לחיות עם פרשת השבוע – על הגר"ח קנייבסקי זצ"ל
אמרו חכמים, שאסור להתעצל בהספדו של חכם, ולכן ננסה לעמוד על כמה נקודות מאישיותו המיוחדת.
את הגר"ח זצ"ל לא זכיתי לפגוש באופן אישי. את אביו זצ"ל, הסטייפלער, בעל "קהילות יעקב", פגשתי כשבאתי לקנות ממנו את ספרו.
אולם הכרתי את הגר"ח דרך ספרו "שיח השדה", שנראה שהוא מרכזי בכתביו. זהו ליקוט של חמשה קונטרסים, שאוגדו יחד כדי שלא יאבדו.
גדלותו בתורה התפרסמה הרבה לאחרונה. בכל שנה היה מסיים את כל התורה כולה, מהתנ"ך ועד סוף תקופת האמוראים – משנה, תוספתא, מדרשי הלכה, בבלי וירושלמי ומדרשי אגדה, וכן רמב"ם, טור ושולחן ערוך. בכל שנה בערב פסח היה עושה סיום על כל התורה כולה.
אך מהספר עולה שאין זו רק בקיאות עצומה. זוהי בקיאות שמלווה בהתבוננות עמוקה מערכות רבות יש בספר על נושאים פחות מדוברים בעולמה של תורה, והוא מביא מקורות לא שגרתיים.
באופן אישי, פחות הייתי "מתלהב" מהגדלות והשקידה, אם לא היה זה חלק מדמות מוסרית. אף הצד המוסרי עולה מהספר. הקונטרס הראשון הוא על ספר "ארחות חיים להרא"ש" – ספר מוסר שכתב הרא"ש, בצורה מתומצתת וקצרה, המחולק לימות השבוע. למשל:
א) להתרחק מן הגאווה בתכלית הריחוק.
ב) וכן מן החניפות.
ג) וכן מן השקר והכזב.
ד) כן מן הליצנות.
ה) כן מן הרכילות.
ו) וכן מן הכעס.
על כל משפט קצר כזה כתב רבי חיים קנייבסקי זצ"ל כעמוד שלם של מקורות והסברה על הנושא. מדוע הוא כתב זאת?
כך הוא מתאר בהקדמה:
וראיתי לרבינו הרא"ש ז"ל ששם אורחותיו ארחות חיים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם בדברים קצרים כהררים התלוים בשערה, והם הם גופי תורה מבוארים בגמרא ומדרשים אכן לא הביא מקורם ולא ידענו מאין המה ולכן ראיתי כי טוב להביא מקום מובאם ומוצאם.
חז"ל אמרו, שאדם צריך לשום את אורחותיו, ולהתבונן על מעשיו ומידותיו ולתקנם. הוא רצה לעשות זאת, וחיפש ספר שיסייע לו בכך, ומצא את הספר של הרא"ש.
את הקונטרס הזה כתב בשנת תשי"א, בהיותו כבן 23, בעת שלמד בישיבת פתח תקוה. בגיל של בחור בשיעור ה', הוציא ספר, אולי ספרו הראשון, העוסק במוסר. הרשים אותי מאוד לראות את יחסו הרציני למוסר ולדברי חז"ל. חז"ל אמרו שאדם צריך לשום את אורחותיו ולהתבונן על דרכיו – ולכן הוא מחפש את הדרך הטובה ביותר לעשות זאת.
השקידה וניצול הזמן המופלאים, היו תוצאה לימוד מעמיק ושל התבוננות מוסרית ועבודה ממשית על המידות. זהו הדבר המרשים.
ידוע, שהגר"ח למד כל היום. מלבד חובותיו כדי לסיים את כל התורה כולה, הקדיש זמן גם ללימוד בעיון ולעיסוק במערכות גדולות. היתה לו תאוה גדולה ללימוד ולבירור עניינים. הדבר היחיד שהפסיק אותו מלימודו, הוא הרגישות לזולת. אם מישהו היה זקוק למשהו – לעצה, לברכה, לסיוע כספי – הוא היה מפסיק מלימודו ומסייע לו. דברים אישיים לא עצרו אותו מהלימוד, אלא רק הרגישות לאדם שזקוק לעזרה. יחד עם הרצון העצום ללמוד תורה, ידע גם מתי צריך לסגור את הגמרא.
מדהים לראות תלמיד חכם שלקח על עצמו לסיים את כל התורה כולה בכל שנה, בנוסף ללימוד בעיון, והוא משקיע זמן רב כל כך ברגישות לזולת, באנשים שעומדים בתור כדי להתברך ולהתייעץ. זהו העוסק בתורה ובגמילות חסדים, שחז"ל משבחים אותו.
ענין נוסף שיש ללמוד מאישיותו הוא היחס לתלמוד הירושלמי.
כמובן, בכל שנה סיים את התלמוד הירושלמי. בנוסף, כתב פירוש לירושלמי, וגם הדריך, בכתב ובעל פה, ללמוד ירושלמי. כך מובא בשמו:
בגמרא משמע שהירושלמי יותר חשוב מהבבלי. להלכה פוסקים כהבבלי, כי היה בתראה, אבל הירושלמי יותר חשוב.
נראה שכוונתו לדברי הגמרא על מעלתם של תלמידי חכמים שבארץ ישראל ביחס לתלמידי חכמים שבבבל.
הוא הדריך ללמוד ירושלמי יחד עם הבבלי, ודאי בכל סוגיא להשוות את הירושלמי לבבלי, ולקרב את התלמוד הירושלמי אל הלומדים.
ניתן ללמוד הרבה מעיון בנושאים הכלולים בספרו. חלק א' כולל חמישה קונטרסים:
א) ספר ארחות חיים להרא״ש ז״ל עם ביאור "השם אורחותיו״ מבאר מקורות דברי רבנו מש״ס ומדרשי חז״ל, כפי שנדפס כבר ב׳ פעמים וכעת נדפס עם קצת הוספות ותיקונים.
ב) קונטרס בשער המלך על הקדמת הרמב״ם ז״ל כולל ציונים ומקורים וביאורים בדברי הרמב״ם והראב״ד ז״ל וקצת ביאורים בארוכה בענינים אלו, כפי שנדפס בשנת תש״ך וכעת הוספתי קצת הוספות ותיקונים.
ג) קונטרס תשלום יפה עינים על סדר זרעים וטהרות עדיות תמיד מדות קנים ועוד והוא ציונים על מס' אלו מירושלמי ומדרשים, כפי שנדפס כבר עם הוספות ותיקונים.
ד) קונטרס מראה מקום והוא ציונים על המקומות שרש״י ותוס׳ מביאים מדרש או ירושלמי ותוספתא וכו׳ ולא צויין מקורו היכן הוא.
ה) קונטרס ספר זכרון בו יבואר בעזה״י דברים הטובים לזכרון ודברים הקשים לשכחה המבוארים בדברי חז״ל, וכל השייך לזה. כפי שנדפס בשנת תשל״ד עם הוספות ותיקונים.
הבקיאות הגדולה שלו, הביאה אותו להביא מקורות לא ידועים, ולהשלים את המקורות במקומות שבהם היו חסרים.
בחלק ב' יש ארבעה קונטרסים, שנים מתוכם בנושאים שלא עוסקים בהם בדרך כלל:
ב) קונטרס פתשגן הכתב על עניני כתובת קעקע ובסופו דיני כתובת קעקע בקצרה.
ג) קונטרס קרני חגבים על עניני אכילת חגבים ובסופו שו״ע יו״ד הלכות חגבים עם ביאור בקצרה.
מה הביא אותו לעסוק בכך? הוא מביא בהקדמה:
איתא בירושלמי ספ״ק דחגיגה מהו למנות זקנים לדברים יחידים ומסיק הראוי לכל הדברים ראוי לדבר א׳ ושאינו ראוי לכל הדברים אפי׳ לדבר א׳ אינו ראוי וכ״פ הרמב״ם פ״ד מסנהדרין ה״ח ויש להן למנות כל מי שירצו לדברים יחידים והוא שיהא ראוי לכל הדברים כיצד חכם מופלא שראוי להורות לכל התורה כולה יש לב״ד לסמוך אותו וליתן לו רשות לדון ולא להורות כו׳ והיינו משום שכה״ת קשורה זה בזה כמ״ש בתוספתא פ״ז דסנהדרין שכל התורה ענין אחד ובאדר״נ ספכ״ג ד״ת יהיו מצויינין לך זה מזה ויהיו מצויינין לך זה בצד זה שנא׳ קשרם על אצבעותיך וכל מצוה כלולה מכל התרי״ג מצות כמבואר בזוה״ק נשא קכ״ד א׳ פנחס רכ״ח ב׳.
והנה דין כתובת קעקע אף שהוא מהמצות הנוהגות בזה״ז קיצרו בזה הפוסקים הרבה וביו״ד סי׳ ק״פ יש בזה ד׳ סעיפים וגם האחרונים כתבו בזה מעט מאד. ויש הרבה דברים שצריכין בירור רב…
אמרו בירושלמי, שרק מי שראוי להורות בכל התורה כולה, ראוי להורות בדבר אחד מן התורה. וכיון שכך, לקח על עצמו לברר ענייני כתובת קעקע שלא עסקו בה, כדי שיהיה ראוי להורות בכל התורה כולה, ולא יהיה ענין מחוץ לתפיסתו. אם יש נושא שלא מבורר מספיק – הוא לוקח על עצמו לברר אותו, מתוך בקיאותו הגדולה.
הקונטרס השני הוא "קרני חגבים", בדיני חגבים. גם כאן הוא מסביר מה הביא אותו לעסוק בכך:
כתב הרמב״ם בריש ה׳ מאכלות אסורות מ״ע לידע הסימנין שמבדילין בהן בין בהמה כו׳ וחגבים שמותר לאכלן ובין שאין מותר לאכלן וע״ל בסי׳ א׳ שהבאנו שי״א שאפי׳ אין רוצה כלל לאכלן מ״ע ללמוד ולידע דיני סימני חגבים ולפ׳׳ז אפי׳ למנהגנו שאין לנו מסורת איזה מותרין ואין אנו אוכלין אותן מ״מ יש מצות עשה מיוחדת ללמוד דינים אלו מלבד המצוה הכללית של ת״ת ואפי׳ לפ״מ שפקפקנו שם ע״ז עכ׳׳פ פשיטא דלא גרע משאר ת״ת שמצוה ללמוד ולידע כל דיני׳ ופרטי׳.
והנה לפי שראיתי שמצוה זו פרטי׳ מעטים בשו׳׳ע וראשונים לכן שמתי לבי לעיין בזה בעז׳׳ה ולברר כל פרטי׳ עד מקום שידי מגעת…
יש מצוה לדעת להבדיל בין בעלי חיים המותרים באכילה ובים אלו האסורים, ולכן, אף שאין אנו נוהגים לאכול חגבים – יש מצוה להכיר את הסימנים ולדעת אותם. לכן כתב על כך קונטרס גדול. רבים לומדים את דברי הרמב"ם, ומפלפלים בהגדרת המצוה, מי מנה זאת כמצוה ומי לא. רבי חיים פשוט עוסק בזה כדי לקיים גם את המצוה הזו בשלמות.
לאחרונה התפרסם סיפור מופלא בענין קונטרס זה:
לשם כתיבת הקונטרס, נזקק רבי חיים לראות איך נראה חגב, והנה בא חגב ונחת על שולחנו, והוא התבונן בו וראה מה שצריך לראות.
זהו סיפור מפורסם, אך יש המשך לסיפור זה. אשה אחת, שבעלה היה ד"ר לזואולוגיה, אדם שכלתן, התחזקה בשמירת התורה והמצוות. בעלה התנגד לכך וניסה למנוע ממנה להתקרב ליהדות. הציעו לה לבוא להתייעץ עם הרבנית בת שבע קנייבסקי ע"ה, אשתו של רבי חיים קנייבסקי. אמרה לה הרבנית: את צריכה לנסות, תדעי לך שיש ניסים בעולם. הנה, בעלי הרב עסק בענייני חגבים, ולפתע בא חגב ונחת על שולחנו. תדעי שיש ניסים בעולם.
היא חוזרת הביתה ומספרת לבעלה את הסיפור, והוא מגיב בביטול: אין דבר כזה. חגבים באים תמיד בגדודים. חגב שבא לבד – "אין חיה כזאת". עודנו מדבר עימה, בא חגב, ונוחת על שולחנו…
כדי להמשיך את מפעלו של רבי חיים קנייבסקי זצ"ל בלימוד התורה, ובמיוחד בלימוד הירושלמי, הקדשנו את לימוד הירושלמי באירוע "מעלות מסיימת ש"ס יחד" לעילוי נשמתו ולהמשך מפעלו.
אנו מבקשים שלא יהיה הדבר ככותרת בלבד, אלא שכל אחד ואחד יתאמץ להוסיף עוד דף או שנים מן הירושלמי, מעבר למה שלקח על עצמו מלכתחילה. המאמץ ללמוד יותר מן הרגיל, היגיעה להספיק עוד ועוד דפים, יהיו נר לזכרו.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.