לחיות עם פרשת השבוע – האם הבל יכול להוביל?

הרב יהושע ויצמן
כ״ג בסיון ה׳תשפ״ב
 
22/06/2022

פרשת שבוע

שמועה שמעתי, שקרה משהו בפוליטיקה השבוע… ניסיתי להתבונן מה אומרת לנו הפרשה על כך, וננסה לראות את המשמעות לאור דברי האר"י וה"שם משמואל".

במיתתו של קרח נאמר (במדבר ט"ז, ל'):

וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה' וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת ה'.

ביטוי זה מופיע גם ביחס לרציחתו של קין את הבל (בראשית ד', י'-י"א):

וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה. וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ.

יתכן שזה המקור לדברי האר"י הקדוש, שמבאר שמשה רבינו הוא תיקונו של הבל, וקרח בא מנשמתו של קין. התהליך הזה מתאים להתרחשויות השבוע, ויכול ללמד אותנו הרבה כיצד לראות את התקופה.

בבריאת האדם נאמר (בראשית ב', ז'):

וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה.

האדם נברא משני קטבים קיצוניים – עפר מן האדמה מצד אחד, ונשמת חיים שנפח בו ה' מצד שני. "מאן דנפח מדיליה נפח".
שני הקטבים הללו הופיעו אצל שני בניו של אדם הראשון.
קין – לשון קנין, איש החומר, הקניינים, האינטרסים. יש לו מוטיבציה גדולה לפעול ולעשות.
הבל – התייחס לעולם הזה כהבל. כולו נשמה, שבאה מ"הבל הפה" של ה' כביכול.
במאבק הכוחות שבין קין להבל, קין, העפר מן האדמה ניצח את ההבל, הנשמה, והרג אותו. האדמה פוצה את פיה וקולטת את דמי הבל. כביכול זהו נצחון מוחלט של האדמה על הנשמה.
אך קין נענש: "ארור אתה מן האדמה". אתה לא תוכל להתבסס באדמה. "נע ונד תהיה בארץ". רק אחר שקין חוזר בתשובה ובונה עיר – הוא חוזר לחיות בשלום עם האדמה.

האר"י מבאר, שבנשמתו של הבל היו ניצוצות של קדושה, שאותם קיבל משה. את החלקים השליליים שבהבל – קיבל קרח. זהו "ויקח קרח" – שלקח מקח רע, את החלק הרע של הבל. בנוסף לכך, התעברה נשמתו של קין בקרח, בבחי' "ואין קיחה אלא קנין". בסופו של דבר האדמה פוצה את פיה ובולעת את קרח. בכך יש תיקון לפעם הראשונה, שבה בלעה האדמה את הבל. כאן האדמה בולעת כביכול את קין, ויש בכך תיקון.

על כך מוסיף השם משמואל ענין נוסף (קרח, א'):

ולהבין כל זה נתבונן במהות קין והבל, שבשניהם יש בהם צד הטוב וצד הרע, אשר לכאורה יפלא שלא מצינו בהבל שום חטא גם מדוע הומת, ונאמר דהנה ידוע ששמות בני אדם הם עצם מהותם, מה גם שמות הכתובים בתורה, והנה בקין נאמר: "ותאמר קניתי איש את ה' ותקרא את שמו קין", ומזה נראה כי קין הוא לשון קנין וכל קנין הוא דבר יש ונפרד, אך היא תיקנה זאת באומרה "את ד'", שאיננו דבר נפרד לעצמו רק את ה', ואם כן יש בשם הזה שתי בחי', והן אחת מצד הרע שהוא יש ונפרד בפני עצמו ומזה תוצאת כל הכפירות וכל הרעות, ומזה מסתעף כל ענין עבודה זרה, וזה שורש פורה ראש ולענה, אך יש בו בזה גם צד טוב ודבר טוב לעבודת ה' להיות לבו חזק לעומת כל המתקוממים נגדו להפריעהו מעבודת ד' והוא כענין שנא' "ויגבה לבו בדרכי ה'", וחייב אדם לומר בשבילי נברא העולם, ולעולם יראה אדם עצמו כאלו חציו זכאי וחציו חייב וכל העולם כולו כאלו חציו זכאי וחציו חייב עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לזכות, אבל זה צריך שמירה יתירה שיהי' רק בענין עבדות ד' ולא יתערב בו שום צד יֶשות וגאות בפני עצמו ח"ו, הרי שתי בחי' שהיו בקין ואלו רצה הי' נמשך לצד הטוב, אך הוא הלך בדרך הרע עד שכפר ואמר לית דין ולית דיין והרג את אחיו את הבל, ועבר על עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים כמאמרם ז"ל.
והנה שם הבל מורה להַבֵל את כל קניני עולם הזה להיות בעיני עצמו כהבל שאין בו ממש, אך בזה יש גם כן שתי בחי' מצד הטוב ומצד הרע, שאם הוא יודע ומכיר בחסרונו ומשתוקק להשלים עצמו כאיש הטובע בנהר והושיט לו הקברניט את החבל והוא אוחז בו להציל את נפשו ויודע שמבלעדי זה אין לו חיים כלל, זה חלק הטוב, אבל באם הוא בעצמו כמתייאש ואיננו משתדל לשאוב לו חיים זה חלק רע, והנה בהבל מצינו "והבל הביא גם הוא וגו'", היינו שמעצמו לא התעורר להקריב קרבן לקרב את עצמו לד', והי' בעיני עצמו כמתייאש, אך נגרר אחר מעשה קין שראה שהוא הקריב קרבן הקריב גם הוא, וזה הי' חטאו של הבל, על כן נהרג…
וקרח גם כן רצה לתקן ענין הבל… ועל כן לתקן את הביטול והיאוש העתיק עצמו לקצה האחר לגמרי היינו להיות כענין מה שנאמר "ויגבה לבו בדרכי ד'", להיות עובד בהתלהבות גדולה, אך לא שמר את עצמו שלא יתערבו בו עניני יֶשות וגיאות עד שהרהיב עוז בנפשו לחלוק על משה רבנו ע"ה ורצה להיות כהן גדול, וזה בעצמו הוא מדת הרע שבקין, על כן נתעבר בו חלקי הרע שבקין, והבן.

גם בקין וגם בהבל יש טוב ורע. בכל צד יש יתרונות וחסרונות.
הבל, כולו רוחניות וקדושה. אבל יש בכך גם בעיה. הבל לא היה יוזם. מדוע הבל הומת? במה חטא? משום שהוא לא יזם להביא את הקרבן אלא נגרר אחרי קין. "והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו…".
ברוחניות עלולה להיות בעיה של אדישות. אדם מאמין בה' שמנהיג את העולם ומבטל את עצמו לגמרי, ולכן לא עושה כלום. הכל מאת ה'. אפשר לראות ספרים שמסבירים שכך צריך לנהוג. אולם זה החלק הרע שיש ברוחניות.
קין היה יוזם ומוביל, אבל התערב בזה חלק שלילי של חומריות – אינטרסים, ישות עצמית וגאוה. כשהחלק הרע מתערב ביוזמה ובמוטיבציה, זה עלול להביא לפשעים חמורים, עד כדי רצח.

לאור דבריו של ה"שם משמואל", ננסה לבחון את ההיסטוריה של הציונות הדתית.
בראשית הדרך, הציונות הדתית נהגה במנהג הבל, שהביא "גם הוא". היא נגררה אחר הציונות החילונית.
הם בנו קיבוצים – באנו אנחנו ושמנו "כיפה", והקמנו קיבוצים דתיים.
הם הלכו לצבא, לסיירות – לקח לנו כמה עשרות שנים, וגם אנחנו הקמנו מכינות וכבשנו את הצבא.
הם בנו את האקדמיה – הקמנו אוניברסיטה דתית, "בר אילן".
כל מה שעשו ויזמו הם, עשינו "גם" אנחנו. כמו הבל. רוחניים, אבל "גם", נגררים.
במשך שנים רבות, השרים הקבועים של המפד"ל היו ורהפטיג ז"ל במשרד הדתות, ושפירא ז"ל במשרד הפנים. משגיחי הכשרות בקרון המסעדה של הרכבת הציונית.
והנה הגיע אדם ורוצה לתקן את המצב. להבדיל, כמו שקרח רצה לתקן את בחי' הבל ולתת לו להוביל, כך גם עכשיו. רוצים שהציונות הדתית תוביל, ולא תהיה רק נגררת. אלא שגם כאן, כמו אצל קרח, להבדיל, יצר השליטה של קין מתגבר, יחד עם הצד השלילי שבו. הרצון להנהיג ולשלוט הופך להיות המטרה. לא משנה כמה כח יש לי, לא משנה שזה דורש הכנסת אויבי ישראל לממשלה, לא משנה שבדרך נדרשים למכור את הערכים, התורה והמדינה – העיקר שהציונות הדתית שולטת. אנחנו הנהג ולא משגיח הכשרות. אבל צריך לשאול: נהג של איזו רכבת? מי עוד יושב בקרונות? האם יש ערך בהובלת הרכבת, כשמנסור עבאס יושב בקרון מאחוריך ומקבל כל מה שהוא רוצה?

כמובן, שדבר כזה לא יכול להחזיק מעמד הרבה זמן. אנו מאחלים לכולם אריכות ימים ושנים בבריאות איתנה. האדמה לא תבלע אף אחד, ברוך ה'. אבל הופיעה כאן נקודה בעייתית.
כאשר הרצון לשלוט לא בא ממקום נכון, יש בזה בעיה. אין ספק שגם קין היה אדם דתי, עם כיפה גדולה. אולי אפילו מגבעת. גם קרח כנראה לבש בגדים רבניים. הוא רצה לתקן את הרע שבהבל, ולתת לכח הרוחני, להבל – להוביל. אבל הרצון להוביל לא יכול לעמוד לעצמו. צריך לבחון האם המחיר שמשלמים על כך לא גבוה מידי.
יתכן, שהחויה שחווינו בשנה האחרונה, ה"אפיזודה החולפת" הזו, באה כדי ללמדנו שגם אנשים של תורה יכולים לשלוט. ובעיקר – שהשלטון לא יכול להיות המטרה.

אנחנו צריכים לזכור, שמוקד ההתרחשויות נמצא בבית המדרש. לימוד תורה ובעיקר פנימיות התורה, הבנת המשמעות של התהליכים של הדור – יש לזה השפעה גדולה.
כך כתב הרב קוק לתלמידו, ד"ר משה זיידל, שתהה מה הוא תרם וסייע לקדם את הצהרת בלפור (אגרות ראי"ה ח"ג, אגרת תתע"א):

ואתה יקירי אם קובל אתה מה עשית להביא את הרגע המאושר, הרבה עשית, אשיבך, והרבה יותר מזה עוד תעשה בעזרת אל למושעות, בהיותך בן נאמן לעם ד' שומר את דבר ד' בהליכות חייך, ברגשי לבבך ובחפץ רוחך. הלא בזה אמצת וחזקת חלק אחוז מנשמת האומה, וכל חוג ההשפעה שלך הלא אור זוהר אור הקודש של חיי עולם מלאת. וסגולת האומה הנפלאה העומדת לנס בדבר ד' אשר עמה חזקת, ובזה נתת עז לישראל, ומכון להכשרת ברכת ד' על עמו, אשר בגללה תנחת השפעה האלהית העליונה להגלות במערכות התולדה, להסבת חפצי עמים, ונטיות מלכי ארץ וסגניה, להכיר את הזכות הרשמית לחיי עם עולם על אדמת קדשו. ואם אחרים היו שלוחי הקריאה וההכרזה, אתה וכל רעיך אנשי הרוח והאמון הישר והעמוק היו והנם מיסדי התוכן והמרץ הפנימי, מחיה הנשמה האומית, וממשיכים את אור הוייתה.

כאשר אדם דבק בנשמת האומה ומחזק אותה במעשיו ובתורתו, הוא מחזק את האומה. הוא משפיע על לבבם של שרים ומלכים, וגם של אנשים מן השורה. השינוי לא נעשה מן החוץ, אלא מבפנים. כאשר הנשמה מתעוררת, זה משפיע על הענפים החיצוניים.

בע"ה יערה עלינו ה' רוח ממרום, וינהיג אותנו ברחמים, וכל ההתפתחויות יהיו לטובה ולברכה.

ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן