לחיות עם פרשת השבוע – שלש משימות
משוכתב ללא עריכה ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה
במרכז פרשת השבוע בתורה עומד חטא במרגלים. ובמרכז פרשת השבוע בחיינו, עומדת הקמת הממשלה, שקשה לנו עם הקמתה מכמה בחינות. בעיקר – מצד הזהות היהודית של המדינה. האם אנו מבינים שמדינת ישראל היא מדינה יהודית, או "מדינת כל אזרחיה". האם לעם ישראל יש תפקיד, והזהות היהודית ממלאת תפקיד משמעותי בכך?
נראה, ששתי "פרשיות השבוע" קשורות זו לזו. הדברים עולים מדברים שנכתבו בספר "קול התור" – ספר שכתב תלמיד הגר"א, ר' הלל משקלוב, ובו הוא מביא את תורת רבו הגר"א ביחס ל"משיח בן יוסף". זהו נושא חשוב שרבים עסקו בו, ובדורנו הרב קוק זצ"ל ובנו הרצי"ה עסקו בכך בכמה דרכים.
כך נאמר בספר קול התור (פ"ה):
תקון חטא המרגלים על ידי בנין ירושלים. חטא המרגלים במדבר בימי משה הוא אחד החטאים הכלליים הגדולים הרובץ על עם ישראל בכל הדורות עד היום. על פי מדרש רבותינו נגזרה בכיה לדורות בגלל חטא המרגלים, בכיה על חרבן בית המקדש, חרבן ירושלים ושממת הארץ. במדה מרובה סבלו וסובלים ישראל בכל הדורות סבלות ותלאות הגלות המרה בגלל חטא המרגלים. חלק גדול של עונש החטא הזה הוטל בעצם ימי המעשה של החטא בדור המדבר כמבואר בתורה, אך שארית העונש נתחלקה לחלקים שהוטלו על כל הדורות ר"ל…
ובעוה"ר רבים הם החוטאים חטא גדול של "וימאסו בארץ חמדה". גם רבים מתופשי התורה לא ידעו ולא יבינו שנתפשו בחטא המרגלים, נסחפו בקליפת חטא המרגלים בכל מיני סברות כוזבות ותואנות שוא ומדוחים…
ומי גדול לנו בכל הדורות האחרונים כרבינו הגר"א קדוש ישראל, אשר בדברים חוצבים להבות אש האיץ בתלמידיו לעלות לארץ ישראל ולעסוק בקיבוץ גלויות, והרבה לזרז את תלמידיו להחיש את קץ המגולה, לקרב קץ הגאולה על ידי ישוב ארץ ישראל. כמעט בכל יום דבר אלינו רבינו ברתת והתרגשות, כי בציון ובירושלים תהיה פליטה, ולא לאחר את המועד. מי ימלל ומי יתאר את גודל דאגתו של רבינו בדברו אלינו הדברים כאלה וכאלה ברוח קדשו ובדמעות בעיניו.
בציון ובירושלים תהיה פליטה. ראה הגר"א כי עתידה להיות צרה קשה, השואה, ובציון תהיה פליטה, ולכן יש לעלות לארץ.
עוד מדגיש הגר"א – לא לאחר את המועד. אלו המילים שאמר גם הרב קוק באגרתו שהזכרנו לאחרונה (אגרות ראי"ה ח"א, אגרת קמ"ד):
אל נא נאחר את המועד, אל נא נתן את הרומסים לרמוס כל היונקים, שרשי צמח-ד' העולים על אדמת הקודש.
מקור נוסף שנראה שקשור לכך, בדברי הרב קוק זצ"ל באגרת העוסקת ב"תורת ארץ ישראל" (אגרות ראי"ה ח"א, אגרת צ"ו):
אנחנו יכולים להמשיך טל אורות של אויר ארץ חמדה באופן כל כך נוזל ושופע, באופן כל כך מעדן ומקדש כל רוח ונפש וכל קרב וכליות, עד שילך עמנו אור הבבלי להתאחד עם התלמוד הירושלמי ויחדיו יאירו באור שבעתים. ואל זה אנחנו צריכים לשאוף. לא לעזות יחשב לנו, כי "חביבה כת קטנה שבארץ ישראל מסנהדרי גדולה שבחו"ל".
בארץ ישראל אין להבהל משאיפות גדולות, כמו השאיפה לאחד את התלמודים – התלמוד הבבלי עם התלמוד הירושלמי. אנו לא תולים את השאיפות הגדולות בעצמנו, ולא מרגישים שאנו גדולים. הכל בא מהקב"ה, וממעלתה של ארץ ישראל שאנו זוכים לשבת בה.
יסוד הגלות והשפלות הנמשך בעולם בא רק ממה שאין מודיעים את ארץ ישראל, את ערכה וחכמתה, ואין מתקנים את חטא המרגלים שהוציאו דבה על הארץ, בתשובת המשקל: להגיד ולבשר בעולם כלו הודה והדרה, קדושתה וכבודה, והלואי שנזכה אחרי כל ההפלגות כולן, מצדנו, להביע אף חלק אחד מרבבה מחמדת ארץ חמדה ומהדרת אור תורתה ועלוי אור חכמתה ורוח הקדש המתנוסס בקרבה..
.
אבל זה המין של האור והעדן של הקדושה הנמצא בארץ ישראל לתלמידי חכמים מבקשי ד', איננו נמצא כלל בחו"ל. ואנכי הנני בזה יודע ועד, כפי קטני.
תיקון חטא המרגלים הוא על ידי שמבשרים בעולם כולו את מעלותיה של ארץ ישראל, וכמה שננסה להגזים בכך – לא נגיע אפילו לחלק קטן ממעלותיה של הארץ.
חטא המרגלים הוא חטא כללי, של הדרך בה רואים את התורה ואת הארץ. אנו צריכים לתקן את ההסתכלות העקומה של המרגלים על ידי שמחזקים את התפיסה הנכונה של התורה ושל הארץ.
הביטוי "תורת ארץ ישראל" מופיע גם בספר "קול התור" (פ"א):
תורה מציון. "כי מציון תצא תורה", היינו התגלות סודות התורה, שעיקר מקורה הוא בציון ובירושלים. ורבנו כותב הרבה שהגאולה תלויה בלימוד תורת הקבלה, ועל ידי זה תתגלה קימעא קימעא תורת משיח צדקנו, והיא תורת ארץ ישראל, סוד "וזהב הארץ ההיא טוב".
החיבור של שתי פרשיות השבוע, הוא במושג "משיח בן יוסף", שספר "קול התור" עוסק בהרחבה בעניינו.
הנקודה המרכזית שביאר הגר"א היא "עוד יוסף חי".
בגמרא מובא, שמשיח בן יוסף עתיד להיהרג (סוכה נ"ב ע"א).
הגר"א מביא מקורות נוספים, שבהם כתוב שמשיח בן יוסף יכול גם שלא להיהרג, בבחינת "עוד יוסף חי".
משמעות הדברים מתבארת גם לאור הדברים שכתב הרב קוק במאמרו "המספד בירושלים" (מאמרי הראי"ה עמ' 94).
יש שתי צורות לתהליך של הגאולה, ושל המעבר בין משיח בין יוסף למשיח בן דוד.
"יוסף הוא המשביר". משיח בן יוסף מכין את התשתית למלכותו של משיח בן דוד. ניתן לזהות את הציונות והקמת המדינה כביטוי לפעולתו של משיח בן יוסף.
המעבר מהתשתית החומרית של משיח בן יוסף, למלכות הרוחנית של משיח בן דוד, יכול להיעשות בשתי דרכים.
דרך אחת היא כאשר הצד החומרי לא עושה את תפקידו נאמנה, ולא מהווה תשתית לבנין הרוחני. אז משיח בן יוסף נהרג – יש חורבן של הארץ ושל התשתית שבנה משיח בן יוסף, ועל חורבותיה – קמה מלכותו של משיח בן דוד.
הדרך השניה היא הדרך הטובה. מתוך הבנין החומרי, תקום בצורה התפתחותית הגאולה על ידי משיח בן דוד.
הדרך הראשונה, דרך החורבן, היא דבר נורא. אם המדינה איננה עושה את תפקידה, ולא מהווה תשתית למשיח בן דוד – עלול להגיע חורבן. התחושה היא שאנו לא לומדים את הלקח. הקב"ה מטלטל אותנו טלטלה אחר טלטלה – קורונה, אסון מירון, פרעות של ערביי הארץ, טילים בערי ישראל – האם אנו מבינים מה הקב"ה רוצה לומר לנו?
בספרים מובא, ששתי הדרכים שקולות זו לזו. בשתי הדרכים תבוא הגאולה, וזה תלוי בנו האם זה יהיה בדרך של חורבן, חלילה, או בדרך של רחמים, שאנו נלך בדרך הטובה.
הגר"א תיקן תפילות ופעל הרבה כדי שמשיח בן יוסף לא יהרג, כדי שלא יהיה חורבן הארץ חלילה.
יש להתפלל ולהרבות בלימוד התורה ובעיקר רזי התורה. על ידי רזי התורה באה הגאולה ברחמים, כמובא בספרים הקדושים. לימוד רזי התורה מגדיל את הנשמה, והיא שואפת להופיע ולהשפיע על החיים. כך הדברים מופיעים מן הפנים אל החוץ, מן הנשמה אל הגוף ואל החיים, בצורה ישרה וטובה.
חשוב שנזכור, שעם ישראל לא בא לעולם לחינם. אף אחד מאיתנו לא הגיע לעולם סתם כך. יש תפקיד לעם ולכל אחד מאיתנו. אם אנו לא עושים את תפקידנו – בפרט ובכלל – זה גורם לזעזוע ולקשיים גדולים.
היעוד יגיע, הגאולה השלמה תבוא. אך השאלה היא האם זה יבוא ברחמים או על ידי רדיפות ודברים קשים.
נראה, שהקמת הממשלה כפי שפורסם לאחרונה, מחזירה אותנו כמה צעדים אחורה. היחס לערבים והקירוב הגדול שנוהגים בהם, חילול השבת שכבר "מצפים" לבואו ועוד. אלו דברים קשים.
אנו בוטחים בה' שמנהיג את המציאות, אבל גם לנו יש תפקיד. הקב"ה רוצה שנפעל ונקדם את המציאות לטובה.
אנו צריכים להתגבר ולהגביר את הטוב.
מדברי הגר"א עולות שלוש משימות שאנו צריכים לעשות, כדי להחיות את משיח בן יוסף, ולהביא את הגאולה ברחמים.
א. מעשים טובים.
מעשים טובים הם מידות מתוקנות, חסד ואהבה. המחילה שאדם מוחל לחבירו היא מרכיב מרכזי בענין זה.
כאשר משיח בן יוסף ומשיח בן דוד מחוברים, הצד של התורה והצד המעשי מחוברים זה לזה – ניתן להתקדם מהבנין המעשי אל הבנין הרוחני בלי חורבן.
כך מובא ב"קול התור" (פ"ה):
תקון ראשון: השתוות. השתוות היינו מדות שוות… על דרך הפשט: השתוות, היינו שעל כל אחד להשתוות עם הכלל, לא להתנשא, לא להתגדל על אחרים, לא בגשם ולא ברוח. וזו כונת הגמרא (סנהדרין צ"ח): "אין בן דוד בא עד שיהיו כל המדות שוות", "עד שיהיו כל השערים שקולים".
המעשים הטובים מתבטאים בעיקר במידות טובות. והראשונה – השתוות. לא להתנשא ולהתגדל על אחרים. להרגיש שווה לכולם.
הרב קוק עוסק גם הוא במידת ההשתוות (אורות הקודש ח"ג עמ' רמ"ו):
מדרגת ההשתוות במדות היא עולה עד אותה המדרגה, עד שאפילו לצורך רוחני לא יהיה צריך לא שבח ולא גנות, כי לא יכנס בלבו שום רעיון של גאוה עד שיצטרך לקבל טובה ממה שמגנים אותו, ולא ישפל בשפלות של עצבות, ושל מיעוט זריזות, בהארה ובשכל, בחריצות ובחריפות, בעומק הדעת ובבהירות החידוש, עד שיהיה צריך לפעמים הגדלה מסביבתו כדי לבוא למדרגתו הרוחנית העליונה. וכל זמן שיסוד השבח של בני אדם נדרש לו, אפילו לטובה רוחנית, עדיין לא בא למדת ההשתוות.
אמנם רכוש גדול וכח נעלה ונפלא צריך אדם לרכוש לו עד שיגיע למדה עליונה זו, שלא יהיה דרוש לו לא שבח ולא גנות. ואם יעלה למדה זו אז יהיה באמת מעדת ישרים, שהם המקבלים את כל עניניהם בתכלית השיווי, ויקיים חסד ומשפט אשירה לך ד' אזמרה, אם חסד אשירה ואם משפט אשירה.
מידת ההשתוות היא מידה קשה ביותר, אבל צריך לשאוף אליה. ההשתוות היא כאשר האדם נמצא כל הזמן במצב שווה, ואין הבדל בהרגשתו ובהתנהגותו בין מקרה שבו מבזים אותו ובין מקרה שבו משבחים אותו. הוא לא מתגאה כשמשבחים אותו, ולא מרגיש מושפל כשמבזים אותו.
הוא יודע שהכל בא מהקב"ה, ובכל מקרה הוא שואל – מה הקב"ה רוצה ממני? איך אני צריך לפעול עכשיו? הוא חי עם הקב"ה בכל רגע ובכל מצב, ולא מושפע מדברים חיצוניים.
מידה נוספת שעוסק בה ב"קול התור":
תקון שני: התעלות. התעלות ברוח ובמדות טובות… על דרך הפשט: התעלות, היינו על כל אחד להתעלות ולהתרומם. להתרומם מדרגת הבהמות והחומריות השפלה, לעלות ולהתרומם ברוח, במידות, ברגש וחינוך. כי האדם העומד במקום אחד, היינו שאינו שואף לעליה רוחנית ואינו מתרומם בהשגות עילאיות, דומה הוא לבהמה ועלול לכל מעשים רעים כחית השדה ח"ו.
גם ההתעלות קשורה למידות הטובות.
אל לו לאדם לומר: כזה אני. כל אדם נדרש להתעלות, להתגבר על הטבע הבהמי ולהיות אדם. "בן אדם עלה למעלה עלה". אל תישאר במקום אחד – שכן זוהי דרכה של הבהמה. כל תכונה שאתה נדרש להתגבר עליה – זהו אתגר שצריך לקדם בשמחה ובהתלהבות.
עבודת המידות היא הבסיס ליצירת "אנשי אמנה", שהם מביאים את הגאולה. אמרו בגמרא (שבת קי"ט ע"ב):
לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה.
אנו צריכים ליצור "אנשי אמנה", בעלי מידות מתוקנות, השואפים להתקדם ולבנות את האישיות, מידה אחר מידה.
ב. המשימה השניה היא לימוד תורה, ובעיקר לימוד רזי תורה. להיות בעלי שאיפה לגדלות בתורה ולהבנה עמוקה. כל אחד צריך להתקדם ולהתעלות בתורה מהמקום שבו הוא נמצא – לכבוש יעדים חדשים, ללמוד מסכת נוספת, להכיר ולהעמיק במקצוע נוסף בתורה, להעמיק את ההבנה. אנו צריכים להיות כל הזמן בתנועה של עליה בתורה.
ג. הדבר השלישי הוא תפילה. התפילה היא משימה שצריך לעבוד עליה.
יש להגיע כמה דקות לפני התפילה ולהתכונן לתפילה. בתפילה עצמה להשתדל לכוון במה שאומרים.
בברכת "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", יש לנסות לכוון שאנו רוצים שמלכות דוד תגיע בצורה נעימה, ברחמים ולא בטלטלות, בדרך של חסד ורחמים, מתוך אהבת ה' אותנו ואהבתנו את ה'.
שלוש המשימות המרכזיות שאנו צריכים לפעול בהן הן:
המעשים הטובים – המידות ובנין האישיות.
התעלות בתורה.
התעלות בתפילה.
ובע"ה נזכה לגאולה שלמה ברחמים.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.