לחיות עם פרשת השבוע – יש לך תשובה

חיפוש שיעורים

  • נושא

  • שם הרב

  • ניקוי חיפוש
משוכתב ללא עריכה ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה

פרשת דברים נקראת תמיד לפני תשעה באב. יש להביא בהקשר לכך את דרשת חז”ל (איכה רבה פרשה א’, א’):

“איכה ישבה”, שלשה נתנבאו בלשון “איכה”: משה, ישעיה וירמיה. משה אמר: “איכה אשא לבדי וגו'”, ישעיה אמר (ישעיה א’): “איכה היתה לזונה”, ירמיה אמר: “איכה ישבה בדד”. אמר ר’ לוי: משל למטרונה שהיו לה שלשה שושבינין, אחד ראה אותה בשלותה ואחד ראה אותה בפחזותה ואחד ראה אותה בניוולה. כך משה ראה את ישראל בכבודם ושלותם, ואמר: “איכה אשא לבדי טרחכם”, ישעיה ראה אותם בפחזותם ואמר: “איכה היתה לזונה”, ירמיה ראה אותם בניוולם ואמר “איכה ישבה”.

משה ראה את ישראל כשהיו בגדולה ובעוצמה, לאחר יציאת מצרים והניסים שליוו את ישראל במדבר. כשמשה מתאר לעם ישראל את ההליכה במדבר הוא אומר (דברים א’, י”ב):

אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם.

משה מתאר “צרות של עשירים”. אלו הן צרות, וזה לא קל לשאת את משא עם ישראל במדבר. בחלק מהקהילות קוראים פסוק זה במנגינת “איכה”, אך אלו צרות שליוו את עם ישראל בגדולתו.
ישעיה ראה את עם ישראל בחטאם, והוא אומר (ישעיה א’, כ”א):

אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים.

ישעיה תמה על הפער בין ירושלים שהיה מלאה נאמנות ואמונה, ובין מצבה כעת, כשהיא מלאה חטאים, פריצות והתרחקות בה’.
ירמיה ראה את החורבן, וקונן על מצבה הירוד של ירושלים לאחר החורבן (איכה א’, א’):

אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס.

המילה “איכה” מבטאת את הקינה. כבר משה, שראה את ישראל בגדולתם, רומז לכך שעם ישראל יגיע למצב קשה, ויקוננו עליו “איכה”. מהו העומק שגנוז במילה זו?

במדרש נוסף, קושרים חז”ל את איכה לשאלת הקב”ה לאדם הראשון (בראשית ג’, ט’):

וַיִּקְרָא ה’ אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה.

כך דרשו חכמים (איכה רבה, פתיחתא ד’):

רבי אבהו פתח (הושע ו’): “והמה כאדם עברו ברית”, זה אדם הראשון. אמר הקב”ה: אדם הראשון הכנסתי אותו לגן עדן, וצויתיו, ועבר על צוויי, ודנתי אותו בגירושין ובשילוחין, וקוננתי עליו איכה. הכנסתי אותו לגן עדן, שנאמר (בראשית ב’): “ויקח ה’ אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן”. וצויתיו, שנאמר (שם): “ויצו ה’ אלהים על האדם לאמר וגו'”, ועבר על צוויי, שנאמר (שם ג’): “המן העץ אשר צויתיך וגו'”, ודנתי אותו בגירושין, שנאמר (שם): “ויגרש את האדם”, ודנתי אותו בשילוחין, שנאמר (שם): “וישלחהו ה’ מגן עדן”, וקוננתי עליו איכה, שנאמר (שם): “ויאמר לו אַיֶּכָּה”, ‘איכה’ כתיב.

הקרי הוא “אַיֶּכָּה”, והכתיב הוא “אֵיכָה”. כבר על אדם הראשון קונן הקב”ה “איכה”.

משמעות הדברים עולה מסיפור חסידי על אדמו”ר הזקן (סיפורי חסידים, בראשית):

כשהיה אדמו”ר הזקן בעל ה”תניא” חבוש בבית האסורים, ב”מועצה החשאית” (“טייני סוביט”) בפטרבורג הבירה, בא אליו שר הז’נדרמים לחקירה ודרישה. ראה השר את אדמו”ר כי איום הוא, וכולו שקוע בהרהוריו, והבין, כי איש מורם מעם לפניו. והשר היה גדול בחכמה וגם בקי בתורה.
אמר לו השר לאדמו”ר:
– שאלה אחת בתורה יש לשאול ממך. האם תשיב על שאלתי?
השיב לו אדמו”ר:
– שאל מה תשאל.
שאל השר:
– אמור נא לי פירוש הפסוק: “ויקרא ה’ אל האדם ויאמר לו איכה”. וכי הקב”ה לא ידע, איה הוא האדם?
אמר לו אדמו”ר:
– האם מאמין אתה, שהתורה היא נצחית, וישנה בכל זמן ובכל דור ובכל אדם?
השיב לו השר:
– כן, אני מאמין בזה.
אמר לו אדמו”ר:
– פירוש הפסוק הוא, שבכל זמן קורא ה’ לכל אדם (על דרך “בת קול שמכרזת בכל יום”) ואומר לו: “איכה”? איה אתה בעולם? הנה להאדם נקצבו ימים ושנים, שבכל יום ובכל שנה יעשה הטוב עם ה’ ועם אנשים, ועל כן התבונן, איה אתה בעולמך, כמה שנים עברו עליך ומה עשית באותן השנים: הרי חיית, למשל, כך וכך שנים (אדמו”ר תפס בדיוק את מספר השנים שהיה אז להשר) – מה עשית בשנותיך, האם היטבת למי שהוא?…
השר נתפעל מאד, טפח לו בידו על כתפו ואמר:
“בראבו”! (יישר כוחך!)
ולאחר שראה ממנו אחר כך עוד כמה חכמות נפלאות בעניינים שונים, הפליג השר לפני הקיסר על אדמו”ר שהוא חכם גדול ואיש אלוקי ושלפי דעתו רק עלילות שוא טפלו עליו המלשינים.

הסברו של האדמו”ר הזקן נראה קרוב לפשט. אין הקב”ה מחפש את אדם הראשון כאילו הם משחקים ב”מחבואים”. הקב”ה שואל את האדם: מה אתה עושה עם עצמך? לאן הבאת את עצמך? האם אתה בדרך, בכיוון? האם יש לך יעד שאתה צועד אליו?
זוהי הקריאה שמהדהדת בעולם מאז שאלת הקב”ה לאדם הראשון.

הכתיב הוא “איכה”, משום שיש בשאלה זו גם קינה. לפעמים האדם מבולבל ואיננו יודע מי הוא, לאן הוא הולך, מה החזון שלו, והקב”ה פונה אליו ושואל אותו: אַיֶּכָּה?
השאלה הזו היא השורש לקינות, ולכל הפעמים שהנביאים הזכירו “איכה”. כשאין לנו תשובה טובה לשאלת “אַיֶּכָּה?” – מופיעה קינה.
במקום לעשות את תפקידנו, להגשים את החזון שלשמו הביא הקב”ה לעולם את האדם ואת העם – אנו מתבלבלים בדרך, וזה מוביל לקינה.

בעומק נוסף יש לומר, שגם האדם שואל את עצמו ואת הקב”ה: אַיֶּכָּה? השאלה של הקב”ה לאדם, והשאלה של האדם לקב”ה, יוצרות את המפגש בין האדם לקב”ה. אנו צריכים לשאול את הקב”ה: אַיֶּכָּה? גלה לנו איך מוצאים אותך, איך מגיעים לאמונה גדולה, תן לנו דרך להגיע אליך.

סיפור חסידי נוסף מספר על אחד האדמו”רים, שראה קבוצת ילדים משחקים ב”מחבואים”. אחד הילדים התחבא קצת רחוק, והמחפש התייאש, ולאחר שמצא את רוב הילדים הלך הביתה. הילד המתחבא התחיל לבכות. שאל אותו האדמו”ר: למה אתה בוכה? ענה הילד: אני רוצה שיחפשו אותי, לא מחפשים אותי.
אמר האדמו”ר: כך הקב”ה אומר לנו – חפשו אותי, תשאלו אַיֶּכָּה?, איפה אתה. אנחנו באמצע “משחק מחבואים”, אל תלכו הביתה באמצע, המשיכו לחפש.

אנו שואלים את הקב”ה, והקב”ה שואל אותנו, וזה יוצר מפגש (ישעיהו נ”ב, ח’):

כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה’ צִיּוֹן.

המפגש הזה הוא התשובה לכל הקינות. כשאנו מחפשים את הקב”ה – אפשר למצוא אותו, ואין צורך לקונן “איכה”.

בהקשר לכך יש לעמוד על פסוק נוסף בפרשה, שקשה מאוד לקרוא אותו. כשמשה מתאר לעם ישראל את חטא המרגלים, הוא אומר (דברים א’, כ”ו-כ”ז):

וְלֹא אֲבִיתֶם לַעֲלֹת וַתַּמְרוּ אֶת פִּי ה’ אֱלֹהֵיכֶם. וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת ה’ אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ.

קשה לקרוא דברים כל כך קשים שעם ישראל אומר.
לצערנו, יש לפעמים לאנשים טרוניות כלפי מעלה. הם לא מבינים את ההנהגה האלוקית, ופונים לה’ בתלונות. אך כאן זה חריף אף יותר. כביכול ה’ הוציא את ישראל ממצרים בגלל שהוא שונא אותם, ולא לטובתם. במצרים היה לנו טוב, היינו בגן עדן, וה’ הוציא אותנו משם לארץ ישראל, מקום נידח עם כנענים ואמוריים. זה לא מאהבת ה’ אלא להיפך. איך אפשר לומר כך, להוציא את המילים הללו מהפה?

רש”י מפרש:

בשנאת ה’ אותנו. והוא היה אוהב אתכם, אבל אתם שונאים אותו. משל הדיוט אומר: מה דבלבך על רחמך מה דבלביה עלך (=מה שבלבך על אוהבך, הוא מה שבלבו עליך).

המשל שרש”י מביא הוא חשוב מאוד במערכות יחסים שונות. “כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם” (משלי כ”ז, י”ט). הרגשות שיש בלב האדם – יוצרות את הרגשות והתחושות שיש בלבו של השני כלפיו.
זה נכון בזוגיות, ביחסי הורים וילדים ומורים ותלמידים, ובכל מערכת יחסים בחברה.
אמנם המשל הוא משל הדיוט, אבל יש בו חכמה רבה. עם ישראל שונא את ה’, ולכן הוא מרגיש שה’ שונא אותו. זה נובע מכם, מהשנאה שיש בלבכם.
אם אדם שונא מישהו – זה גורם לשני לשנוא אותו. השנאה שבלב גורמת גם לשני לשנוא. אנו מייצרים את האוירה במערכות היחסים שלנו. אם אתה אוהב באמת – יאהבו אותך. אם אתה רוצה טוב, נותן אמון – זה יחזור אליך. אתה מייצר את המחשבות שאנשים חושבים עליך.
אם אתה אוהב – יאהבו אותך. אך אם אתה נגוע בכבוד, באינטרסים – זה חוזר אליך.
כאשר הורים פועלים מול ילד, ויחד עם האהבה מתערבבים רגשות נוספים – פחד, דאגה מהעתיד וכדומה – זה חוזר אליהם בחזרה.

הדברים קשורים גם למילה “איכה” שבה פתחנו. אם אנו נשאל את הקב”ה אַיֶּכָּה?, הקב”ה יבקש אותנו וישאל אותנו אַיֶּכָּה? בצורה חיובית. כך נוצר המפגש, כך נבנה אותנו ואת העולם כולו.
התשובה לקינות היא לשאול את הקב”ה “אַיֶּכָּה?”, לפנות לקב”ה ולבקש לראות אותו, להאמין בו ולהיות בקשר עמוק איתו. כשאנו נבקש באהבה אמיתית – זה יחזור אלינו באהבת ה’ אותנו.
כך יהפכו ימי הקינות לימי שמחה וששון, לימים של בקשת אלוקים וקרבת אלוקים בע”ה.

ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן