, שנאמר (זכריה י”ד): “והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים”, (ישעיה י”א) “והיה ביום ההוא יוסיף ה’ שנית ידו לקנות את שאר עמו”, (יואל ד’) “והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס”, (ישעיה כ”ז) “והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו'”.

“שיחתן של אבות” – הביטויים שבהם השתמשו האבות, הם המפתח לגאולתם של הבנים. יעקב השתמש במילה “והיה”, והיא מפתח לגאולתן של בנים – נבואות הנחמה על הגאולה פותחות במילה “והיה”.
יש לשים לב, שהמילה “והיה” מורכבת מאותיות שם הוי”ה. שם הוי”ה פותח באותיות י-ה, והמילה “והיה” – פותחת באותיות ו-ה.

נראה, שמילת המפתח בדרשה זו היא “מפתח”. מהי משמעות הביטוי “מפתח לגאולתן של בנים”?

הגלות היא ישיבה בחושך (סנהדרין כ”ד ע”א):

“במחשכים הושיבני כמתי עולם”, אמר רבי ירמיה: זה תלמודה של בבל.

בבל היא מקום חשוך. מהו החושך? חושך הוא מציאות שבה יש כביכול מסך המסתיר את האור.
בפנימיות התורה מבואר, שכבר בראשית המציאות, צמצם הקב”ה את אור אין סוף. הצמצום הוא מסך, היוצר חלל פנוי, חשוך, המוסתר מאור אין סוף.
כשמגיע זמן הגאולה – בוקע האור. המפתח פותח פתח בתוך המסך, וקו של אור בוקע אל תוך המציאות. האור הזה פוגש את הרושם שנשאר במציאות החשוכה מן האור הרוחני שהיה בה.
חכמים מלמדים, שגם בגלות יש רושם של המציאות האלוקית המאירה. תלמודה של בבל הוא רושם של אור המאיר את החושך של הגלות. אמרו חכמים (זו”ח רות, מ”ט ע”ב): “ועל התמורה – זו תלמוד בבלי”. אין זו העוצמה של השראת השכינה של ארץ ישראל, אלא תמורה, תחליף שבא במקום המציאות המאירה.
בגלות יש רושם של השראת השכינה (מגילה כ”ט ע”א):

תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב”ה, שבכל מקום שגלו שכינה עמהן. גלו למצרים – שכינה עמהן, שנאמר: “הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים וגו'”. גלו לבבל – שכינה עמהן, שנאמר: “למענכם שֻלחתי בבלה”. ואף כשהן עתידין ליגאל – שכינה עמהן, שנאמר: “ושב ה’ אלהיך את שבותך”, ‘והשיב’ לא נאמר, אלא “ושב”, מלמד שהקב”ה שב עמהן מבין הגליות. בבבל היכא (היכן שורה השכינה)? אמר אביי: בבי כנישתא דהוצל ובבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא.

השכינה גלתה עמהם לבבל. אין זה בית המקדש, אין בגלות עוצמה של גילוי אלוקי, של נבואה כמו בארץ ישראל. אבל יש רושם מן האור האלוקי. בלי הרושם הזה לא היו יכולים ישראל להחזיק מעמד בגלותם. נטיפי אור מן האור הגדול של הגאולה, נמצאים גם בגלות.
כאשר המפתח פותח את המסך, והאור בוקע פנימה – הוא פוגש את רושם האור שיש בחושך, והופך אותו לציפיה לגאולה, לשאיפה לעתיד.
הרושם של האור עלול ליצור התרפקות על העבר, געגועים לבית המקדש שהיה ואיננו, לנבואה ולסנהדרין שאבדו מאיתנו. אך כאשר האור של הגאולה בוקע פנימה על ידי ה”מפתח” – הוא הופך את הגעגועים לעבר שיהיו ציפיה והשתוקקות אל העתיד.
“והיה ה’ לי לאלקים” – זה המפתח שבוקע את המסך, ופוגש את המציאות של הגלות, את הרושם של האור שנמצא גם בגלות. כך הופך הרושם של העבר לשאיפה לבנין העתיד.

מה מיוחד במילה “והיה”, שהיא המפתח לגאולה?
הרצי”ה מבאר, שהמילה “היה” היא בעבר. כאשר מוסיפים את האות ו בתחילת המילה, הופכת המילה מעבר לעתיד. זוהי ו ההיפוך. האות ו הופכת את המילה מעבר – מהתרפקות על העבר, לעתיד – לציפיה לישועה והשתוקקות לבנין העתיד הגדול.
המילה היה, מורכבת מן האות י המוקפת בשתי אותיות ה משני צדדיה. האות י היא החכמה. העולם הבא נברא באות י והעולם הזה באות ה. העולם הזה, החשוך, מכסה משני הצדדים את החכמה האלוקית. כאשר מוסיפים ו בתחילת המילה, הוא בוקע דרך האות ה אל האות י, והופך את המציאות כולה מעבר לעתיד.

זהו הלימוד שאנו למדים מיעקב אבינו. לפני שיעקב יצא מארץ ישראל, הוא אמר: “והיה ה’ לי לאלהים”. אמנם אני אהיה בחרן, במציאות קשה מאוד, אבל “והיה” – יש לי מפתח שיאיר לי את האור גם כאשר אני נמצא בגלות. אני לא אשקע בגעגועים לבית אבא, אלא אפעל מתוך השתוקקות לבנין העתיד. ואכן בימי שבתו בחרן בנה יעקב את משפחתו, והוליד את רוב השבטים. במשך כל התקופה יעקב היה בבנין העתיד, ללא הפסקה.
זוהי “שיחתן של האבות”, שהקב”ה עושה ממנה “מפתח לגאולתן של בנים”. המילה “והיה”, שבה מובילה האות ו, המפתח – היא סוד הגאולה. כשנמצאים בגלות, איננו יכולים לפגוש את שם הוי”ה בצורה ישירה. אך יש מפתח, שבוקע את המסך המסתיר את האור, ומוליד אור גם בגלות, שעל ידו בונים את העתיד.

כאשר אנו נתקלים במציאות של קשיים, אנו צריכים ללמוד מיעקב. לא לשקוע בקשיים מתוך התרפקות על העבר, אלא להשתוקק לעתיד. לחלום על עתיד שלם וטוב, ומכח החלום לאסוף את עצמנו ולהתרומם לקראת התגשמות העתיד הגדול.

כך גם עם ישראל כולו. אנו צריכים להחזיק במפתח, שיוליד בנו השתוקקות לבנין העתיד. לימוד תורה ומעשים טובים, זהו הכח שלנו לבנות את גאולתן של ישראל.

בע”ה נלמד מהפרשה להיות מפתח לגאולה, בבריאות ושמחה לאורך ימים ושנים טובות, עד לגאולה השלמה שנזכה לראותה בעינינו במהרה בימינו בעזרת ה’.

ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.