מספרים, שמות וכוכבים
בפתיחת ספר שמות דורשים חז"ל את ענין השמות שנקראו בהם ישראל1:
'ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו איש וביתו באו', שקולים הן ישראל כצבא השמים. נאמר כאן שמות ונאמר בכוכבים שמות שנאמר (תהלים קמ"ז) 'מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא', אף הקב"ה כשירדו ישראל למצרים מנה מספרם כמה היו, ולפי שהם משולים לכוכבים קרא שמות לכולם, הדא הוא דכתיב 'ואלה שמות בני ישראל וגו".
מהי משמעות דימויים של ישראל לכוכבים?
בזוה"ק מבארים חז"ל את עניינם של כוכבי השמים2:
בוא וראה, כתוב, 'המוציא במספר צבאם', שכל הצבאות והמחנות והכוכבים, הקב"ה הוציאם כל אחד ואחד בשם, איש מהם לא נעדר. בכל הכוכבים והמזלות של כל הרקיעים נתמנו נגידים ופקידים לשמש העולם, כל אחד ואחד כראוי לו, ואין לך עשב קטן בכל העולם, שאינו שולט עליו כוכב ומזל ברקיע, ועל כוכב ההוא יש ממונה אחד המשמש לפני הקב"ה כל אחד ואחד כראוי לו.
כל הכוכבים שברקיעים, כולם משמשים על עולם הזה, וכולם ממונים לשמש כל דבר ודבר לאותם שבעולם הזה. ואינם צומחים ואינם גדלים, עשבים ואילנות ודשאים ועשבי השדה, חוץ במראה הכוכבים העומדים עליהם ונראים עליהם פנים בפנים, כל אחד ואחד כמו שראוי לו.
הכוכבים נתמנו לנגידים ופקידים בעולם. השפע שמשפיע הקב"ה יורד אל העולם באמצעות הכוכבים, דרכם יורד השפע אל כל כוחות הטבע והחיים שבעולם.
אף ישראל, תפקידם הוא להיות הצינור דרכו עובר השפע לעולם. כאשר עם ישראל חי בצורה מתוקנת ובריאה, הרי שכל השפע היורד אל העולם עובר באמצעות עם ישראל, המהווה כלי להשפיע שפע ברכה לבריאה כולה.
במדרש המובא בתחילת הדברים מובא, שבשני עניינים נמשלו ישראל לכוכבים: במספר, ובקריאת השמות. משמעות הדברים תתבאר על פי דברי ר' צדוק הכהן מלובלין3:
ובשמות רבה (מ"ח, א') 'לכולם בשם יקרא' וכתוב אחד אומר 'לכולם שמות יקרא' כיצד יתקיימו שני כתובים אלו, אלא כשהקב"ה מבקש לקרותם כאחד הוא קורא לכולם שם אחד, וכשהוא קורא לכל אחד ואחד בשמו הוא קורא אותו מיכאל, גבריאל, לכן נאמר 'לכולם שמות יקרא'. עד כאן.
ונראה שאין כאן סתירה בין המדרשות. והיינו כי הנהגה הטבעית היא כאשר כל כח וכח משמש למה שנתייסד אליו וזהו ענין שקורא לכל אחד ואחד בפני עצמו. אבל שידוד הטבע הוא כאשר יתמזגו כוחות הפכיים ושונים בנושא אחד כענין אש המחמם יקרר וכיוצא. וזה נקרא לקרותם כאחד שכאשר קורא לכח מחמם ועושהו כח מקרר הרי קרא לשני כוחות כח המחמם וכח המקרר. ואז 'לכולם בשם יקרא' בשם אחד כי אינו מייחד להם שמות שיהיה לשני הכוחות הנפרדים בשמותם רק בשם אחד יקרא שהכח המחמם עצמו משנהו לכח מקרר וכאשר אמרנו.
מניית המספר היא התייחסות לכל כוכב בפני עצמו, שכן כל אחד נמנה לעצמו. קריאת השמות מחברת את הפרט אל מקורו, שעל פיו נקרא לו שם, ובמקור, מתאחדים הפרטים לכלל עליון.
תחילת ההופעה של הכוכבים, של השפעת ה' שפע לעולם, היא בהגדרת כל כח לעצמו – מהו עניינו ומהי פעולתו בעולם.
אלא שהופעה כזו עלולה לנפילה ולקלקול. המים, למשל, הם הופעה של חסד. הופעת החסד בצורה מלאה – מביאה מבול לעולם. כך בכל המידות בהן מנהיג ה' את עולמו – כל כח כשהוא לעצמו, ללא המיזוג עם כוחות אחרים, עלול להביא לחורבן ולשבירה.
על כן, לאחר הופעת הכוחות בצורה נפרדת, המתבטאת במניית המספר, יש שלב שני: קריאת שמות, ההבנה כי מקור הכוחות הוא אחד, ועל כן הם צריכים להופיע בצורה מאוחדת, כשכל כח מופיע בצורה ממוזגת ומעודנת מתוך חיבורו אל הכוחות האחרים.
המספר ללא קריאת השמות – סכנת חורבן וקלקול יש בו. אולם, קריאת השמות ללא המספר קודם להם, בלא שהוגדר והוגבל כל כח לעניינו המיוחד, תביא לטשטוש הגבולות ולהופעה חסרה של הכוחות. הצורה בה "מונה מספר לכוכבים" ולאחר מכן "לכולם שמות יקרא" – מופיעה את הכוחות כולם בצורה מתוקנת, לבנין העולם והתחדשותו.
כפי שהמדרש לומד, בעניינים אלה נמשלו ישראל לכוכבים. לכל אחד מישראל יש הופעה פרטית, כאישיות נפרדת העומדת לעצמה. אולם, כך אין אפשרות להשפיע ולתקן בעולם. השמות בהם נקראים ישראל, העובדה כי נשמת ישראל אחת היא, המופיעה בעולם בגופים נפרדים4, נותנת יכולת להמשיך שפע אלוקי אל העולם, לבנות ולתקן.
1 שמות רבה פרשה א', ג'.
2 תרומה קע"א ע"ב בתרגום הסולם.
3 'שיחת מלאכי השרת', בליקוטים שבסוף הספר, ועי' בדברי הרמח"ל באדיר במרום עמ' קכ"ט, המבאר את פנימיות הדברים.
4 תניא פרק ל"ב.