לחיות עם פרשת השבוע – מהר סיני לארץ ישראל

הרב יהושע ויצמן
י׳ באייר ה׳תשפ״ב
 
11/05/2022

פרשת שבוע

פרשת "בהר" נקראת בימים שבין יום העצמאות ליום ירושלים, ימי הגאולה של דורנו. מתאים לקרוא לה: פרשת הגאולה. הביטוי גאולה מופיע בפרשה פעמים רבות (ויקרא כ"ה, כ"ד):

וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ.

ובהמשך (ויקרא כ"ה, כ"ה-כ"ו):

כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו. וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה לּוֹ גֹּאֵל וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ.

ועוד (ויקרא כ"ה, כ"ט):

וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ.

ועוד פעמים רבות בהמשך הפרשה.

מהי גאולה?
מקריאת הפרשה בצורה פשוטה עולה שגאולה היא חזרת האדם לעצמיותו. הדבר בולט במיוחד בעבדים ובקרקעות שבהם עוסקת הפרשה.
העבד הוא אדם שמציאות החיים גרמה לו להתנכר לעצמיותו. הוא מאבד את העצמיות שלו, ממלא הוראות של אחרים, ובעצם הוא חלק מחייו של אדם אחר. אין לו אישיות משל עצמו, אלא הוא שייך לאדם אחר.
התורה מלמדת שאפשר לגאול את העבד. יכול אדם לחזור לעצמיותו, גם אחרי שאיבד אותה ונמכר לאדם אחר.
כך גם ביחס לקרקעות. עם ישראל מחלק את הארץ בגורל, וכל אדם מקבל את נחלתו. והנה, אדם נפל ונאלץ למכור את הקרקע שירש מאבותיו. הוא אדם ללא קרקע, ללא בסיס יציב לחיים. לאחרונה למדנו בדף היומי: "כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם". הקרקע היא הבסיס היציב של האדם, שנותן לו חלק בארץ ובבריאה.
מובא בדברי הגאונים, שלכל אדם יש ארבע אמות בארץ ישראל. לא יתכן יהודי שאין לו ארבע אמות – שייכות לארץ ומקום לעמוד עליו.
אדם שנאלץ למכור את שדהו – מקבל אותה בחזרה ביובל. הוא יכול להתחיל מחדש, לפתוח דף חדש ולבנות את החיים שלו מתוך בסיס יציב ועצמאי.

עומק הדברים מתבאר לאור פתיחת הפרשה (ויקרא כ"ה, א'-ב'):

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'.

וכבר שאלו חז"ל, כפי שמביא רש"י:

מה ענין שמיטה אצל הר סיני והלא כל המצות נאמרו מסיני?

מדוע דווקא במצוה זו מדגישה התורה שהיא ניתנה בהר סיני? מעניין לשים לב שפרשת בחוקותי, שנקראת פעמים רבות יחד עם פרשת בהר, מסתיימת במילים "בהר סיני" (ויקרא כ"ו, מ"ו):

אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה.

עונה רש"י:

אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני.

מצות השמיטה היא "בנין אב" לכל התורה, שנאמרה כולה מסיני עם כל הכללים והדקדוקים.

אלא שעדיין יש לשאול, כפי ששאלו מפרשים רבים: מדוע דווקא במצות השמיטה בחרה התורה כדי ללמדנו זאת? גם מצות השבת ניתנה עם כל פרטותיה ודקדוקיה מסיני, וכל המצוות האחרות. מדוע נבחרה מצות השמיטה ללמדנו זאת?

יש קשר מהותי בין הר סיני ובין מצוות השמיטה והיובל.
בהר סיני ירדה חירות לעולם. כשעמדו ישראל מול הר סיני, זכו לחירות ממלאך המוות ומשעבוד מלכויות. אלמלא חטאו בחטא העגל – היו זוכים מהר סיני לחירות מלאה, מכל הדברים המשעבדים שיש בעולם. "אל תקרי חָרות אלא חֵרות – שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה".
התורה היא החירות האמיתית, משום שהיא מביאה את האדם לגלות את העצמיות העמוקה שלו.

אנשים רבים רוצים חופש וחירות. אך כאשר בודקים לְמה הם מתכוונים בכך, מתברר שרובם מבינים שחופש פירושו: לעשות מה שאני רוצה. לאכול מה שאני רוצה לאכול, ללכת לאן שאני רוצה, לקום מתי שאני רוצה.
אך האמת היא הפוכה. הדברים הללו מסיחים את דעתו של האדם מהעצמיות. השאלה היא מה הנשמה של האדם רוצה, מה העצמיות הפנימית מבקשת.
הדרך העמוקה ביותר לגלות את הרצון הפנימי היא על ידי העיסוק בתורה. התורה מגלה לאדם את הערכים והעקרונות שהוא רוצה לחיות על פיהם.
אין זה קל להגיע לרצון הפנימי. אמר שלמה המלך (משלי כ', ה'):

מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה.

העצה האמיתית, הרצון הפנימי והאמיתי של האדם נמצא עמוק בלבו. אך כדי לדלות זאת צריך להיות איש תבונה. לא כל אדם זוכה להגיע לעומק נפשו ולדעת מה הוא רוצה.
רבים חיים את העצה השטחית. מושפעים מהחברה, מהמשפחה, מן הצרכים הכלכליים וכדומה. אין זו "עצה עמוקה", אלא עצות חיצוניות שמשפיעות על האדם בקבלת ההחלטות שלו. "איש תבונה" – לשון יחיד, ללמדנו שמעטים הם. איש תבונה מצליח לנטרל את כל הסיגים והקליפות, את כל ההפרעות החיצוניות, ולגלות מה הוא רוצה.
התורה היא הדרך להגיע אל העצמיות, ולזה ניתנו מצוות השמיטה והיובל. אלו מצוות שמחזירות את האדם לעצמיותו.
"ושבתה הארץ" – האדם לא משועבד לקרקע, אלא חופשי לעסוק בתורה ולגלות את רצונו העמוק.
היובל היא שנה שכולה שחרור משעבוד חיצוני – העבדים משתחררים, השדות חוזרות לבעליהן, "וקראתם דרור בארץ".

ענין שמיטה בהר סיני הוא החירות האמיתית. בהר סיני קיבלנו את החירות, והשמיטה היא הביטוי לחירותו של האדם בצורה עמוקה ופנימית. מצות השמיטה ניתנה בהר סיני, משום שהיא נותנת לאדם את הכלי לגלות את עצמיותו.

אנו צריכים ללכת ברוח השמיטה, ולבדוק לְמה אנו משועבדים היום.
השעבוד לעבודת הקרקע לא רלוונטי הום כפי שהיה בזמן התורה. אך מצות השמיטה לא בטלה משום כך. אנו צריכים לנסות ולהבין את הרוח והמטרה של המצוות, וליישם אותן בחיינו. ביחס לשמיטה – אנו צריכים לבדוק מהם השעבודים שתופסים אותנו, ואיך אנו מצליחים לצאת לחירות.

נראה, שמלבד השעבוד הכלכלי והחברתי, השעבוד הגדול ביותר כיום הוא השעבוד למכשירים הסלולאריים. ההתמכרות היא העבדות המודרנית, והיא אחת המחלות הקשות של העולם כיום.
כמובן מי שמכור לא חושב שהוא כזה. הוא בטוח שהוא יכול בכל רגע להפסיק ולעצור. אבל אם אדם מוצא את עצמו קם בבוקר – ומיד בודק מה התחדש במכשיר, הולך לישון – והמכשיר איתו, אוכל – והמכשיר בידו – כנראה הוא מכור.
ההתמכרות היא התנכרות לעצמיות. אנו הופכים להיות אנשים שטחיים וחיצוניים, שלא מגיעים למים העמוקים ולעצות העמוקות שבלבנו.
יבחן כל אחד את עצמו, ברוח השמיטה – מהם השעבודים שבחייו, ואיך הוא משתחרר. יתכן שצריך לקחת חופש מהמכשיר לכמה שעות או ליותר מכך. יבחן כל אחד את עצמו ויצא לחירות מכל המועקות והדברים שמשעבדים אותו.

גם "אור החיים" שואל את השאלה שהזכרנו, מדוע דוקא מצות השמיטה ניתנה בהר סיני. תשובתו פותחת פתח לענין נוסף העולה מן הפרשה:

בהר סיני וגו'. צריך לדעת למה הזכיר הר סיני במצוה זו, והגם שרבותינו ז"ל אמרו (תורת כהנים) כי ללמד בא שכל המצות נאמרו כללותיהן ופרטותיהן בסיני, עדיין יש מקום לשאלתינו למה לא לימד זה אלא במצוה זו בדיוק ולא במצוה ראשונה או אחרונה, ואולי כי לצד שהזכיר מתנת הארץ דכתיב אשר אני נותן דקדק לומר בהר סיני, לומר כי מחמת הר סיני פירוש מה שקיבלו בו היא שנגמרה המתנה, שעל מנת תורה נתן ה' את הארץ.

אנו נמצאים בתקופה של מאבק על הארץ. אויבינו מבקשים אף הם את הארץ. בזמן כזה חשוב להזכיר שוב, על מה נתן לנו הקב"ה את ארץ ישראל. והתשובה: "על מנת תורה נתן ה' את הארץ".
דברים אלו מבוארים בחז"ל במקומות נוספים.
בירושלמי אמרו (ברכות פ"א ה"ו):

רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר: לא הזכיר תורה בארץ מחזירין אותו.

כשקוראים את המשפט הזה במנותק מההקשר, בשפה שלנו היום, נראה כאילו הירושלמי מתכוון שאם לא מזכירים את התורה בארץ ישראל – אז חלילה תהיה "החזרת שטחים". אך אין זו הכוונה.
הירושלמי עוסק בברכת הארץ שבברכת המזון. "נודה לך ה' אלוקינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה…". בברכה זו אנו מזכירים את התורה. אם לא הזכיר אדם את התורה בברכת הארץ, לא יצא ידי חובה, ועליו לחזור על ברכת הארץ.
בהמשך מביא הירושלמי מקור לדין זה:

מה טעם, "ויתן להם ארצות גוים", מפני מה "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו".

דברי הירושלמי דורשים הבנה. הגמרא מצטטת פסוקים מספר תהלים (תהלים ק"ה, מ"ד-מ"ה):

וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ. בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּיָהּ.

הירושלמי לא רק מצטט את הפסוק אלא מוסיף שאלה: "מפני מה"? לא ברור "מפני מה" אומר הירושלמי "מפני מה"… הרי הפסוק עצמו אומר שזו הסיבה: "בעבור ישמור חוקיו".
נראה, ששאלת הירושלמי היא בעצם זעקה: מפני מה נתן לנו הקב"ה "ארצות גויים"? למה הביא אותנו ה' לארץ שיש בה גויים שגם הם רוצים את הארץ? למה לא קיבלנו ארץ נקיה, ללא עמים אחרים, ללא מאבקים ומלחמות? למה לקחת ארץ של אנשים אחרים, ולרשת את עמלם?
והתשובה היא: "בעבור ישמרו חוקיו". אנו לא באים ויושבים בארץ ללא מאבק, הדורש מאיתנו לברר מדוע זו הארץ שלנו, ומדוע אנו צריכים לשבת בה. אם אין אנו עושים את הבירור הזה, אויבינו רוצים את הארץ, וחלילה מקבלים עליה שליטה ותקציבים.
מצות השמיטה ניתנה בהר סיני כדי ללמדנו שהר סיני הוא הבסיס לירושת הארץ.
אם לא נבין זאת, המצב עלול חלילה להיות יותר גרוע. יש מטרה שלשמה עם ישראל בא לארץ, ואם לא נבין אותה – הגויים ילמדנו אותנו זאת.

כבר הנביא ירמיהו זעק על כך (ירמיהו ט', י"א-י"ב):

מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת זֹאת וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי ה' אֵלָיו וְיַגִּדָהּ עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר. וַיֹּאמֶר ה' עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלִי וְלֹא הָלְכוּ בָהּ.

אם חלילה עוזבים את התורה – על כך אבדה הארץ. השמירה האמיתית על הארץ היא בזכות התורה.

אנו בתקופה של גאולה. אנשי בית המדרש מופקדים על הופעת התורה בארץ, כדי לשמור על הארץ בידי עם ישראל. זהו התפקיד שלנו ובזכותו מתקיימת הארץ בידינו.

לחיות עם פרשת השבוע – לקיים "גאולה תתנו בארץ", על ידי שתורה תתנו בארץ. הגאולה והתורה הולכות יחד, ובע"ה נזכה לגאולה שלמה מתוך בריאות, שמחה ונחת, ברכה והצלחה.

ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.