חדש שהוא ישן

בתחילת הפרשה דורשים חכמים¹:

דבר אחר 'ואלה שמות', אמר ר' אבהו כל מקום שנאמר 'אלה' – פסל את הראשונים, 'ואלה' – מוסיף שבח על הראשונים. 'אלה תולדות השמים והארץ' – פסל לתוהו ובוהו, 'ואלה שמות' – הוסיף שבח על שבעים נפש שנאמרו למעלה, שכולם היו צדיקים.

הדרשה מובנת בפשטותה, ואף על פי כן יש לעיין בעומקה.
מהו החידוש שנוסף לנו באמירת "ואלה שמות בני ישראל", המלמד שכולם היו צדיקים, וכי לא ידענו זאת בלומדנו את ספר בראשית?
נראה, שחז"ל ראו חידוש בכך שספר שמות מוסיף על הראשונות, ואינו פוסל אותם. חידוש זה יתבאר לאור דברי הרב קוק זצ"ל²:

צורתם של ישראל צריכה להתברר, אם האנושיות הכללית של תוכן האדם עומדת היא בה בצביונה כמו שהיא אצל כל העמים, ועליה נבנתה הצורה הישראלית המיחדתה, או שמעקב עד ראש הכל הוא מיוחד. לבירור זה צריכים להשתמש במקורות שונים, תורניים, שכליים, הסתוריים, רזיים, הופעיים, שיריים, ולפעמים גם כן פוליטיים ואקונומיים. נראה הדבר שמקודם נערך הדבר שצורת האדם תשתלם בכללותה, ובתור תוספת ויתרון יגלה על האומה המיוחדת רוחה המפואר בהדרת קודש. אבל נתקלקלו הענינים ורוח האדם שקע כל כך בכלל, עד שלא היה החול יכול להעשות בסיס לקודש אלא אם כן יקלקל אותו, והוכרחה גלות מצרים לבא בתור כור הברזל, שצירפה את צד האדם שבישראל, עד שנעשה לבריה חדשה, וצורתו החולית נתטשטשה לגמרי. והוחל גוי פעם אחת על ידי הגרעין האנושי לצורה שמראש ועד עקב כולה ישראלית, יעקב וישראל.

מבאר הרב, כי מתחילה היה ראוי כי ישראל יהיו בבחינת אדם, ככל האנושות, ועל גבי מדרגה זו תתגלה המדרגה הישראלית המיוחדת. אך הקלקול גרם, שהיה צריך להיות כור ברזל שצירף וזיכך את עם ישראל לבריה חדשה, וגם מדרגת האדם שבישראל נעשתה מדרגה מיוחדת, "שמראש ועד עקב כולה ישראלית".
על פי דברי הרב, נראה לכאורה ש"ואלה שמות", המתאר את כור ההיתוך של גלות מצרים, פסל את הראשונות, ואינו תוספת והמשך להם.

מובן, אם כן, שבדברי המדרש, שספר שמות ממשיך את ספר בראשית יש חידוש גדול, שכן ניתן להבין שספר שמות הוא התחלה חדשה.
האם המדרש סותר את דברי הרב ויש כאן שתי תפיסות שונות, או שמא ניתן "לעשות שלום" בין הדעות, ולגלות את העומק המאחד את שתיהן?
נראה, שאין זו מחלוקת, כדברי ר' נחמן מברסלב:

רק תנו לי את לבכם ואוליך אתכם בדרך חדשה אשר הלכו בה אבותינו אברהם ויצחק ויעקב ואעפ"כ היא דרך חדשה.

יכול להיות דבר חדש, ובכל זאת זוהי דרך שכבר הלכו בה דורות רבים.
נמצינו למדים, כי שני סוגי חידושים יש. האחד – חידוש הסותר את הקודם לו, וקם על סתירתו של הישן. השני – חידוש המאיר את הישן באור חדש, אך אינו סותר אותו. חידוש הממשיך את הישן בצורה חדשה.
נראה, שכך יש להבין את התהליך שעבר עם ישראל בגלות מצרים.
הגלות גרמה להופעה חדשה של עם ישראל, אך הופעה חדשה זו היא המשך הדורות הקודמים. בנחיגוד לבריאת העולם, בה נאמר: "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם", שם הבריאה המחודשת סותרת את התוהו ובוהו שקדם לה, הרי שהתחדשותו של עם ישראל איננה סותרת את הקודם, אלא מגלה בו פנים חדשות – הממשיכות אותו בצורה מעולה יותר.
תוספת משמעות בעניין זה ניתן ללמוד מדברי הכוזרי³:

אמר הכוזרי: וכמה אתם מונים היום לבריאת העולם:
אמר החבר: ארבעת אלפים וחמש מאות שנה ופרוטן פורש לנו מימות אדם ושת ואנוש עד נח, ואחרי כן עד שם ועבר, ומהם עד אברהם ואחרי כן מיצחק ויעקב עד משה ע"ה. אישים אלה היו לפי סדר יחשם הנמשך ללא הפסק כגרעין הפרי לאדם וכסגולתו, ולכל אחד מהם היו גם בנים אחרים שלא היו כי אם כקליפה לגרעין ולא דמו לאבותם עד כדי התחבר הענין האלוהי בהם, ולכן נמנה המנין לפי האלוהיים לבד. כל אלה היו יחידים, לא קבוצים, עד אשר הוליד יעקב י"ב שבטים שכולם היו ראויים לענין האלוהי ואז נגלתה האלוהות בקבוץ, ומאז נמנה המנין לפיהם…

החידוש שהופיע במשפחת בני יעקב היא היות כולם ממשיכים את דרך אבותיהם – כולם סגולה. לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ולא כיצחק שיצא ממנו עשו, אלא הופעה של העניין האלוקי בקיבוץ – במשפחה שהיתה בהמשך הדורות לעם, המופיע את העניין האלוקי בעולם.
החידוש של ספר שמות, של יצירת העם האלוקי, הוא המשך הדרך של אברהם ויצחק, של הסגולה האלוקית העוברת מאב לבנו, אלא שכעת היא מופיעה בפנים חדשות.

---

¹ שמות רבה פרשה א', ב'. בדרשה הראשונה עסקנו בשנת ה'תשס"א, המופיעה באתר, ועל כן נעסוק בדרשה השניה.
² אורות ישראל ה', ח'.
³ מאמר ראשון, מ"ו-מ"ז.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *