פרשה ל – סימן ז

כל מקום שנאמר איש צדיק ומומחה, שכל מאה ועשרים שנה היה נח נוטע ארזים וקוצצן.
אמרו: למה כדין?
אמר להון: כך אמר מאריה דעלמא, דהוא מייתי מבולא על עלמא.
אמר לו: אין איתי מבולא, לא אתי אלא על ביתיה דההוא גברא. כיון שמת מתושלח, אמרו ליה: הא לא אתי מבולא, אלא על ביתיה דההוא גברא, הה"ד (איוב יב) לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל.

אמר רבי אבא בר כהנא: כרוז אחד עמד לי בדור המבול, זה נח.
תמן אמרין: כרוז ליה לפיד ליה.
בוז שהיו מבזים עליו וקרו ליה: "ביזיא סבא".
לעשתות שאנן, שהיו קשים כעשתות.
נכון למועדי רגל, שהיו מוכנים לשני שברים, לשבר מלמעלה ולשבר מלמטה:

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *