יבמות ק"ד (ע"א) – לימוד מגזירה שוה

הרב יהושע ויצמן
ה׳ באב ה׳תש״מ
 
18/07/1980

י"ג מידות

יבמות ק"ד (ע"א):

מאי טעמא דרבנן אמר עולא ילפינן רגל רגל ממצורע מה להלן דימין אף כאן דימין.

נאמר בחליצה (דברים כ"ה, ט'):

ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו.

ונאמר במצורע (ויקרא י"ד, י"ד):

ולקח הכהן מדם האשם ונתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית.

מה במצורע רגלו היא רגל ימין אף בחליצה רגלו הוא רגל ימין.
נראה שסוגיא זו מתאימה למה שכתב הרב קוק בהבנת גזירה שוה, זו לשונו:

אף על פי שמצד ההתלבשות החצונה הענינים נראים כרחוקים זה מזה, אבל אוצרי החיים הפנימיים שלהם יש להם מהלך אחר, שמתחת למה שנראה ומוחש נפגשת שם השוואה נפלאה.

מצורע צריך תיקון מיוחד לרגליו.
הנחש שהיה ראשון לבעלי לשון הרע, נענש ברגליו. כך אמרו בילקוט משלי (כ"ו):

מקצה רגלים – זה הנחש, שאמר לשון הרע על בוראו "כי יודע אלוהים כי ביום אכלך ממנו", ונתן לו איפופסין ונקצצו רגליו "על גחונך תלך"1.

ובמדרש ב"ר (פרשה כ', א') אמרו:

"איש לשון בל יכון בארץ וגו'"… איש לשון זה הנחש שאמר לשון הרע על בוראו "בל יכון בארץ" "על גחונך".

יש להבין מה עניין לשון הרע לקציצת הרגליים. נראה שיש משמעות עמוקה להיות האדם בעל צלם אלוקים מהלך בקומה זקופה ורגליו המוצבות ארצה בונות אותו כקומה אשר ראשה שואף לשמים. כך כתב מהר"ל (דרשות המהר"ל – דרוש לשבת תשובה):

ולכך האדם בלבד הולך בקומה זקופה יותר מכל הנמצאים התחתונים, שהם הולכים שחוח כמו עבד שהוא שחוח לפני רבו. והנה האדם שהוא הולך בקומה זקופה יש בדמותו הגשמי דמיון מלך מלכי המלכים. ועוד יותר כי השם יתעלה הוא הכל והכל נברא בשבילו ולכבודו, וכן האדם בתחתונים הוא הכל וכל הנבראים הם לשמשו. ולכך האדם יש בו כל ששה קצוות, שהרי ראשו הוא לשמים וכאילו דבק ראשו בשמים ורגליו לארץ גופו לארבע רוחות, ובזה נראה כי האדם הוא הכל, כי הבהמה אין ראשה לשמים ולכך אין לומר כאילו ראשה בשמים. וקודם שיחטא האדם היה האדם כולל עולם לגמרי עד שחטא ומעטו השם יתעלה שלא היה לגמרי כל העולם. אבל מכל מקום יש בו כל העולם בצד מה, שהרי יש בו ששה קצוות שהם המעלה והמטה וארבע רוחות. וכן כל האברים שבאדם אם שהם נמצאים גם כן בבעלי חיים, מורים הם על הפעולות אשר אצל השם יתעלה עד שהאדם נברא בצורתו הגשמית לגמרי בצלם אלהים.

המצורע פגע בקומתו הזקופה וחלק מתיקונו הוא תיקון הרגליים.
"על בהן רגלו הימנית" רגל ימין היא המכוונת את הרגליים כלפי מעלה וזוקפת קומתו של האדם לעומת השמאל שהוא מבטא את הקשר לארץ.
אף היבם פוגע בקומתו כשאינו מקים שם לאחיו (דברים כ"ה, ו'-ז'):

והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת…מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל…

אף היבם הממאן להקים2 שם לאחיו. פוגע בקומתו הזקופה, וראשו ראוי להיות מכוון לארץ. על כן תיקונו הוא בחליצת נעלו מעל רגלו. אף כאן, דרשו חז"ל, רגלו היא רגל ימין המכוונת כלפי מעלה.
הגזירה השוה מלמדת על עומק פנימי שוה בין היבם הממאן ליבם ובין מצורע. אף ששתי פרשיות שונות הן ואין להם דברים משותפים בצידן החיצונית התוכן הפנימי שלהן שוה והוא מתגלה בג"ש "רגלו" "רגלו" המלמדת שהכוונה הוא רגל ימין.


1 עי' בזהר ח"א דף קע"א: "ומאן דלעי באורייתא ולית מאן דסמיך ליה, ולא אשתכח מאן דאטיל מלאי לכיסיה לאתתקפא, על דא אורייתא קא משתכחא בכל דרא ודרא, ואתחלש תוקפא דאורייתא כל יומא ויומא, בגין דלית לון לאינון דלעאן בה על מה דסמכין, ומלכו חייבא אתתקף בכל יומא ויומא. תא חזי כמה גרים חובא דא, ובגין דלית (לון) מאן דאסמיך לאורייתא כדקא יאות, אינון סמכין חלשין, וגרמין לאתתקפא לההוא דלית ליה שוקין ורגלין לקיימא עלייהו, פתח ואמר (בראשית ג יד) ויאמר ה' אל-קים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה וגו' על גחונך תלך, מאי על גחונך תלך, דאתברו סמכין דיליה וקציצו רגלוי ולית ליה על מה דקאים, וכד ישראל לא בעאן לסמכא ליה לאורייתא, אינון יהבין ליה סמכין ושוקין לקיימא ולאתתקפא בהו".
2 המילה "יקום" מזכירה מילה דומה באותן אותיות "יְקום" "כל היקום אשר ברגליהם" הנאמר בקרח ודרשו שם חכמים (ומובא ברש"י שם) "זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו" הרי שלמדו מילה זו מלשון קימה על הרגליים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן