איך כותבים בספר החיים?

חיפוש שיעורים

  • נושא

  • שם הרב

  • ניקוי חיפוש
נערך על ידי תלמידים ובאחריותם

אנו מתקרבים לימים הנוראים – ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכפורים.
אחת הדרכים שבהן ימים אלו באים לידי ביטוי היא באמירה שאנו מוסיפים בתפילה החל מראש השנה:

זכרנו לחיים, מלך חפץ בחיים, וכתבנו בספר החיים למענך אלהים חיים.

אנו מתפללים שה’ יכתוב אותנו בספר החיים. כך אנו גם מאחלים איש לרעהו: “כתיבה וחתימה טובה”.

מהי משמעות הכתיבה בספר החיים?

בצורה ילדותית מבינים שיש בשמים ספרים – ספר חיים טובים, ספר גאולה וישועה, ספר פרנסה וכלכלה. בספרים האלו כותבים את כל האנשים. כמובן, ההגשמה של דברים עליונים אלו איננה נכונה.
מהי המשמעות הרוחנית של ספר החיים?

נעמוד על מדרש שממנו עולה ביאור לדברים (רות רבה פרשה ה’, ו’):

אמר ר’ יצחק בר מריון: בא הכתוב ללמדך שאם אדם עושה מצוה יעשנה בלבב שלם. שאִלו היה ראובן יודע שהקב”ה מכתיב עליו (בראשית ל”ז): “וישמע ראובן ויצילהו מידם”, בכתפו היה מוליכו אצל אביו. ואילו היה יודע אהרן שהקב”ה מכתיב עליו (שמות ד’): “הנה הוא יוצא לקראתך”, בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו. ואִלו היה יודע בעז שהקב”ה מכתיב עליו: “ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותותר”, עגלות מפוטמות היה מאכילה. ר’ כהן ור’ יהושע דסכנין בשם ר’ לוי: לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביא כותבה, ועכשיו כשאדם עושה מצוה מי כותבה, אליהו כותבה ומלך המשיח והקב”ה חותם על ידיהם, הדא הוא דכתיב (מלאכי ג’): “אז נדברו יראי ה’ איש אל רעהו וגו'”.

המדרש מביא שלושה מקרים שמהם למדים שאדם צריך לעשות מצוה בלבב שלם.
א. ראובן הציל את יוסף מידי האחים (בראשית ל”ז, כ”א-כ”ב):

וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו.

אילו היה יודע ראובן שפסוקים אלו יהיו כתובים בתורה, היה לוקח את יוסף על כתפו ומביאו אל אביו, ולא מסתפק בהצעה להשליכו אל הבור במקום להרגו.
ב. אהרן יצא לקראת משה כשהוא בא ממדין (שמות ד’, י”ד):

וַיִּחַר אַף ה’ בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ.

אם אהרן היה יודע שמפגש זה יהיה כתוב בתורה, לא היה מסתפק בכך שהוא שמח בלבו, אלא היה יוצא לקראת משה בתופים ובמחולות.
ג. בעז פוגש את רות מלקטת שעורים בשדהו, ומתברר לו שהיא כלתה של נעמי. בעז מקרב את רות ודואג לה (רות ב’, י”ד):

וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקּוֹצְרִים וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר.

אילו בעז היה יודע שיהיה כתוב בתנ”ך שהוא נתן לרות לאכול, הוא היה נותן לה עגלים מפוטמים, ולא מסתפק במעט קלי.

עלולים להבין בצורה פשטנית, שהכוונה היא שבכל המקרים הללו לא ידעו המשתתפים בהם שהמקרים הללו יתפרסמו. אם היו יודעים שזה יהיה מפורסם – היו מתנהגים אחרת. אנו מכירים את התופעה שאנשים מתנהגים בצורה שונה מול המצלמות. כך אנו עלולים לחשוב גם על ראובן, אהרן ובעז.
אך המדרש פותח במילים:

בא הכתוב ללמדך שאם אדם עושה מצוה יעשנה בלבב שלם.

כוונת המדרש היא, שגדולי עולם אלו לא הבינו שהם נמצאים באירוע מכונן.
בעז חשב שזהו רגע שגרתי של חסד שהוא עושה עם אלמנה הקשורה למשפחתו. בעז לא הבין שהרגעים הללו שבהם הוא נותן מעט שעורים לרות, הם רגעים משמעותיים בהיסטוריה. כתוצאה מהמפגש הזה עתיד להיוולד דוד המלך, ובהמשך הדורות משיח בן דוד. זהו אירוע שמוביל לשינוי פני ההיסטוריה. אילו היה בעז מודע לכך – היה מתייחס לכך בגודל הראוי וברצינות הראויה.
כך גם ראובן. אילו היה מבין ראובן, שהוא לא נמצא כעת בסכסוך רגיל בין אחים, אלא ברגעים שמשנים את ההיסטוריה – הוא היה מתייחס לכך אחרת. ראובן לא ראה את ההקשר ההיסטורי – את העובדה שמכירת יוסף למצרים מורידה את עם ישראל למצרים, ומהווה חלק מקיום ברית בין הבתרים.
וכן אהרן. הוא חושב שהוא הולך לפגוש את אחיו, והוא שמח בגדולתו של אחיו. אך המפגש הזה הוא חלק מהשליחות של הקב”ה למשה ואהרן להוציא את ישראל ממצרים ולשנות את כל העולם (מגד ירחים, ניסן):

יציאת ישראל ממצרים תישאר לעד האביב של כל העולם כולו.

משלושת המקרים הללו המדרש מוציא הדרכה כללית:
כל מעשה שאדם עושה – הוא צריך לחשוב שהוא משנה את העולם. הוא צריך לראות את עצמו כבעז הנותן לרות את השעורים.
כשאדם עושה מצוה, חי את חייו בצורה חיובית ושותף לתהליך החיובי של העולם – מעשיו הם מעשים מכוננים. לכן צריך לעשות כל מצוה בלב שלם, כי כל רגע בונה ומשנה את ההיסטוריה.

בזמן התנ”ך, היו מעשים שנכתבו על ידי הנביאים, ובזה התגלה כי היו משמעותיים לדורות. מי כותב היום את המעשים?
עונה המדרש: אליהו ומלך המשיח כותבים, והקב”ה חותם. כל מעשה ומעשה של האדם נכתב בספר. המדרש לומד זאת מפסוק (מלאכי ג’, ט”ז):

אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה’ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה’ וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה’ וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ.

כל מעשה של אדם, כל לימוד – נכתב בספר. הגמרא דורשת את הפסוק (ברכות ו’ ע”א):

…ומנין לשנים שיושבין ועוסקין בתורה ששכינה עמהם, שנאמר: “אז נדברו יראי ה’ איש אל רעהו ויקשב ה’ וגו'”… תרי מכתבן מלייהו בספר הזכרונות…

שנים שלומדים בחברותא – דבריהם נכתבים בספר הזכרונות. הכתיבה בספר מלמדת שאלו מעשים בעלי משמעות נצחית, מעשים שמשנים את פני ההיסטוריה.

על כך אנו מבקשים “כתבנו בספר חיים טובים”. אנו מבקשים שמעשינו חיינו יהיו חקוקים בספר, שהם יהיו חלק מהתהליך שהעולם עובר. אנו מבקשים שהחיים שלנו יהיו משמעותיים.
אין אנו רוצים להיות כאנשים שחיים את חייהם בעולם, ולאחר מותם – חדלים מלהתקיים, ולא נשאר מהם זכר. אנו מבקשים שמעשינו וחיינו יהיו בעלי משמעות, ויהיו חקוקים בספר החיים – בספר ההיסטוריה של העולם.

כדי לחקוק את המעשים בספר החיים לא נדרשים מעשים גדולים ויוצאי דופן. כל מצוה שאדם עושה – יעשנה בלבב שלם. לכל מצוה ולכל מעשה יש השפעה גדולה מאוד, שאין אנו יכולים לשער.

אחד הדברים שאנו יכולים ללמוד מתקופה הקורונה, הוא הכח של אדם אחד לשנות את פני המציאות. אדם אחד יכול להשפיע על כל הישיבה, על כל העיר, על כל המדינה ואפילו על כל העולם.
לימדונו חכמים, שמידה טובה מרובה ממידת פורענות. אם אדם אחד או קבוצת אנשים יכולה להשפיע על כל העולם בצורה שלילית, קל וחומר שמעשים טובים פועלים בעוצמה אדירה. אנו לא תמיד רואים זאת ולא חשים בכך, אבל אנו יודעים שכך העולם פועל. ההשפעה של המעשים איננה מורגשת בעולם המעשי. לא כל מעשה “מפרק הרים ומשבר סלעים”. אבל הוא משפיע על הרוחניות של העולם – שהשפעתה על העולם גדולה כמה מונים יותר מהשפעה על החומריות.

הרב קוק זצ”ל כתב אגרת לתלמידו, ר’ משה זיידל. התלמיד הרגיש שבעולם קורים תהליכים גדולים ונפלאים. תקופת “אתחלתא דגאולה”. יתכן שאז, בתחילת הדרך, הרגישו את פעמי הגאולה חזק יותר מאשר היום, כשאנו כבר בעיצומו של התהליך. אין בעל הנס מכיר בניסו. הם ראו שארץ ישראל מתחילה לתת פירותיה בעין יפה, קיבוץ גלויות מתחיל. אמנם היה זה בכמות קטנה, אך הבינו שזוהי התחלת תהליך הגאולה.
שאל ר’ משה זיידל את הרב קוק: איפה אני חלק מהענין? כיצד אני תורם להתקדמות התהליך?
עונה לו הרב קוק (אגרות ראי”ה ח”ב, אגרת תתע”א):

ואתה יקירי אם קובל אתה מה עשית להביא את הרגע המאושר, הרבה עשית, אשיבך, והרבה יותר מזה עוד תעשה בעזרת אל למושעות, בהיותך בן נאמן לעם ד’ שומר את דבר ד’ בהליכות חייך, ברגשי לבבך ובחפץ רוחך. הלא בזה אמצת וחזקת חלק אחוז מנשמת האומה, וכל חוג ההשפעה שלך הלא אור זוהר אור הקודש של חיי עולם מלאת. וסגולת האומה הנפלאה העומדת לנס בדבר ד’ אשר עמה חזקת, ובזה נתת עז לישראל, ומכון להכשרת ברכת ד’ על עמו, אשר בגללה תנחת השפעה האלהית העליונה להגלות במערכות התולדה, להסבת חפצי עמים, ונטיות מלכי ארץ וסגניה, להכיר את הזכות הרשמית לחיי עם עולם על אדמת קדשו. ואם אחרים היו שלוחי הקריאה וההכרזה, אתה וכל רעיך אנשי הרוח והאמון הישר והעמוק היו והנם מיסדי התוכן והמרץ הפנימי, מחיה הנשמה האומית, וממשיכים את אור הוייתה.

בכך שאתה חי את החיים שלך כ”בן נאמן לעם ה'”, ואתה “שומר את דבר ה’ בהליכות חייך” – אתה משפיע הרבה מאוד. בזכות אנשים כאלו “תנחת ההשפעה האלהית להגלות במערכות התולדה, להסבת חפצי עמים ונטיות מלכי ארץ וסגניה להכיר את הזכות הרשמית לחיי עם עולם על אדמת קדשו”. אתה משפיע על מלכי עמים וראשי מדינות להכיר בזכות של עם ישראל על ארץ ישראל.
אנו רואים שקם נשיא בארצות הברית, ומדבר על החלת הריבונות של מדינת ישראל על יהודה ושומרון. הוא פותח שגרירות בירושלים. מלכי ארץ משנים את ההסתכלות שלהם, ותומכים בזכותו של עם ישראל על ארץ ישראל.
איך זה קורה? מנין באו להם רעיונות אלו?
במאמרי המערכת של העיתונים אנו יכולים לקרוא את הניתוחים וההסברים החיצוניים. אך הרב קוק אומר: האמת היא שזה תוצאה של התחזקות נשמת האומה. העולם המעשי פועל על פי הנשמה. כאשר הנשמה גדלה ומתחזקת, כאשר השאיפות הרוחניות הולכות וגדלות – בא הדבר לידי ביטוי במציאות המעשית. פתאום אנו רואים כיצד כל המלכים והמדינות חפצים בקרבת עם ישראל. לא ירחק היום והם ידרשו מאיתנו לבנות את בית המקדש. כך מובא בגמרא (סוכה נ”ה ע”ב):

אמר רבי אלעזר: הני שבעים פרים כנגד מי? כנגד שבעים אומות… אמר רבי יוחנן: אוי להם לגויים שאבדו ואין יודעין מה שאבדו, בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר עליהן, ועכשיו מי מכפר עליהן.

אנו מקריבים בחג הסוכות שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם. כל השפע שיורד לאומות בא בזכות הקרבת הפרים על גבי המזבח. אם האומות היו יודעות איזה שפע עתיד להיות להן בזכות בית המקדש – הן היו מכריחות אותנו לבנות אותו.
איך מביאים את האומות להכיר בכך? כיצד קורה השינוי אצל העמים? זה לא נובע מכך שעולים להר הבית עוד ועוד אנשים. מה שקובע זה נשמת האומה. אם נשמת האומה תהיה חזקה – האומות יכירו בגדולת ישראל. כשאנו מתחזקים בלימוד תורה, בקיום מצוות, בשאיפות טובות – אנו מחזקים את נשמת האומה. כל אחד מחזק חלק משמעותי מהנשמה הכללית, מתוך מעשיו ומתוך השפעתו על עצמו ועל סביבתו.

על כך אנו מבקשים – שנזכה לעשות מצוות ומעשים טובים, ולחזק בכך את נשמת האומה. אנו צריכים להכיר בכח הגדול של לימוד תורה, של חסד ושל מחילה. המחילה היא הענין המרכזי שיש במצוות שבין אדם לחבירו. אנו צריכים שהקשרים החברתיים שלנו יזרמו, בלי קפידה של איש על רעהו. לא להקפיד כלל וכלל, ואם קרה משהו – למחול. זה מחזק את האומה ואת נשמת האומה, ופועל פעולות גדולות בעולם.

כשהנביא היה כותב את המעשים – היו רואים אותם. היום לא רואים. אנו עושים את המעשים, ואיש אינו יודע על כך, וטוב שכך. בירושלמי מובא שהיו מתפללים (ירושלמי ברכות פ”ד ה”ב):

ואל תעשינו שיחה בפי כל הבריות.

צריך להתפלל על כך שלא ידברו עלינו. “אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין”. הדברים נעשים בחשאי, אבל ההשפעה שלהם היא גדולה מאוד. ההשפעה הרוחנית גדולה עשרת מונים מהדברים הגלויים והנראים לעין. אנו מתפללים שהדברים יכתבו בספר הרוחני, ולא בספרים שמתפרסמים לעיני הבריות. בעולם הרוחני מתרחשים הדברים באמת.

אנו רואים שינויים בעולם. האומות חפצות בשיבת עם ישראל לארצו. יש תהליך של שיבה למסורת ולתורה. מנין מגיע הרצון של האדם לתשובה? כשאנחנו למדים תורה, מבינים דברים עמוקים בתורה, אנו מחזקים את נשמת האומה. זה מתבטא בכך שיהודי מרגיש התעוררות ורצון פנימי לשוב בתשובה. הרצון הזה נובע מהתחזקות נשמת האומה.
כל אחד מאיתנו יכול להשפיע לטובה על המציאות. זוהי התשובה הטובה והחזקה ביותר לכל האתגרים שאנו עומדים בפניהם.

מאז ימי הרב קוק ועד היום, אנו חווים “רגעים מאושרים” יחד עם זמנים קשים.
כך אנו חווים בימים אלו. מצד אחד – אויבינו נשאו ראש, ומקבלים חיזוקים בדמות שותפות בהנהגה ובקבלת החלטות קריטיות לבטחון המדינה. הזהות היהודית, ערכי המשפחה והחברה עומדים מול מאבק גדול.
מצד שני – אנו חווים פריחה גדולה, עולם התורה פורח, גם הכלכלה ומערכות בטחונית נמצאות בפריחה גדולה.
לפעמים נראה ש”אין מה לעשות”. אך יש הרבה מה לעשות – בהשפעה הרוחנית. הקב”ה אומר לנו: אני מעביר אתכם טלטלות רבות, כדי שתבינו שהגיע הזמן להעמיק בתורה, לחזק את הנשמה. אנו צריכים לשאוף שהנשמה תתפוס מקום מרכזי בחייו של כל אחד ואחד.
הנשמה היא נשמת התורה – פנימיות התורה, נשמת האומה, נשמת הארץ: “חיי נשמות אויר ארצך”. לכל אלו יש נשמה, והיא צריכה להיות החלק המוביל. זוהי התשובה שלנו לקשיים שאנו ניצבים בפניהם.

הכתוב מכתיב עלינו. כל מעשה שלנו נחקק בספר החיים. לכן אנו צריכים לעשות כל מצוה בלבב שלם, ולהיות חלק מגאולת האדם, גאולה האומה וגאולת העולם כולו. כל מעשה שלנו יוצר מהפכה אצלנו, ובמעגלים הולכים ומתרחבים.

ובע”ה נזכה להיכתב ולהיחתם בספר החיים הטובים.
שנה טובה ומתוקה.

ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ. יש לשלוח בקשה למספר 052-7906438, ולשמור את המספר באנשי הקשר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן