לחיות עם פרשת השבוע – איך נוצר עם ישראל?

חיפוש שיעורים

  • נושא

  • שם הרב

  • ניקוי חיפוש
משוכתב ללא עריכה ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה

בסיום ספר בראשית קראנו על ירידת בני ישראל למצרים. יוסף הוא המשנה למלך, והוא דואג למשפחה למגורים טובים בארץ גושן (בראשית מ”ז, כ”ז):

וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד.

ובמעבר חד לספר שמות, עם ישראל מתחיל את השעבוד (שמות א’, י”ב-י”ד):

וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ. וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ.

יש מקום לשאול, מה פשר הדבר שעם ישראל נוצר במצרים? אין זה מקרה שאירע בגלל מחלוקת האחים ומכירת יוסף, שכן הובטח כך כבר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים (בראשית ט”ו, י”ג):

וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.

הגלות, העינוי והקושי – הכל ידוע מראש, ונמצא בתכנית האלוקית.
זה דבר שדורש הבנה – מדוע הבנין של האומה הישראלית הוא במצרים?

לא רק עם ישראל עצמו נוצר במצרים, גם הקשר בין עם ישראל לארצו נוצר במצרים, כפי שאנו אומרים בכל יום בפסוקי דזמרא (דברי הימים א’ ט”ז, י”ח-כ’):

לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם. בִּהְיוֹתְכֶם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ. וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי וּמִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר.

ארץ ישראל ניתנה לעם ישראל כשלא היינו בארץ. לאברהם נאמר “לך לך” מחרן לארץ ישראל, ומיד כשבא לארץ, ירד למצרים. וגם אחריו – יעקב נאלץ לברוח לחרן ואחר כך ירד למצרים עם כל משפחתו. “כמעט וגרים בה” – בלי להיות בארץ – קיבלנו את ארץ ישראל.
גם התורה ניתנה לנו בחוץ לארץ.

יש מקום להבין זאת, עם ישראל במצרים היה ללא כל סממן של אומה – לא ארץ משלו, לא תורה ומצוות, ואפילו ברית המילה לא נשמרה על ידיהם. מדוע כך עשה זאת הקב”ה, שעם ישראל ייבנה במקום הגרוע ביותר, במקום שבו הוא מאבד את הצלם של אומה?
האם לא היה טוב יותר שעם ישראל יבוא לארץ ישראל, וכאן נקבל את התורה, בצורה מסודרת, כשאנחנו אומה בנויה ויציבה?
כשבחור מגיע לישיבה, דואגים לו למקום בחדר בפנימיות, מקום בבית המדרש, ספרים ללימוד – ואז הוא “מקבל את התורה”. האם אפשר לומר לתלמיד – תבוא לישיבה, לא תקבל מקום בחדר ולא בבית המדרש, לא תקבל ספרים – ותלמד תורה?
מדוע יצירת האומה הישראלית, מתן תורה והקשר לארץ ישראל נוצרים בצורה “לא נורמלית”? מדוע דווקא במקום הטומאה, שבו עם ישראל מאדם את צלם האומה הישראלית – שם נוצרת האומה?

נראה, שיש בדבר זה עומק גדול.
הקב”ה מלמד אותנו, שעם ישראל, התורה והארץ – הכל קיים רק בעבור שמו הגדול. שם ה’ הוא שבונה את כל ערכי האומה. הסממנים החיצוניים – התורה והארץ, הם קדושים ועליונים, אך הם הופעות של שם ה’. שם ה’ עצמו נקרא על עם ישראל. נשמת ישראל היא נשמה אלוקית.
במצרים, שבה אין כל סממן חיצוני של האומה – נבנית האומה, כדי ללמד שרק שם ה’ עצמו הוא הבונה את האומה.
בארץ ישראל, אנו משקיעים בערכים הנוספים, שהם יקרים וחשובים, ואף יש למסור עליהם את הנפש, אך הם כלים לאור האלוקי. הנשמה האלוקית – היא האור האלוקי המופיע באומה הישראלית.

הדברים שעם ישראל שמר עליהם במצרים – שלא שינו את לשונם ואת לבושם, אלו דברים שאינם יסודיים בתורה. הלבוש איננו חיוב הלכתי, וגם הלשון. אך מעבר לכך לא היתה כל הופעה של אומה, כדי ללמד שעצם המציאות האלוקית היא שמופיעה בעם ישראל, והיא שבנתה את האומה הישראלית.

הקשר של עם ישראל לארץ ישראל, איננו נובע מהמגורים של עם ישראל בארץ ישראל, אלא מכך שזו ארץ שבה מתגלה דבר ה’, ולכן היא ארץ הנבואה, ארץ הקודש.
כך גם הקשר לתורה. עצם הקשר הוא העיקר, וקיום התורה והמצוות הם ביטוי לעצם הקשר של עם ישראל לתורה.
המציאות של עם ישראל היא מציאות אלוקית, ומכוחה באים הערכים הנוספים – התורה והארץ – ומתגלים.

מעניין לשים לב, שהיו כאלה שפקפקו בערכה של האומה הישראלית ובערכיה.
היו מאומות העולם שטענו שעם ישראל איננו עם. מפורסם הויכוח שניהל ד”ר יעקב הרצוג ז”ל (שעל שמו נקראת ישיבת “מעלות יעקב”) עם פרופ’ ארנולד טוינבי, שטען שישראל איננו עם – אין לכל היהודים טריטוריה משותפת, ולא היסטוריה משותפת. רוב העם היהודי לא גר בארץ ישראל ולא דובר את השפה העברית. כל הסממנים של עם חסרים, ולכן אינכם עם.
יש בקרבנו יהודים, המכונים חרדים, שטוענים שארץ ישראל איננה דבר חשוב וחיוני לאומה הישראלית. אנו יכולים להסתדר גם בחוץ לארץ, והראיה לכך – התורה ניתנה בחוץ לארץ.
עוד יש יהודים “חילונים”, הטוענים שעם ישראל יכול להסתדר בלי התורה.
הטיעונים האלה נובעים מכך שבאמת עם ישראל נוצר ללא תורה וללא ארץ, ללא כל סממן לאומי. רק עם הקב”ה.
אלא שרוצה הקב”ה להופיע את שמו הגדול דרך הארץ הקדושה והתורה הקדושה. האומה בהופעתה השלמה היא בארץ ישראל, “וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ” (דברי הימים א’ י”ז, כ”א). הארץ והתורה הם גילוי של שם ה’, והאומה היא שם ה’ עצמו.

היסוד הזה נלמד מפרשת השבוע.

בספר “משנה שכיר” על התורה, לרבי יששכר שלמה טייכטל, מביא על הפרשה שני מדרשים של חז”ל.
המדרש האחד (תנחומא אחרי מות, י”ב):

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בָּעוֹלָם הַזֶּה הֱיִיתֶם נוֹשָׁעִים עַל יְדֵי בְּנֵי אָדָם. בְּמִצְרַיִם, עַל יְדֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן. בִּימֵי סִיסְרָא, עַל יְדֵי בָּרָק וּדְבוֹרָה. בַּמִּדְיָנִים, עַל יְדֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיּוֹשַׁע גַּם הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל (שופטים ג’). וְכֵן עַל יְדֵי שׁוֹפְטִים. וְעַל יְדֵי שֶׁהָיוּ בָּשָׂר וָדָם, הֱיִיתֶם חוֹזְרִין וּמִשְׁתַּעְבְּדִין. אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא, אֲנִי בְּעַצְמִי גּוֹאֵל אֶתְכֶם וְשׁוּב אֵין אַתֶּם מִשְׁתַּעְבְּדִין, שֶׁנֶּאֱמַר: יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּה’ תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים (ישעיה מ”ה).

רק התשועה בה’ היא תשועת עולמים. כל המושיעים האחרים הם גילוי של דבר ה’, ולכן זה זמני. הגילוי יכול להופיע ויכול גם שלא להופיע. הגענו לארץ ישראל על ידי בשר ודם, ולכן אנו יכולים להתקיים גם ללא ארץ ישראל.
אך הישועה בה’ היא נצחית, כי שמו הוא נצחי.

ומדרש נוסף (רות רבה פרשה ב’, י”א):

כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (תהלים צד, יד): “כִּי לֹא יִטּשׁ ה’ עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב”, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (שמואל א יב, כב): “כִּי לֹא יִטּשׁ ה’ אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל”, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי: פְּעָמִים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּעֲבוּר עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ, וּפְעָמִים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בִּשְׁבִיל שְׁמוֹ הַגָּדוֹל. אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ: כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל זַכָּאִין, בַּעֲבוּר עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ, וּכְשֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל זַכָּאִין, בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל. וְרַבָּנָן אָמְרֵי: בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ, בְּחוּצָה לָאָרֶץ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מח, יא): “לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה”.

שמו הגדול מלוה את עם ישראל תמיד. אם אנו זכאים, שמו הגדול מופיע דרכנו, בעמו, נחלתו ותורתו. אם איננו זכאים, הרי זה כמו במצרים – בעבור שמו הגדול בלי דברים נוספים. אך שם ה’ תמיד מופיע על עם ישראל, בכל מצב וללא תנאי.

מכאן בא הבטחון הגדול שלנו בישועה, והתפקיד המוטל עלינו להופיע את הישועה.
הדברים קשורים לחלק של היום (רביעי) בפרשה.
משה פונה לה’ ואומר לו (שמות ג’, י”ג):

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם.

משה שואל את הקב”ה באיזה שם הוא מתגלה לעם ישראל. ה’ עונה לו (שמות ג’, י”ד):

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם.

ומוסיף (שמות ג’, ט”ו):

וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ה’ אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר.

זה הבטחון שלנו בישועה והצורך הגדול להופיע את הישועה.
שני שמות אומר הקב”ה למשה. האחד: “אהיה שלחני אליכם”. והשני: “ה’ אלקי אבותיכם… זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור”.
פסוק דומה לכך אנו מזכירים בתפילה בשבת (תהלים קל”ה, י”ג):

ה’ שִׁמְךָ לְעוֹלָם ה’ זִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר.

מבאר הרב קוק זצ”ל בסידור “עולת ראי”ה”:

ד’ שמך לעולם, ד’ זכרך לדור ודור. השם הוא התוכן היסודי מהשגת השם יתברך, מצד הופעת קדושתו על כל הנשמות, שזה הוא דבר אשר לא ישתנה, וכל החליפות של הדורות אינן יכולות לעשות רושם על ההופעה של הקדושה העליונה של גדולת ד’, שהיא באה מתוך ההיקף השלם של מפעלותיו הגדולות, בצורתם הכוללת, מראש ועד סוף. אמנם הזכר זה הוא ענין ההתרשמות הנרשמת על הנשמות, מצד ההשגות הבאות, מסבת ההסתכלות במעשים הנפלאים של דרכי ההשגחה העליונה על כל תקופה ותקופה, בתור חטיבה פרטית, השגה זו הרי משתנה בצביונה, לפי הערך של ההופעה, בריבוי או במיעוט, הכל לפי מצב הדורות, אבל מתוך כל הדורות ומסיבותיהם לעולם יוצא הרישום של פליאת גדולת השם יתברך וצדקו העליון. ועל אלה שתי הבחינות אמר, על הראשונה המקיפה, ד’ שמך לעולם, ועל האחרונה, הפרטית והחלקית, ד’ זכרך לדור ודור.

יש בחינה הקיימת לעולם, והיא שם ה’, שאיננו משתנה כלל. בתוכנו קיימת המציאות האלוקית העליונה, הנעלמת, שלא תשתנה לעולם. על זה נאמר: “זה שמי לעולם”.
ויש מציאות גלויה. שם ה’ המופיע על הארץ, על העם ועל התורה. אלו הדברים הגלויים, והם משתנים מדור לדור. בכל דור יש אתגרים מיוחדים, שמופיעים בצורה מיוחדת בדור הזה. על זה נאמר: “וזה זכרי לדור דור”.

שם “אהיה” הוא על שם העתיד, המציאות הנעלמת שתתגלה רק בעתיד. “אהיה – דעתיד לאיתגליא”.
אך יש מציאות של “ה’ אלקי אבותיכם” – מציאות גלויה במופיע בהנהגת האבות והאומה.
הנצי”ב מפרש:

זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור. לא אמר ה’ זה שמי וזכרי לדור דור. אלא חלק לשנים, היינו, חצי השם הנזכר פה שמי לעלם. וחצי השם הוא זכרי לדור דור.

לאור דבריו של לומר, ש”אהיה” הוא השם לעולם, שנוצר במצרים שעוד שלא היה שום גילוי חיצוני לכך. ואלוקי אבותיכם זהו שם לדור ודור, המתגלה בהנהגת האומה.
אמרו במדרש (ילקוט שמעוני רמז רי”ט):

מִנַּיִן שֶׁאוֹמְרִים ‘בָּרוּךְ אַתָּה ה’ אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֶאֱלֹהֵי יַעֲקֹב’, שֶׁנֶּאֱמַר (לעיל ג, טו): “וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ה’ אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב”.

מן הפסוק הזה למדים שיש להזכיר את שמו של ה’ לדורות. זוהי ההופעה הגלויה של ה’, שנזכרת בכל דור.

עם ישראל נוצר עם שם ה’. מכח היצירה הזו אנו מצווים להתאמץ לגלות את שם ה’ בעולם. “וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה’ וַאֲנִי אֵל” (ישעיה מ”ג, י”ב). “עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ” (ישעיה מ”ג, כ”א).
אנו צריכים לחיות בארץ הקדושה, ולגלות את המציאות האלוקית על פי התורה. אנו צריכים לגלות את שם ה’ בעשיית חסד, ובכך ששם ה’ יהיה נוכח בחיים שלנו. זה מתבטא, למשל, במחילה – כשאנו מוחלים למי שפגע בנו, מתוך הבנה שהכל בא מאת ה’.
לאומות העולם נאמר: אנו עם, שנוצר במצרים בלא כל סממן של אומה, אבל עם שם ה’ הנקרא עלינו.
ל”חרדים” נאמר: יש לנו ארץ שבה מתגלה שם ה’.
ל”חילונים” נאמר: יש לנו תורה ששם ה’ מופיע דרכה.
הקב”ה רוצה ששמו יתגלה בעולם בעם ישראל החי בארצו ומקיים את תורתו.

נזכה בע”ה להופיע את דבר ה’. אנו צריכים לדעת שאנו נמצאים בתקופה מיוחדת, ונדרשים להתאמץ כדי להמשיך את לימוד התורה בעוצמה גדולה. גם אם אנו נאלצים לשלם על כך מחיר של בידוד – יש לנו אחריות על הופעת התורה בארץ. לכן אנו נדרשים לא לוותר, דווקא במציאות הקשה הזו.
נזכה להגדיל תורה ולהאדירה בארץ הקדושה, כגילוי של שם ה’ ומתוך קישור לאומה, לאורך ימים ושנים טובות, בבריאות הרווחה ושמחה, ושפע ברכה והצלחה ובשורות טובות.

ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *