זהר בראשית (דף ק') – לימוד מגזירה שוה
בזהר בראשית דף ק: (מדרש הנעלם)
רבי פנחס פתח קרא, דכתיב (במדבר יז יא) והנה החל הנגף בעם, וכתיב ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה וגו', וכתיב ותעצר המגפה, כתיב הכא מהר (שכתוב "הולך מהרה"), וכתיב התם "מהרי שלש סאים", מה להלן קרבן לאשתזבא, אף כאן קרבן לאשתזבא.
ועי' בפירוש הסולם שכתב:
וילפינן בגזירה שוה
בזהר שם מבואר שאברהם ראה שלשה אנשים ניצבים עליו:
מהו "עליו" – לעיין בדיניה
שדנו את אברהם. יתכן לומר שזה גופא הנסיון של אברהם, על כל פנים אברהם ראה שמידת הדין עומדת לפניו ולכן עסק בבחי' קרבן וקטרת.
נראה לומר, לענ"ד, אחר בקשת המחילה על עצם הרצון להבין, שהכנסת אורחים של אברהם היא עצמה בחי' קרבן וקטרת. הרי נאמר שם בזהר שנשמתו של אברהם ראתה את העיון בדינו, הרי לנו מבט של הנשמה, ומצד הנשמה אכן זה היה קרבן וקטרת אף שמצד הגוף היה זה הכנסת אורחים. הרי לפניו היו מלאכים ועל כן האוכל הניתן להם דומה לקרבן העולה לגבוה ושולחן דומה למזבח והיתה בזה אכילת מזבח כי המלאכים לא באמת אכלו ממש.
הרי שמצד הנשמה היתה כאן הקרבת קרבן והקטרת קטרת.
הגזירה השוה היא "מהרה" "מהרה".
נראה לבאר שהמהירות היא באה ממידת הדין והגבורה. כך מבאר האר"י שם המלך "חשם" משבעת המלכים, שהוא לשון מהירות שהיא מידת הדין (מאמרי רשב"י).
אף בספר הדע"ה (ח"א דרוש א' סי' ד'):
וכל התעוררות הנה הוא בהבחנת תנועה שכוחות השכל או כוחות הגוף הם מתעוררים ומתנועעים… והוא בבחי' פירוד וחבוי… ומתגלה ריבויים ומתלהטים זה בזה… הנה היא רק מתכונת הגבורות כי מכחו הוא כל התעוררות והתנועה ויציאת גילוי ממנו לחוץ
וכבר ידוע שאין הדין נמתק אלא בשרשו ועל כן תיקונו היא על ידי מהירות דקדושה וזריזות דקדושה. ופסוקים אלה של אברהם הם הפעם הראשונה שמופיע שרש "מהר" בתורה ובא לומר שכיון שמידת הדין מתוחה כגון במגיפה צריך למהר בקדושה ולמתק כח התנועה ההתלהטות והמהירות בשרשה וזה על ידי קרבן או בחינתו כהכנסת אורחים של אברהם אבינו ולימוד פרשת הקרבנות והקטרת.
גזירה שוה שהיא בתפארת היא גם בחינת מיתוק הדין כתכונתה של התפארת (עי' במבוא לגזירה שוה).
עי' מה שכתבנו במידות שהתורה נדרשת על הספרי בענין סוטה שמנחתה שעורים הממהרים להתבשל ומידת פורענות באה מיד עיי"ש ויובן היטב שהמהירות היא בחי' פורענות, ומקורה בגבורות.
ועל כן יש בחי' של גבורה דקדושה שהיא מידת הזריזות המתוקנת כשבאה במקום הנכון.