לחיות עם פרשת השבוע – כולנו לומדים משפטים

הרב יהושע ויצמן
כ״ד בשבט ה׳תשפ״ב
 
26/01/2022

פרשת שבוע

כאשר אנשים נשאלים: היכן בתורה מופיע ציווי על תפילה? רבים לא מעלים בדעתם, שהמקור הוא בפרשת משפטים, מכיון שעיקר הפרשה עוסק בדינים שבין אדם לחבירו ובדיני ממונות.
זהו הפסוק המצוה על התפילה (שמות כ”ג, כ”ה):

וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה’ אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ.

יש מקום לדייק בפסוק. ראשיתו בלשון רבים: “ועבדתם”. בחלק זה הפסוק מדבר על ה’ בגוף שלישי. משה אומר לבני ישראל שהם צריכים לעבוד את ה’.
בהמשך הפסוק יש מעבר מלשון רבים ללשון יחיד: “את לחמך ואת מימיך”.
בחלקו בשלישי של הפסוק, ממשיך הפסוק בלשון יחיד, אבל כאן ה’ מדבר אל ישראל בגוף ראשון: “והסירותי מחלה מקרבך”. חלק זה הוא אקטואלי ביותר, ואנחנו מצפים ומתפללים להתגשמותו, ולהסרת המחלה מקרבנו.

תחילת הפסוק בלשון רבים: “ועבדתם את ה’ אלהיכם”, כדי להורות על הערך הציבורי של עבודת ה’. דבר זה בא לידי ביטוי בעיקר בקרבנות הציבור, וגם בתפילה, שהיא “כנגד תמידים”.
אנו פונים לה’ כציבור, אך ה’ עונה לכל אחד ואחד: “וברך את לחמך ואת מימיך”. ברכת הפרנסה איננה באה רק בצורה כללית, כמו הגשמים שיורדים לכולם, לצדיקים ולרשעים כאחד. הפרנסה היא ענין אישי: “מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה”. כל אחד מקבל את מה שמגיע לו ומיועד לו בהשגחה פרטית.
הפרנסה מגיעה לעולם בדרך הטבע. הטבע הוא השליח של הקב”ה להנהיג את עולמו ולתת לכל אחד ואחד את חלקו. אך בענין הסרת המחלה – כאן זה ה’ בעצמו, ולא על ידי שליח. “והסירותי מחלה מקרבך”. זה ענין שמתנהל מעל לחוקי הטבע, על ידי הקב”ה בעצמו.
סוף הפסוק קשור, כמובן, לתחילתו. כיון שהסרת המחלה איננה ענין טבעי, נדרשת תפילה על כך. המחלה היא הזדמנות עבורנו להיות בקשר עם הקב”ה. הקשיים והבעיות נועדו לקשור אותנו אל הקב”ה. כביכול אומר לנו הקב”ה: “תפנו אלי בפרטי, ואני אסיר מכם את המחלה”. כל אחד ואחד יכול וצריך לפנות אל הקב”ה ולבקש ממנו רפואה, ובע”ה יסיר ה’ מאיתנו את המחלה, לאורך ימים ושנים טובות בבריאות ובשמחה.

את התפילה אנו מוצאים במדרש חכמים גם בתחילת הפרשה. כך מובא במדרש (תורה שלמה לפרשת משפטים, ט”ז):

“ואלה המשפטים”, כשנתנה תורה לישראל, ואמר לו הקב”ה למשה “ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם”, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו: “ברוך אתה ה׳ אוהב צדקה ומשפט”.

יש במדרש זה לימוד חשוב בענין התפילה. ברכות התפילה לא מתחילות מאיתנו, מן הצרכים שלנו. המלאכים אמרו זאת לפנינו. הם מלמדים אותנו את מידותיו של הקב”ה, ומן המלאכים אנו למדים מה אנו צריכים לבקש מה’, ומהם התארים שבהם אנו יכולים לתאר את ה’.
המלאכים אומרים שה’ הוא “מלך אוהב צדקה ומשפט”. הם אומרים זאת כאשר נאמר: “ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם”. יש להבין את הקשר בין הדברים.

הפסוק “ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם” מעמיד אותנו בפני אחד הדברים המיוחדים בתורתנו הקדושה: התורה ניתנה לכלל הציבור, ולא רק לשופטים ולדיינים.
הדברים מבוארים בהרחבה בספר שופט בית המשפט העליון, פרופ’ משה זילברג ז”ל: “כך היא דרכו של תלמוד”. באחד הפרקים בספרו הוא עוסק בענין המידות והשיעורים של תורה. כידוע השיעורים בתורה חתוכים: מקוה של ארבעים סאה מטהר, אך ארבעים סאה חסר קורטוב – אינו מטהר. בהקשר לכך כתב פרופ’ זילברג (עמ’ 52):

המשפט העברי הוא – אם ניתן להיאמר כך – הוא משפט ללא שופטים. אין החוק מורה את הדיין כיצד לפסוק, הוא מורה את האדם כיצד לחיות. גם “פריעת בעל חוב” – זה היסוד המוסד של כל המשפט האזרחי – מצוה היא…

ובהמשך כתב עוד על כך (עמ’ 72):

לא חובו של הבעל חוב (הנושה) מעניין, אפוא, את בית הדין, אלא חובתו של החייב, החובה הדתית-מוסרית, קיום המצוה שלו, ורק בעקיפין כאילו, כתוצאה משנית, מקבל הנושה את כספו.

התורה לא פונה לשופטים, ומורה להם כיצד עליהם לפסוק במקרה שמתעוררת בעיה. התורה פונה לכל אחד ואחד, ומורה לו כיצד עליו לחיות.
כאשר אדם חייב לחברו כסף, האם אנו דורשים את החזרת החוב בגלל זכותו של המלוה לקבל את כספו, או בגלל חובתו של הלווה להשיב את הכסף שקיבל מחברו? הגמרא אומרת: “פריעת בעל חוב מצוה” – זו מצוה המוטלת על הלוה, ולא זכות של המלוה. כך רואה זאת התורה, בניגוד לשיטות משפט אחרות.
פרשת משפטים נכתבה עבורנו, עבור כל אחד ואחד מאיתנו.
כמה אנשים מגיעים בימי חייהם לבית המשפט? בודדים. צריך אדם להיות ראש ממשלה כדי שיגיע לבית המשפט… אך התורה כתבה את הדינים לא עבור השופטים, אלא עבור כל אדם.
עוד כתב (עמ’ 52):

פנייתו של המשפט העברי במישרין אל האזרח, היא יסוד וטעם או תוצאה הגיונית ממצוות לימוד תורה, ולפיכך הוכרזה מצוה זו שקולה “כנגד כולם”. מעניין הדבר – ואיני יודע אם מישהו כבר שם לב לכך – כי השם “פסק דין” במובן הכרעה קונקרטית, מצוי הוא בכל התלמוד כולו רק פעם אחת בלבד.

ועוד (עמ’ 56):

…לא כן הוא במשפט העברי, אשר להיותו מטיבו וטבעו משפט דתי, קובע לא נורמות של פסיקה, אלא נורמות של התנהגות.

ועוד (עמ’ 72):

כי המשפט המודרני אינו מתעניין כלל בחובות, הוא מתעניין רק בזכויות…

המשפט המודרני עוסק בזכויות האדם, זכויות האזרח, זכויות האשה וזכויות הגבר. התורה, לעומת זאת, עוסקת ב”חובת האדם בעולמו”.
הזכויות הן עניינם של השופטים. הם יקבעו מהן הזכויות של האדם, והאם פגעו בזכויותיו. החובות הם עניינו של כל אדם. התורה מורה לנו את דרך החיים. מן התורה אנו מקבלים את ההשראה וההנחיה כיצד אנו צריכים לחיות. לכן התורה ניתנה לכולם, ולא רק לשופטים.
מטרת משפטי התורה איננה רק להסדיר את החיים שבין אדם לחברו, כדי שלא יבלעו איש את רעהו. עיקר הענין בתורה הוא הופעת דבר ה’ בעולם. ה’ הוא “מלך אוהב צדקה ומשפט”, וכיון שהוא אוהב את המשפט – הוא נתן את המשפטים לישראל.
“ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם” – לפני כל אחד ואחד מישראל. דבר זה מלמד שה’ “אוהב צדקה ומשפט”.

נראה, שדברים אלה קשורים למדרש נוסף (שמות רבה פרשה ל’, כ”ג):

דבר אחר, “וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים” הדא היא דכתיב (תהלים צט): “ועוז מלך משפט אהב”. אמר להם משה לישראל: הרי נתן לכם הקב”ה את תורתו, אם אין אתם עושין את הדינין נוטל תורתו מכם. למה, שלא נתן לכם הקב”ה את התורה אלא על מנת שתעשו את הדינין, שנאמר: “ועוז מלך משפט אהב”. ואם עשיתם את הדינין עתיד הקב”ה להחזיר לכם בתי דינין שלכם, שנאמר (ישעיה א): “ואשיבה שופטיך כבראשונה”. מה כתיב אחריו “ציון במשפט תפדה”.

משמעות המדרש תתבאר לאור מדרש נוסף (שמות רבה פרשה ל’, ג’):

דבר אחר, “וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים” מה כתיב למעלה מן הפרשה: “ושפטו את העם בכל עת”. ואמר כאן: “ואלה המשפטים”, והדברות באמצע. משל למטרונה שהיתה מהלכת, הזין מכאן והזין מכאן והיא באמצע. כך התורה: דינין מלפניה ודינין מאחריה והיא באמצע. וכן הוא אומר (משלי ח, כ): “באורח צדקה אהלך”. התורה אומרת: באיזה נתיב אני מהלכת, אהלך בדרכן של עושי צדקה, “בתוך נתיבות משפט”, התורה באמצע ודינין מלפניה ודינין מאחריה. מלפניה שנאמר: “שם שם לו חוק ומשפט”, ודינין מאחריה, שנאמר: “ואלה המשפטים”.

התורה – פרשת מתן תורה שבפרשת יתרו, נמצאת בין שתי פרשיות של דינים, בין פרשת “בשלח”, שם נצטוו על הדינים במרה, ובין פרשת משפטים.
משמעות הדברים היא, ששמירת הדינים והמשפטים היא הכנה לכך שנזכה למערכת משפט מתוקנת. כיצד אנו יכולים להביא לכך? על ידי שנחיה את הדינים של התורה. אנו למדים את התורה, ומבינים כיצד אנו צריכים לשמור על עצמנו, שלא נזיק לאדם אחר1. התורה מלמדת אותנו להקפיד על יושר, להתרחק מדבר שקר, ללכת אחרי רבים ולהיזהר ש”לא תהיה אחרי רבים לרעות”. התורה מחנכת את האדם לחיים נכונים.
דוגמא לכך, הוא הציווי בפרשה (שמות כ”א, כ”ד):

עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל.

התורה שבכתב אומרת, שאם אדם פגע בעינו של חברו – יש להוציא את עינו. התורה שבעל פה “מעדנת” את הדין הזה, ואומרת שהכוונה היא לממון – תשלום השווי של הפגיעה בעין.
כוונת הדברים היא, כפי שהיה מסביר הרצי”ה קוק זצ”ל, שהתורה שבכתב אומרת: מי שהוציא את עינו של חברו – אין זכות קיום לעין שלו. אמנם בפועל לא ניתן לבצע זאת, ולכן זה מתבטא בתשלום ממוני. אך האדם המשלם על פגיעתו בעינו של חברו צריך להרגיש שהוא נותן את העין שלו. התורה מחנכת אותנו כיצד להתייחס לגופו ולממונו של האחר.
על כך אמרו חכמים: אם אתם עושים את הדינים – הקב”ה יתן לכם בתי דינים שלכם. אם אנו חיים על פי התורה, חיים מתוקנים של בין אדם לחברו – נזכה למערכת משפט שעם ישראל ראוי לה, הבנויה על הערכים של עם ישראל.
אנו צריכים לבנות את חיינו על פי הדרכת התורה, לדעת לוותר למען השלום, לדעת לפעול “לפנים משורת הדין”. כשאנו חיים מתוך שלום ומתוך אהבה – נזכה למערכת משפט הבנויה על התורה.
מתוך לימוד התורה מקיימים את הדינים, ועל ידי קיום הדינים זוכים ליישם את הדינים הללו בחיים. קיום הדינים הוא ההכנה למתן תורה, והוא גם התוצאה של מתן תורה.

אנו מתפללים על השבת המשפט. הדרך להשיב את המשפט היא בכך שעם ישראל כולו ילמד את המשפטים ויקיים אותם. המשפט לא נועד להגן על זכויות האדם, אלא להורות לאדם את חובותיו. לא באנו לעולם כדי לקבל ולחטוף את הזכויות ש”מגיעות לי”, אלא לדעת מהי חובתנו בעולם, ולחיות לאורה.
כשנחיה כך, נזכה לקיום הנבואה “ואשיבה שופטיך כבראשונה”. נזכה למערכת משפט מתוקנת, לדרך מתוקנת של בחירת שופטים, לשופטים שדנים על פי השקפת העולם של התורה.

חשוב לדעת, שכשנזכה בע”ה להשבת משפט התורה, כפי הנראה לא יהיה שינוי דרסטי בחוקי המדינה. מדוע?
רבים שואלים: האם אנו משתוקקים ומצפים להשבת דיני התורה, לדין מוות על רוצח או על מחלל שבת?
הר”ן שואל את השאלה הזאת, בצורה הפוכה: אם נחיה על פי משפט התורה, כמעט שלא ניתן יהיה לדון אנשים חוטאים. הרי כדי לדון על פי התורה אדם שרצח או שגנב, צריך שיהיו שני עדים שראו אותו, ובחלק מהמקרים צריך גם שהם יתרו בו שלא יעשה את העברה. כמה עברות נעשות בפני שני עדים? האם משפט התורה הוא “גן עדן לפושעים”, חלילה?
מסביר הר”ן, שבמקביל למשפט התורה יש “משפט המלך”. המלך דן על פי הדרך של מערכת משפט מדינית רגילה. הוא מכניס אנשים לבית סוהר, פוסק על פי ראיות נסיבתיות וכדומה.
נמצא, שהשאיפה להשבת דיני התורה איננה לשינוי כל החוקים. חוקי המדינה ימשיכו להתקיים בתור “משפט המלך”, אבל יהיה שינוי בתפיסה. השופטים יבינו שמטרת המשפט היא להביא לעולם את דבר ה’. הסנהדרין יתקנו תקנות והנהגות מתוך הרצון להביא את דבר ה’ לעולם, ולחנך את הציבור לחיים מתוקנים וטובים.

כדי להשיב את משפט התורה אנו צריכים להיות בעצמנו “אוהבי משפט” – ללמוד את משפטי התורה ולהבין מתוכם את רצון ה’.
אז נזכה להשבת השופטים והמנהיגים שעל פי התורה: סנהדרין, מלך, נביא, כהן גדול. מכולם נזכה לשמוע את דבר ה’, ולקבל רוח טהרה וקדושה.
בכך תלויה הישועה, כפי שנאמר (ישעיהו נ”ו, א’):

כֹּה אָמַר ה’ שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת.

הישועה קרובה, היא כבר כאן. אנו רק צריכים לשמור את המשפט ולעשות צדקה, כדי לגלות זאת.
אנו צריכים לפתוח את הלב, להרבות במחילה גם למי שפגע בנו, ובוותרנות. הזכרנו את דברי הרב שטיינמן זצ”ל, שבהיותו בן למעלה ממאה שנים אמר: נער הייתי גם זקנתי, ולא ראיתי מישהו שויתר – והפסיד מכך. הכל בידי שמים, גם זה שפגעו בך. מי שמוותר יוצר אוירה של מידת הרחמים והחסד.

בע”ה נזכה לשמור משפט, ויתקיים בנו “ציון במשפט תיפדה”, במהרה בימינו.

ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.


1 לשון התוספות (בבא קמא כ”ג ע”א ד”ה “ולחייב”): “ונראה מכאן לדקדק דיותר יש לאדם ליזהר עצמו שלא יזיק אחרים משלא יוזק”.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.