לחיות עם פרשת השבוע – אם אין שלום – אין כלום!

הרב יהושע ויצמן
ג׳ באלול ה׳תשפ״א
 
11/08/2021

פרשת שבוע

נפתח בכמה עניינים של הכרת הטוב.
אנו עומדים היום בג’ באלול, שהוא יום פטירתו של הרב קוק זצ”ל, שממנו למדנו את כל היחס לדור, לתורה ולארץ.
היום נפטר הרב יהושע צוקרמן זצ”ל, שידיו רב לו בהרבה תחומים ומעשים, בנוסף לגדלותו בתורה. אני חש הכרת הטוב כלפיו באופן אישי. הרב צוקרמן הקים את תנועת אל עמי בירושלים, והוקם במעלות סניף של תנועת אל עמי. הרב צוקרמן ביקש ממני לסייע בהקמת הסניף, להשתתף בישיבות ולהעביר שיעורים. כך נוצר הקשר שלי עם העיר מעלות, שבהמשך התפתח לקשר עם הישיבה.
הרב צוקרמן היה מיוחד בענין של “וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן” (מלאכי ב’, ו’). הרבה חוזרים בתשובה עברו דרכו, ובדרכו המיוחדת קירב אותם במאור פנים. אנשים איכותיים, ברמה גבוהה, מצאו דרכו את דרכם לתורה ולמצוות, לחיים של אידיאלים בעוצמה גדולה.
השבוע נפטר גם הרב אברהם דב אויערבך, אב”ד טבריה, בנו של הרב שלמה זלמן אויערבך. כל אזור הצפון נשען על הרב אויערבך בעוצמת הפסיקה, ההנהגה וההדרכה התורנית שלו.
גם לרב אויערבך יש לי הכרת הטוב. הסבא רבא שלו הקים את ישיבת “שער השמים” – ישיבת מקובלים בירושלים. כשחשבתי להתחיל ללמוד פנימיות התורה, התייעצתי עם הרב אויערבך, והוא סידר לי חברותא עם אחד מרבני ישיבת “שער השמים”. תחילת לימוד הפנימיות שלי היתה מכוחו ובעצתו.
הוא היה ענק בתורה בצורה מדהימה. הייתי משוחח איתו של סוגיות לאחר שהעברתי עליהן שיעור והייתי עמוק “בעניינים”. בכל סוגיא ראיתי שהכל פרוס לפניו, הוא מכיר את שיטות הראשונים ומוסיף לי דברים ומקורות נוספים. כל זאת בנוסף למידותיו הטובות, למאור הפנים המיוחד שבו היה מקבל כל אדם.

בענין הכרת הטוב יש להזכיר גם את הגב’ אפנר-יחצאל, שיום פטירתה בב’ באלול. בני הזוג אפנר הקדישו בצוואתם סכום כסף גדול לישיבת מעלות. בהמשך, נציגיהם בארץ באו לראות את הישיבה ולהתרשם ממנה. הישיבה היתה אז קטנה, אך הם שמעו על חזונה של הישיבה ועל תורת ארץ ישראל והתרשמו עמוקות. לאחר שהלכו לעולמם, סייע הכסף לישיבה “לעמוד על הרגלים” ואף לבנות בניינים חדשים. בזכותם יצאה הישיבה מקושי כלכלי לחירות כלכלית. זכות לימוד התורה בישיבה תעמוד להם.

בפרשת השבוע יש דרשה מעניינת שמביא האר”י הקדוש ב”ליקוטי תורה”:

כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם וגו׳, אמרו רז״ל (בזוה״ח ובמדרשות על פסוק: “כרו לי זדים שׁיחות אשר לא כתורתך”), ששאלו מלאכי השרת להקב״ה (בשעת החורבן): רבונו של עולם, כתבת בתורתך: “ושפך את דמו וכסהו בעפר”, וכאן כתיב: “שפכו דמם כמים”, “כי דמה בתוכה וגו׳”. כתבת בתורתך: “אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד”, וכאן כתיב: “הבנים נשחטים וכו׳”. כתבת בתורתך: “וצוה הכהן ופנו את הבית”, וכאן: “וישרפו בית האלקים וכל כלי מחמדיה להשחית”. אמר להם הקב״ה: כלום יש שלום בעולם, הואיל ואין שלום אין כלום. וכל זה רמזה לנו התורה בפ׳ הזה: “כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם”, היינו “ושפך את דמו וכו׳”, “בין דין לדין”, היינו “אותו ואת בנו כו׳” כנ״ל, “ובין נגע לנגע”, היינו “וצוה הכהן כו׳” כנ״ל. והתשובה לכל זה: “דברי רבות בשעריך”, שעל ידי המריבות והעדר השלום שבהם גורם לכל זה, ומסיים: “וקמת ועלית אל המקום”, שעל ידי ירושלים, “עיר שחוברה לה יחדיו”, שבה נעשו כל ישראל חברים, ועל ידי התורה יתאחדו ויתווך ביניהם השלום (מכתב יד בשם הרב זללה״ה).

נאמר (תהלים קי”ט, פ”ה):

כָּרוּ לִי זֵדִים שִׁיחוֹת אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ.

הבורות שהאויבים כורים לישראל, נעשים שלא כתורה.
דרשו חכמים, ששאלו על כך מלאכי השרת את הקב”ה, על הצרות שעברו על עם ישראל בעת חורבן הבית.
בתורה נאמר, שכאשר שופכים דם יש לכסותו, ואילו דמם של ישראל נשפך ללא כיסוי.
בתורה נאמר, שאין לשחוט בהמה ובנה ביום אחד, ואילו ישראל נשחטים בנים על אבות יחדיו.
בתורה נאמר, שלפני שהכהן מטמא בית שנטמא בנגע צרעת, יש לפנות את הבית, כדי שלא יטמאו הכלים שבבית, ואילו בחורבן הושחת בית האלקים יחד עם הכלים שבתוכו.
ענה להם הקב”ה, שכל זה קורה משום שאין שלום.
מוסיף האר”י, שדרשה זו של חז”ל, רמוזה בפסוק מן הפרשה (דברים י”ז, ח’):

כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹהֶיךָ בּוֹ.

“כי יפלא ממך דבר למשפט” – כאשר אנו מתפלאים על המשפט של הקב”ה ואיננו מבינים אותו.
“בין דם לדם” – בין דם חיה ועוף שיש לכסותו, לדמם של ישראל שנשפך כמים ללא כיסוי.
“בין דין לדין” – בין בהמות שבהן יש דין של “אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד”, לישראל שבהם לא חל דין זה.
“בין נגע לנגע” – בין נגע צרעת שבו יש לפנות את הבית, לנגע החורבן שבו לא פינו את הבתים.
“דברי ריבות בשעריך” – הסיבה לכל זה היא המריבות והעדר השלום בישראל.
“וקמת ועלית אל המקום” – הפתרון הוא בירושלים, שעושה כל ישראל חברים, ובתורה, שהם יעשו שלום בישראל.

הקב”ה עונה למלאכים – “דברי ריבות” – זו הסיבה לכל הצרות. אם אין שלום – אין כלום.

הדברים הללו נכונים לא רק ביחס לעבר, לחורבן הבית, אלא לכל יום ויום, גם בהווה.
הכתוב אומר בתחילת הפרשה (דברים ט”ז, כ’):

צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.

מסביר הרש”ר הירש:

ההצלחה המדינית התלויה בעשיית משפט וברדיפת צדק קרויה כאן “ירושה” – “וירשת” – גם אחרי שכבר הושלמה ירושת הארץ, שהרי אין ספק שזו התקופה שהפסוק שלנו דן בה. ודבר גדול למדנו מכאן: ירושת הארץ תלויה ועומדת בכל רגע, והמדינה היהודית חייבת לרשת את הארץ תמיד מחדש על ידי הגשמה מלאה של הצדק.

הפסוק הזה נאמר בשלב שעם ישראל כבר ירש את הארץ, לאחר שנצטווינו לתת שופטים ושוטרים בשערינו. בכל זאת התורה אומרת: “למען תחיה וירשת”. מכאן יש ללמוד שירושת הארץ איננה מעשה חד פעמי. המאבק על הארץ לא נגמר, ותמיד צריך לשמור על קיומה של המדינה היהודית. בכל יום ניתן להפקיר את חבלי הארץ לאויבינו, למסור את הנגב לערבים שיקימו שם מעין מדינה משלהם ולאיים על קיומה של המדינה היהודית.
יש לנו אחריות על קיומה של המדינה. אין אנו יכולים להסתפק בכך שהוקמה המדינה, ובמלחמת ששת הימים נכבשה הארץ. אנו צריכים להמשיך ולפעול למען קיומה של המדינה ולמען ירושת הארץ.
את זה עושים על ידי רדיפת הצדק. הצדק והשלום הולכים יחד. יחסים נכונים וטובים בין אדם לחבירו מביאים צדק ושלום אמיתי ופנימי.

מהו הענין העמוק של השלום? מדוע הוא כל כך חשוב ומרכזי?
משמעות הדברים עולה מדברי הגמרא (שבת פ”ט ע”א):

ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב”ה שהיה קושר כתרים לאותיות. אמר לו: משה, אין שלום בעירך?! אמר לפניו: כלום יש עבד שנותן שלום לרבו?! אמר לו: היה לך לעזרני. מיד אמר לו: “ועתה יגדל נא כח ה’ כאשר דברת”.

הגמרא תמוהה, ויש להבינה.
הקב”ה שואל את משה: למה אתה לא אומר לי שלום? ככה נוהגים אצלכם?
עונה לו משה: אין זה ראוי שעבד יתן שלום לרבו.
אומר הקב”ה: בכל זאת אתה צריך לעזור לי.

השלום הוא התרומה של העולם שלנו לעולמות העליונים. נאמר (איוב כ”ה, ב’): “עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו”. בעולמות העליונים השלום הוא טבעי. לכל מלאך ולכל כח יש מקום משלו ושליחות שהוא נברא לעשותה, ואין מריבות, שנאה וקנאה ותחרות.
העולם שלנו לא נברא בצורה שלמה. החידוש של העולם הזה הוא ההשתלמות – השאיפה וההתקדמות לקראת השלמות. אחד הכוחות שרצה הקב”ה להופיע בעולם הוא כח ההשתלמות – יש חסרון ומשלימים אותו, יש בעיה ופותרים אותה. זהו חידוש שיש בעולם שלנו, והוא לא נמצא בעולמות העליונים, שבהם הכל שלם.
בעולם הזה יש “דברי ריבות”. יש לאדם יצר, גאוה, אגו. האדם רוצה לבטא את עצמו ולדאוג לאינטרסים של עצמו, וזה יוצר מאבקים ומריבות. המשימה של הבריאה היא לעשות שלום, למרות כל המריבות. שלום בין אדם לחבירו, בין תנועה לתנועה ובע”ה גם בין מדינה למדינה. השלום הוא המגמה של הבריאה.
העולם נברא חסר. בצורה הטבעית יש בעולם מריבות ומאבקי כח בכל קשר בין בני אדם. במשפחה ובחברה, המתחים בין בני האדם מובנים במציאות, והמשימה היא לעשות שלום.
חז”ל אמרו אמירה חריפה מאוד (מסכת דרך ארץ פרק שלום הלכה ט’):

אמר ר’ ישמעאל: גדול הוא השלום, שמצינו שויתר הקב”ה על שמו שנכתב בקדושה שימחה על המים, כדי להטיל שלום בין איש לאשתו.

בפרשת אשה סוטה כותבים את האלות על קלף, כולל שם ה’ שיש בהם, ומוחים את הכתב על המים.
הביטוי “למחות את השם” הוא ביטוי חריף מאוד. אני זוכר מימי ילדותי, שלא היו אומרים “ימח שמו” על אף אדם, רק על הנאצים ימ”ש. וכאן התורה אומרת ששמו של הקב”ה נמחה על המים כדי לעשות שלום בין איש לאשתו. זה מצמרר.
השלום בין איש לאשתו הוא הופעה גדולה יותר של שם ה’, מאשר לכתוב שם הוי”ה על קלף. השם שכתוב בדיו על קלף הוא קדוש, אך החיים מתוך שלום גדולים יותר. הופעת שם ה’ בחיים, כשיש שלום בין איש לאשתו, זו ההופעה העליונה ביותר של שם ה’.

כשאין שלום בעם ישראל – אין כלום. הקב”ה אומר לישראל – אל תתפלאו שהאויבים נוהגים בכם בצורה כל כך נוראה. כאשר אין שלום – זוהי הפרה של האיזון הטבעי של המציאות. מטרת הבריאה לא מתקיימת, וזה גורם לדברים קשים ונוראים.

על כך אמר הכתוב: “צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ”. באנו לארץ בשביל השלום. אין דבר בעולם ששווה לעשות עבורו מחלוקת. גם אם אדם רוצה לקדם את הערכים הכי חשובים, ולהקים את המוסדות הכי טובים ומועילים – זה לא שווה אם זה נעשה על ידי מחלוקת.
גם בהנהגת העם והמדינה – אם הדברים נעשים מתוך מריבות, תככים ושנאה, אין לכך ערך, גם אם בפועל באים ליישם את הערכים הנעלים ביותר.
האדמו”ר מפשיסחא היה אומר: “צדק צדק תרדוף” – גם את הצדק צריך לרדוף בצדק. אל לו לאדם לומר לעצמו: אני רוצה לעשות צדק, ובשביל זה אני צריך קצת מאבקי כח, קצת הונאה, כדי שאצליח להגיע לשלטון, ואז אני אופיע את הצדק. אם זה מגיע בצורה של מאבק ולא בצורה של שלום – אין זה צדק ואין לכך ערך.

הכנסת היא “חלון הראוה” של המדינה. לצערנו בחלון הראוה יש הרבה מריבות, ואין שלום. אך אנחנו לא בובות בחלון ראוה. אנחנו נמצאים “בתוך החנות”. אנחנו בחיים עצמם. בבית המדרש – שם ניתן לשנות את המציאות, ושם צריך לפעול בשלום.
אנו נמצאים היום בג’ באלול, ולכן ראוי לשוב ולהזכיר את דברי הרב קוק זצ”ל (אגרות ראי”ה ח”ב, אגרת תפ”ג):

אמנם לעולם לא נוכל להתעלם מהתרופה הכללית הכוללת את הכל, ושעזיבתה היא שגרמה לנו את נפילתנו, והוא הדבר מה שאני בעניי ובמר נפשי רגיל לקרא, לשנות ולשלש מאות ואלפים פעמים, עזבנו את נשמת התורה.

הרב קוק מעיד על עצמו, שהוא לא מפסיק לדבר על הענין של נשמת התורה. כל הצרות – הפירודים, המחלוקות, המאבקים, הפרעות, הבעיות עם הערבים, מגיפת הקורונה – הכל בגלל ש”עזבנו את נשמת התורה”.
בעם ישראל, הנשמה היא הנקודה המרכזית. האדם נברא כדי להופיע את הנשמה.
אנו צריכים להשפיע על הנשמה, שהיא תהיה גדולה ועוצמתית, תוססת ודינמית. כשהנשמה שואפת להגשים את עצמה, זה מוליד אחדות, אהבת הארץ ואהבת התורה. הנשמה רוצה להופיע, והיא מופיע בקשר של האדם לתורה, לארץ, ובקשר בין אדם לאדם בצורה טובה.
השיבה אל נשמת התורה צריכה להיות בשאיפות שלנו, לשוב אל הנשמה שנעזבה במשך דורות רבים.

אנו צריכים לפעול לשלום בתוכנו, לאהבה אמיתית בין אדם לחבירו. אם חלילה אדם נפגע – למחול במחילה גמורה. המחילה והאהבה יוצרות הופעה של שפע ושל רחמים בעולם. אנו צריכים להיות באחדות גם עם אנשים שונים מאיתנו. בישיבה אנו משתדלים לתת מקום גם לציבורים אחרים, כדי להגביר את השלום והאחדות ככל יכולתנו, ולפעול ללא מחלוקות.

בע”ה על ידי השלום נזכה לירושת הארץ ולחיזוקה, לאורך ימים ושנים טובות.

ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.