לחיות עם פרשת השבוע – הזאב הפך לעז

הרב יהושע ויצמן
כ״ח בתמוז ה׳תשפ״ב
 
27/07/2022

פרשת שבוע

בפרשת מסעי מופיעה מצוה חשובה שאנו מדברים עליה פעמים רבות: מצות ישיבת ארץ ישראל.
חשוב ללמוד את המצוה כדי להבין מה משמעותה ואיך צריכים לקיים אותה בצורה טובה.
כך נאמר (במדבר ל"ג, נ'-נ"ג):

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן. וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם וְאֵת כָּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ וְאֵת כָּל בָּמֹתָם תַּשְׁמִידוּ. וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ.

בתחילה כתוב: "והורשתם את כל יושבי הארץ", ובהמשך: "והורשתם את הארץ". לכאורה להוריש את הארץ פירושו לגרש מכאן את הגויים שיושבים בארץ. מה הפסוק השני מוסיף על הראשון?
בהמשך נאמר (במדבר ל"ג, נ"ה-נ"ו):

וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶעֱשֶׂה לָכֶם.

לא רק שהאויבים יהיו "לשכים בעיניכם" – שלא תראו את המציאות בצורה נכונה, אלא גם: "וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה". פשט הכתוב הוא: אין דבר כזה שתי מדינות לשני עמים. אי אפשר לתת חלק מהארץ לאויבינו, שהם ישבו בו וינהלו את חייהם, ויהיה שלום. האויבים ירצו גם את הארץ שאנחנו יושבים עליה, ולא יסתפקו ב"חלק שלהם" (עי' אור החיים על הפסוק).
יש חושבים שאם ניתן לאויבינו חלק מהארץ, נספק להם מים וחשמל ופרנסה, ו"יהיה להם מה להפסיד" – אז הם ירצו לחיות איתנו בשלום. הכתוב מבשר לנו שאין אפשרות כזו. בסופו של דבר לא יהיה מנוס מלהוריש את כל יושבי הארץ.
ארץ ישראל רוצה את עם ישראל, ועם ישראל רוצה את ארץ ישראל, והקב"ה רוצה את שניהם יחד, ולא יהיה לנו שקט ושלום עד שלא נקיים את דברי התורה, להוריש את כל יושבי הארץ.

איך זה יקרה? אנחנו מקוים שזה יקרה בצורה טבעית. זה כבר התחיל, וקצת נעצר על ידי הקורונה ומקוים שימשיך – הגירה של מאות אלפי מוסלמים מהמזרח התיכון, גם מארץ ישראל, לאירופה ולאמריקה. זו הצורה הבריאה והטובה.
חשוב לדעת, שזה תלוי בנו. אם אנחנו נהיה נחושים בהבנה שהארץ הזו היא שלנו – אויבינו יבינו שזה לא המקום שלהם, ויחפשו מקום אחר. לא יהיה צורך במלחמה כדי לכבוש את הארץ ולהוריש את יושביה.
הזכרנו פעמים רבות שהמאבק הראשון על הארץ הוכרע ללא קרב1.
כשיעקב הגיע אל הארץ מחרן, נאמר על עשו: "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו". עשו ראה שיעקב נחוש בדעתו לשבת בארץ, על פי ההבטחה האלוקית שהוא קיבל, והוא הלך מעצמו. כשיעקב בא נחוש – עשו מחפש תירוצים למה הוא רוצה ללכת.
אם היה מתפתח קרב, יעקב היה עלול להפסיד. הוא היה חלש יותר. אבל עשו הלך בלי קרב, "מפני יעקב אחיו", בגלל נחישותו.
בלשון הכוזרי (ב', י"ד): "ולסוף נדחה עשו על אף גבורתו מפני יעקב עם כל חולשתו". מבחינה צבאית, עשו היה חזק ויעקב היה חלש, ובכל זאת עשו הלך בלי להילחם, "מפני יעקב אחיו".
הפסוק בפרשת השבוע – "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם", דומה לפסוק על יעקב: "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו". זה תלוי בנו. יעקב היה חזק בנפשו, באישיותו, בנחישות שלו ובקשר שלו אל הארץ, וזה מה שגרם לעשו ללכת. כך גם אצלנו – אם אנו נהיה נחושים, חזקים ברוחנו, קשורים אל הארץ – אויבינו ילכו מכאן מעצמם, בלי מלחמה.

הזכרנו את הפסוק: "וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ".
הפסוק מתבאר בצורה מדהימה על ידי משל של חכמים במדרש. המדרש מתייחס לפסוקים בספר דברים, ביחס לעדים זוממים, ולפסוקים הסמוכים להם (דברים י"ט, כ"א – כ', א'):

וְלֹא תָחוֹס עֵינֶךָ נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ עַיִן בְּעַיִן שֵׁן בְּשֵׁן יָד בְּיָד רֶגֶל בְּרָגֶל.
כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם…

אומרים על כך חכמים במדרש (ילקוט שמעוני תורה, רמז תתקכ"ג):

"כי תצא למלחמה". מה כתיב למעלה "ולא תחוס עינך", ואחריו הוא אומר: "וראית סוס ורכב", אמר ליה: אם אתם חומלין עליהם הם יוצאין למלחמה עליכם, משל לרועה שהיה רועה צאנו ביער, מצא גור אחד של זאב וחמל עליו והיה מיניקו מן העזים, בא בעל מלאכתו וראה אותו, אמר ליה: הרוג אותו, לא תחוס עליו שלא יהא תקלה לצאן, ולא שמע אליו, כיון שגדל היה רואה כבש והורגו, גדי ואוכלו, אמר לו: לא אמרתי לך לא תחוס, כך אמר להם משה: אם אתם חסין עליהם, "והיה אשר תותירו מהם".

אנשים חושבים, שאם נחמול על אויבינו – הם יפסיקו להיות אויבים. על כך אומרת התורה: "ולא תחוס עינך". האויב נשאר אויב גם כשמרחמים עליו.
אדרבה, אם נותנים לאויב מחוות, עושים לו טובות, נותנים לו שליטה – זה מוביל למלחמה.
מדהים לראות את זה בהיסטוריה של מדינת ישראל.
הסכמי השלום עם מצרים והנסיגה מסיני, עוררו חלומות על שלום. המנהיגים דברו בפאתוס על השלום שבוא יבוא אל המזרח התיכון. לא חלפו חודשים רבים עד שפרצה מלחמת שלום הגליל.
שנים אחר כך, גירשו את יהודי גוש קטיף, ושוב – שנה לאחר מכן פרצה מלחמת לבנון השניה.
אנשים חושבים שאם רק ניתן לטרור, ניניק אותו חלב עיזים – הוא יהפוך מזאב לעז. הטרור הוא רק בגלל שהם פליטים, חסרי פרנסה. אם רק ניתן להם – הם יפסיקו להיות זאבים ויהפכו לעיזים. הרי זאב זה ענין סביבתי. אין באמת זאבים רעים. ערבים לא גדלים על החרב, ואין הם רוצחים באופיים ומהותם. אם ניתן להם לאכול מהעיזים, נהפוך אותם לעיזים.
אך בעל המלאכה אומר לו: אתה מגדל זאב. אם הוא יינק חלב עיזים הוא לא יהפוך לעז, אלא לזאב חזק יותר…
אם לא תורישו – הם יהיו לשכים בעיניכם, יגרמו לכם עיוורון. אתם לא רואים שבכל פעם שאתם נותנים פרס לאויב ולטרור פורצת מלחמה?
כשעשינו "פנים אל פנים" לפני הגירוש מגוש קטיף, לקראת משאל מתפקדי הליכוד, היו כאלה שאמרו: עזוב, נמאס ממלחמות, ממילואים בעזה. אנחנו רוצים שלום.
הם חשבו שאם נגרש את היהודים וניתן לערבים את השטח – יהיה שלום.
שאלנו: אתם לא חוששים שזה יחזק אותם, והם יירו טילים על אשקלון? (על חיפה אפילו אנחנו לא חשבנו שזה יגיע…)
האם כשנפלו טילים בצפון הארץ, הם הבינו שטעו? מסתבר שלא. יש עיוורון ולא רואים.
לאחר צוק איתן, היה קצין בכיר שסיפר על הלחימה. הוא אמר שהוא התקדם עם חייליו, ולפתע עלו מולו בקשר ואמרו לו לעצור. מתברר שיש לחמאס מנהרות, וצריך לראות איך מתמודדים עם זה.
כששמעתי אותו מספר את זה, רציתי לצעוק לו: חבל שלא שאלת אותי, אני ידעתי שיש לחמאס מנהרות.
אלפי משאיות של חול ומלט נכנסו לרצועה כדי לבנות את המנהרות, וצה"ל לא ידע שיש מנהרות?! זה עיוורון שנגרם מ"שכים בעיניכם", כשמשאירים את האויב כאן, וחושבים שהוא יהפוך לעז…

גם במדיניות זה נכון.
יש החושבים שאם רק נשתף את הערבים בממשלה, ניתן להם תקציב, נשקה אותם ב-53 מיליארד ליטר חלב עיזים – הם יהיו עיזים. לא רואים שהזאב נשאר זאב, ורק מתחזק.

חשוב שנבין את הדברים, כדי שלפחות אנחנו לא נהיה עוורים.
עיקר הענין הוא להבין איפה נמצאת התשובה. מה אנחנו צריכים לעשות.
התורה אומרת: "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם". וגם בהמשך: "ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם".
זה תלוי בכם. לפי מה שאתם תהיו – ככה תהיה המציאות. אנו צריכים להיות עוצמתיים, מאמינים, לומדי תורה. אנו צריכים לעסוק בעומק של תורה, ולהבין שההשפעה על המציאות עוברת דרך הנשמה. אנו צריכים להבין את החוקיות של העולם – הקב"ה מנהיג את עולמו, ויש חוקים רוחניים שעל פיהם העולם עובד. ההשפעה על נשמת האומה היא זו שמובילה את המציאות.
אם אנו נבין זאת, ונעמוד בצורה חזקה על הקשר שלנו לארץ – אויבינו ילכו "מפניכם", ויחפשו מקום אחר.
בעבר זה היה נראה פלאי – איך פתאום האויבים ילכו מכאן?
כיום זה נראה טבעי. הקב"ה הראה לנו את התהליך מתחיל, את האויבים עוזבים את הארץ בלי מלחמות, ועוברים להציק לאנטישמים באירופה ובאמריקה…

אנו צריכים להאמין בכך, להתחזק בקשר לארץ, ובע"ה זה יביא את הגאולה.

ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.


1 ראה בשיחות לפרשת וישלח – "וילך אל הארץ".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.